זיכרונות פורים: מנהגים, תחפושות, מאכלים

רבים מזיכרונות הילדות הטובים ביותר שלנו קשורים בחגים. כשמדובר בפורים, חג של שמחה, השתטות, מתוקים וכמובן תחפושות, הזיכרונות צבעוניים במיוחד. ממחוזות ילדות בעשורים קודמים, שבהם המסורת נתנה יותר את הטון, זכורים גם מנהגי חג עם תכנים מהמקורות, שמעבר לתחפושות ולמשלוח המנות. 

דבלה, מקרוד ומשחק הגורן

מרים גז-אביגל, יו"ר מועצת הנשים בהתאחדות עולי טוניסיה, מספרת שחג הפורים שהיה נהוג במשפחתה היה מזיגה של מסורת הקהילה הטוניסאית עם מנהגי ארץ ישראל, שברובם הובאו על ידי יהודי אירופה. "חג הפורים בקהילה שלנו נסב סביב שישה מרכיבים: ההכנות המיוחדות, הכנת הדמויות, קריאת המגילה, קבלת הפורים, משחקי הגורן וסעודת מרדכי.

"ההכנות לחג נמשכו שבוע ימים. נשות המשפחה היו מכינות את ממתקי החג, שכללו כשבעה-שמונה סוגים, בהם שושני בצק בשם 'דבלה' ועוגות מסולת תמרים בשם 'מקרוד'. הילדים היו עסוקים לפני החג בהכנת הדמויות של המן ועשרת בניו מבד יוטה ממולא בקש ונסורת. הדמויות היו נתלות על עץ בשורה, ובבוקר החג היו שורפים אותן, כשכל הילדים שרים במנגינה מיוחדת 'ארור המן וברוך מרדכי'.

"בליל פורים שמחה גדולה אפפה את כל השכונה והבתים התמלאו סלסילות מלאות במיני מתיקה. אנחנו, הילדים, שאימצנו את מנהג התחפושות הנהוג בישראל, התחפשנו והלכנו עם ההורים לבית הכנסת לתפילה חגיגית וקריאת המגילה. אחר כך התקבצנו בבתים, הילדים קיבלו מעות פורים וכולם החליפו משלוחי מנות.

"בשלב הבא הנשים היו משחקות את 'משחק הגורן', משחק מזל מסורתי שהוגרלו בו כלי בית למיניהם, והגברים היו פורשים למשחקי קלפים על כסף. בסוף היום, לפני השקיעה, כולם היו חוזרים לחיק המשפחה, כדי לסעוד את 'סעודת מרדכי' ולהשתכר קצת, כמצוות החג". 


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


שיני המן ועדליאדה

בזיכרונות של אילנה כץ (לבית אליהו), בת ליוצאי האי קורפו ביוון, מככב אוצר התחפושות המשפחתי. "לאבי ולדודי הייתה חנות בתל אביב שמכרה תקופה מסוימת תחפושות לפורים. כשהם חיסלו את הענף הגיעו הביתה כמה ארגזים מלאים בתחפושות. לפני החג היינו אחיותיי, בנות הדודות שלי ואני, שבע ילדות ביחד, מורידות את הארגזים מהבוידעם, מנקות את האבק ומתחילות לפשפש ולמדוד. יכולנו להתעסק בזה שעות. הנושא העיקרי של התחפושות היה דמויות ממגילת אסתר. אחשוורוש, המן, מלכת אסתר, מרדכי היהודי וליצן, שתמיד היה. אחרי שבחרנו, היינו לובשות את התחפושת ומסתובבות איתן שלושה ימים".

גם לממתקים המסורתיים רוויי הדבש היה חלק בקפיצת האדרנלין בחג. "אמא שלי הייתה מכינה אוזני המן בנוסח קורפו, שהם עיגולי בצק גדולים שנזרקים לשמן רותח והופכים מקומטים, ואחר כך מצופים בדבש ושומשום. היינו זוללות את זה והיא הייתה מחביאה את הקערה על הארון בחדר השינה כדי להשאיר לאורחים, כאילו שלא גילינו. חוץ מזה, היו 'שיני המן', כדורי בצק קטנים שגם הם היו מצופים דבש, וממתקי שומשום שקראנו להם 'כיני המן'.

"מהגג של הבית בשלום עליכם פינת בן יהודה בתל אביב היינו רואים את העדלאידע שעברה בבן יהודה. לבית הכנסת לא הלכנו בפורים והמנהג היה לשבת בבית עם המשפחה של דודי שגרה בקומה מתחת ולקרוא את מגילת אסתר. בהמשך ימי החג הייתה מגיעה המשפחה המורחבת ואנחנו היינו מעלות הצגות על סיפור המגילה עם מסך וכרטיסים. היה באמת שמח, אווירת פורים נהדרת. רק עכשיו אני מעריכה כמה החגים היו יפים אז". 

תחפושות מאולתרות וקרנבליות

תרצה אנצילביץ' (לבית כץ), שגדלה גם היא בתל אביב הקטנה, להורים יוצאי רוסיה, זוכרת את פורים כחג של יצירתיות בבית. "ההורים שלי שרו בצעירותם והופיעו על במות ולאמי היו בבית תלבושות, דברים מאוד מעניינים וצבעוניים, שמהם היא היתה מאלתרת לי כל פורים את התחפושות. שום דבר לא נקנה במיוחד, גם לא היה אז היצע כל כך גדול של תחפושות.

"אני מאוד אהבתי להתחפש. אמא שלי הייתה מאוד יצירתית ואני אהבתי דברים מיוחדים, ובעיקר להיות יותר יפה. למה התחפשתי? בגיל צעיר זה היה צוענייה, רוסייה כפרייה, אחות, אחר כך אני זוכרת תחפושת של ספרדייה, ובכלל תחפושות שמאפיינות ארצות. לא אהבתי תחפושות כמו קופסת קרן קיימת או מכשפה. רציתי שיראו אותי במלוא הדרי, תמיד עם כתרים וסרטים. את האחים שלי אני זוכרת מתחפשים לרוסים, עם רובשקה וכובע פרווה.

"כיוון שאני לא באה מבית מסורתי, אם הלכתי לבית הכנסת זה היה רק עם השכנים הפולנים, שיותר הקפידו. בפורים גם הכנה של מאכלים מיוחדים אני לא זוכרת. אמא שלי לא היתה אשת המטבח. היא אהבה יותר לכתוב, לפסל, לתפור. אני לא זוכרת שהיא עשתה אוזני המן. היינו קונים אותם. אווירת החג בבית היתה בעיקר סביב התחפושות, שהיו תמיד יותר קרנבליות מאשר מסורתיות". 

נוסטלגיה פורימית: כך התחפשתם כשהייתם ילדים

למוטק'ה יחסים והכרויות:  לחצו