חזרה ליחסים

חברות הילדות נפגשו אחרי כמעט 50 שנה

ליליאן לניאדו התגעגעה שנים לחברותיה מבית הספר, אך לא הצליחה לאתר אותן. פורום חיפוש קרובים של מוטק'ה עשה זאת עבורה, עד מפגש הפסגה המרגש. "התחברנו מיד, לא רצינו לעזוב"
מאת עדי כץ 25/02/16
חברות הילדות נפגשו אחרי כמעט 50 שנה
מפגש המחזור המרגש. צילום: באדיבות ליליאן לניאדו

 

 

אין תחליף לקשר עם חברי ילדות. אלה שרבנו איתם על הדלי בארגז החול בגן, החלפנו איתם פתקים בשיעור משעמם או הפסדנו להם בתופסת בשכונה. חברי הילדות תמיד יישארו חלק מאיתנו, גם אם ניתק עמן הקשר לתקופה ארוכה.

 

ליליאן לניאדו בת ה-60 התגעגעה במשך שנים לחברותיה מבית הספר היסודי בבת ים, שבה היא חיה גם היום. 33 הילדות שלמדו יחד בכיתת הבנות בבית הספר הדתי במשך שמונה שנים, הפכו אז לחברות הכי טובות, עד שבתיכון נפרדו דרכיהן. "47 שנה לא התראינו", היא מספרת. "הלכנו לכיוונים שונים, אבל תמיד חשבתי עליהן וניסיתי לדמיין מה כל אחת מהן עושה היום".

 

את כל התשובות לשאלות הללו קיבלה לניאדו לפני מספר שבועות, כשחברותיה הוותיקות נאספו מקצוות הארץ למפגש מחזור מרגש, בניצוחה של לניאדו. הקרדיט על מלאכת האיתור של חברותיה, שהספיקו עם השנים לשנות כתובות ושמות משפחה, שייך למיכל ואקנין, מנהלת קהילת "חיפוש קרובים" במוטק'ה, שלא אחת עושה את הבלתי יאמן ומפגישה בין חברים ובני משפחה שלא התראו שנים. 

 

"חברה שנרשמה למוטק'ה כדי למצוא חברים לטיולים הפנתה אותי לאתר", מספרת לניאדו איך הכל התחיל. "גלשתי בו ונתקלתי ב'פורום לחיפוש קרובים'. החלטתי שזה המקום לחפש בו את החברות שלי. כל הניסיונות לאתר אותן לפני כן בעצמי לא צלחו. הן התחתנו, שמות המשפחה השתנו, לא היה לי מושג איפה הן חיות בארץ ומאיפה להתחיל".

 

"המחשב שלי קרס מרוב התכתבויות"

 

 הבנות בתמונת ילדות משותפת. צילום: באדיבות ליליאן לניאדו

 

בשלב הבא העלתה לניאדו בקשה בפורום, בציון שם בית הספר שבו למדה בילדותה ושמה של אחת מחברותיה לכיתה. "באותו היום מיכל כבר איתרה לי את החברה הראשונה", היא נזכרת בהתרגשות. "התחלתי לבקש עוד שמות ומיכל מצאה את כולן. תוך שבועיים-שלושה אספתי 24 מחברות הילדות לכיתה, המחשב שלי קרס מרוב התכתבויות. ואז תכננו את המפגש".

 

נושא השיחה העיקרי במפגש המרגש, שהתקיים בביתה של אחת החברות המתגוררת בחולון, היה כמובן זיכרונות הילדות מבת ים של שנות ה-50. משפחתה של לניאדו - הוריה על ששת ילדיהם - עלתה לישראל ממצרים והתיישבה בבת ים אחרי תקופה במעברה. "לא היה לנו כלום, אבל היה לנו הכול", היא אומרת. "ברחוב שלנו גרו עולים חדשים מכל מדינה אפשרית, ואני זוכרת את השנים בשכונה הזאת עם הרבה נוסטלגיה".

 

בימים שבהם המחשב, הסמארטפון והרשתות החברתיות היו הזיה במוח קודח, חיי החברה של הילדים התנהלו ברחוב. "היינו מהבוקר עד הערב מחוץ לבית", היא נזכרת. "משחקים את כל המשחקים שבעולם: קלאס, גומי, קפיצה בחבל, 'עמודו'. זה היה נהדר".

