זוגיות בגיל מבוגר: דרושה השקעה מתמדת

(צילום: Shutterstock)

זוגיות היא עניין שדורש השקעה מתמדת, גם בגיל מבוגר. למרות שעם חלוף השנים מגיעה לעתים תחושה של השלמה וקבלה של בן הזוג, עדיין קיימים אתגרים לא פשוטים והתמודדויות לא קלות.

ד"ר עירית רגב, גרונטולוגית ממכון "צמתים" המספק ייעוץ פסיכולוגי רב דורי, אומרת שאם במחצית הראשונה של החיים המשותפים הזוגיות תרמה להתפתחות האישית של כל אחד מבני הזוג, להקמת משפחה ולגידול ילדים, הרי שהמחצית השנייה מתאפיינת יותר בחברות ובבילוי משותף, אך גם בצורך לסייע למשפחה המתרחבת ולטפל זה בזה בזמני מחלה ומשבר.

האתגר הראשון העומד בפני הזוגיות בשלבים המתקדמים של החיים הוא שילוח הילדים מהבית, "שלב הקן המתרוקן". רגב: "בשלב הזה צריך לברר לא האם הקן התרוקן, אלא כמה ריקנות יש בו. אצל זוגות שהילדים היוו בעבורם דבק תהיה בעיה, אבל מי שנהנו מזוגיות טובה יחושו דווקא שחרור והקלה. זו יכולה להיות תקופה של פריחה. פתאום יש זמן לעצמנו ואפשר לעשות דברים ביחד, בעיקר אם המצב הבריאותי טוב, התשלומים על הדירה כבר נגמרו ואנחנו מרגישים קצת יותר חופשיים כלכלית.

"האתגר בתקופה הזאת, הוא לתת לילדים לפרוח מהקן ולהיות מסוגלים לקבל את בני הזוג שלהם וליהנות מהרחבת המשפחה. התפקיד שלנו כהורים משתנה, וחשוב שיהיה תיאום בין בני הזוג בשאלות כמה צריך לעזור לילדים, האם לתת עזרה כספית והאם להיהפך לנותני שירותי בייביסיטר, ועד כמה".

"בפרישה אין לאן לברוח"

נקודת הציון המשמעותית הבאה היא הפרישה מהעבודה של אחד מבני הזוג או של שניהם. "עד הפרישה לכל אחד היה מרחב אוטונומי משלו, עבודה או עיסוקים נפרדים, שבהם נבנה חלק גדול מהזהות האישית. הפרישה מחזירה את בני הזוג לקרבה מחודשת ויש פתאום הרבה שעות של יחד. נכון שמערכת היחסים הזוגית שנבנתה שנים רבות לא משתנה בן לילה בגלל אירוע כזה או אחר, אבל שסתומי הלחץ כן משתנים. כל זמן שבני הזוג עובדים, גם כשיש מתחים וחיכוכים, למחרת כל אחד הולך לעיסוקיו ועד שחוזרים אחרי הצהריים כבר שוכחים ונרגעים. בפרישה, אין לאן לברוח ויש יותר שטחי חיכוך ומקורות לקונפליקטים.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


"צריך להבדיל גם בין מצב שבו שני בני הזוג פורשים ביחד לבין מצב שבו האחד פורש והשני ממשיך לעבוד. אם פורשים באותו זמן השינוי משותף, אבל אם, למשל, רק הבעל פורש ומוצא עצמו בבית בעוד שאשתו עדיין עסוקה בעבודה, נוצר חלל זמן ללא הגדרת תפקידים ברורה שיכול להיות בעייתי. מצב לא פשוט אחר מתרחש כשהאישה הייתה בבית במשך רוב שנות הנישואים ועכשיו הבעל שפרש 'חודר' למרחב האישי שלה ולסדר היום הקבוע שבנתה. כל זה דורש הסתגלות מחודשת ואת הדבר המאוד חשוב שנקרא גמישות, שהכרחי בזוגיות באופן כללי. עולות שאלות כמו האם האישה מוכנה לתת לבעל לקחת על עצמו תפקידים שהיו קודם נחלתה הבלעדית והאם הוא עצמו רוצה לקחת בהם חלק, כמה יעשו ביחד וכמה לחוד.

"כדי למנוע חיכוכים, חשוב להגדיר מחדש את תחומי העניין ואת חלוקת הזמן המשותף, כי הציפיות יכולות להיות מאוד שונות. יש שמצפים שמעכשיו יעשו הכול ביחד, וחשוב לבדוק האם כך רואה זאת גם הצד השני. צריך גם להבין שלא חייבים לעשות הכול ביחד ואפשר שכל אחד ישמור על טריטוריה פרטית לצד הפעילות המשותפת".

בנוסף לזמן שהתפנה, קיימים בשלב הזה של החיים גם שינויים גופניים רבים ושונים, בהם ירידה בתפקוד המיני, שיכולים להשפיע על הזוגיות. תקשורת פתוחה, אומרת רגב, היא אמצעי טוב להתגבר על השינויים האלה, ואפשר גם לשקול פתרונות תרופתיים לבעיות שונות. 

"עם הגיל, הקשר מתעצם"

למרות שמחקרים מסוימים מצאו שגברים בגיל מבוגר מציינים לרוב את בת זוגם כדמות המשמעותית בחייהם, בעוד שנשים נוטות להצביע דווקא על הבת, האחות או החברה הטובה, זוגיות טובה בגיל המבוגר היא גורם תורם משמעותי לרווחה הנפשית של שני בני הזוג.

רגב: "ידוע שהזוגיות מתחזקת עם העלייה בגיל והקשר הולך ומתעצם. בהחלט נוטים לראות בזוגיות ששרדה שנים זוגיות חזקה. מי שהייתה להם זוגיות בעייתית, נפרדו כבר קודם. עם השנים גדלה היכולת שלנו לקבל את עצמי ואת האחר בהשלמה. אני כבר מבינה שהוא לא הנסיך על הסוס הלבן, מקבלת כל מיני התנהגויות שלו ביתר סובלנות וסבלנות, וכך גם ההפך.

"בני הזוג מבינים שהם יחד לטוב ולרע, גם כשיש שינויים גופניים, ירידה תפקודית ומחלות, שהם שם אחד בשביל השני ובשלב הזה של החיים הם גם מרשים לעצמם להיות יותר אותנטיים. הם מוצאים זה בזה את החלקים האמיתיים וזה יכול לסייע לתקשורת טובה יותר. הדבר החשוב ביותר בכל גיל, ובוודאי בגיל המבוגר, זה תקשורת פתוחה וישירה.

"גם במצבי מחלה, אופי ההתמודדות יהיה תלוי במערכת היחסים ששררה בין בני הזוג לפני כן. זוגות שהייתה ביניהם תמיכה הדדית מאוזנת פחות או יותר, מסוגלים להתמודד עם מצבים המצריכים עזרה ותמיכה. יש כאלה שאפילו טוענים שהם מוצאים משמעות ביכולת לעזור לאדם האהוב עליהם בעת מצוקה. לפעמים יש במצב הזה היפוכי תפקידים. אם בעבר הבעל היה זה שדאג לאשתו וטיפל בה, כשהוא פתאום זקוק לעזרה היא נהפכת לחזקה, מגלה בעצמה כוחות שלא הכירה ומקבלת תחושת סיפוק.

"לעומת זאת אם המערכת לא הייתה טובה, זה יכול להתפרש כהכבדה נוספת על חייו של בן הזוג שנדרש לתמוך ולטפל ולהביא לתחושת אומללות. אין ספק שאישה שצריכה לטפל בבעל שכל החיים התעמר בה ואולי גם בגד בה, תתקשה מאוד לעשות את זה".

ולמרות זאת, גירושין בשלב הזה של החיים הם נדירים. "רוב הזוגות תומכים זה בזה בגיל מבוגר במצב של חולי, אבל לעתים אנחנו שומעים גם על זוגות שמגיעים לקונפליקטים קשים בגיל מבוגר ומחליטים להיפרד, ועל בן זוג בריא שמחליט להעביר את בן הזוג החולה או התלותי למסגרת מוסדית. לעתים נקודת ההחלטה להוציא את החולה מהבית קשורה לאיכות מערכת היחסים. בעוד שמערכת טובה תאפשר למשוך יותר את השהייה בבית, בן זוג שסובל ממשקעים וטינות מהעבר בהחלט עלול להיות פחות מוכן להתמודד עם הקושי הרגשי והפיזי הכרוך בטיפול בבן זוג חולה".



להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:
פורום פסיכולוגיה ומשפחה