 

גם המצב הכלכלי הקשה לא קלקל את מצב הרוח. "התקופה לא היתה קלה. היה ארגז קרח במקום מקרר, חיממו את הבית בתנורי נפט ובישלו על פתיליות. חלק מהאחים שלי גדלו בפנימיות, אבל לאמא תמיד היה חשוב שנלמד. היא אמרה שאין כמו לימודים. לנו לא היו טענות".

 

"גיליתי שאחת החברות גרה לידי ומעולם לא נתקלתי בה"

 

 "לא הרגשנו שום זרות". לניאדו (מימין) עם אחת החברות במפגש. צילום: באדיבות לניאדו

 

למרות שלא גדלה בבית דתי, נשלחה לניאדו לבית ספר דתי. "אני זוכרת את התקופה הזאת מאוד לטובה, למרות שחלק מהבנות במפגש זכרו בעיקר את המורה שהיתה מסובבת לנו את האוזניים", אומרת לניאדו. "אנחנו, הבנות בכיתה, גדלנו יחד. היינו כמו משפחה עד התיכון. אני התחתנתי מיד אחרי הלימודים, בגיל 19, עברתי לתל אביב ולא שמעתי יותר מאף אחת מהן. במפגש התברר שאחת החברות שלי גרה ממש לידי, ואף פעם לא נתקלתי בה".

 

לניאדו, בעברה מנהלת חשבונות ומזכירה, אינה עובדת בימים אלה. ארגון פגישת המחזור הפך עבורה לפרויקט. "ארגנתי את האירוע מאלף ועד תו, דאגתי שהכול יהיה מושלם וחילקתי משימות לכל אחת". האירוע הוכתר כהצלחה: "הפגישה היתה מוצלחת ומרגשת מאוד. דיברנו, צחקנו, התחבקנו, לא רצינו לעזוב אחת את השנייה. לא הרגשנו שום זרות או נתק, התחברנו מיד. מרוב התרגשות לא אכלנו כלום.  

 

"היה כיף לגלות שכולן נשארו יפות ולא נראות כמו 'יענטעס'. מאופרות, לבושות צעיר ויפה ושמורות. רק שתיים מאיתנו נשארו דתיות. יש בינינו נשואות, אלמנות, גרושות ורווקות, אבל עדיין מצאנו קווים משותפים בביוגרפיות שלנו". 

 

בזכות המפגש מתכוונות הבנות לשמר את הקשר שניתק, ובעידן של ימינו מה קל יותר מאשר להקים קבוצת וואטסאפ של הכיתה? "אנחנו מתכתבות והחלטנו שנמשיך להיפגש בחגים ובימי הולדת".

 

- את ממליצה להיכנס לארגון פגישת מחזור?

"זה לא קל, אבל אני חושבת שזה דבר נהדר. אלה חברות שביליתי איתן שנים, חלק מהילדות, ובגיל מבוגר רובנו מחפשים לסגור מעגל. אם הילדות היתה כיפית נרצה לחזור אליה, לשמוע שוב את הסיפורים. באופן כללי כיף לראות את החברות מהעבר נהנות ומחויכות. זה עשה לי טוב". 

 [#middleBanner] 

לסיפורים נוספים מקהילת חיפוש קרובים:

חיפשה מידע על אמה ומצאה משפחה

"חלפו 34 שנים, מעולם לא שכחתי אותו"

פתאום נזכרתי בשלמה, החבר ממרוקו

מצאתי עוד שריד ממשפחתי

חיפוש קרובי משפחה בעולם: נפרדו באיטליה, נפגשו במוטק'ה 

יום האישה: 10 הצעות ליום כיף נשי

בחירת מוטק'ה ליום האישה: 10 הנשים הבולטות בישראל

מחפשים חבר או בן משפחה שהקשר איתו נותק? 

לפורום חיפוש קרובים לחצו כאן

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד ביחסים

אלמנים? כל הדרכים להכיר חברים ופרק ב'
      זה ידוע שאנשים מוצאים עניין באנשים דומים להם, או בעלי מכנה משותף עמם. חשבו על בני הזוג שלכם או על...
לקריאת הכתבה
איך להכיר חברים חדשים אחרי גיל 50?
"אני זוכרת שישבתי מול הטלפון והתלבטתי את מי להזמין לקפה ספונטני", מספרת ליאורה, 61 (כל השמות בכתבה זו...
לקריאת הכתבה
נשים בנות 60+: סליחה שהזדקנו באמת
"בגיל 20 דיברתי עם החברות שלי בעיקר על בני זוג, אחר כך על לידות וילדים, אחר כך דיברנו על כיורים וחרסינות,...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה