חדש במוטק'ה: קהילת ותיקי הקיבוצים
הפרטה והסתגלות למציאות חיים חדשה הן רק חלק קטן מהנושאים שמעסיקים את הקיבוצניקים המבוגרים. בקהילת ותיקי הקיבוצים החדשה שנפתחה במוטק'ה יכולים הקיבוצניקים לדבר על הקשיים הייחודיים להם, וגם על כל הדברים הטובים שעדיין יש לקיבוץ להציע
עדי כץ
30/03/11

בעבר, לפני עידן ההפרטות, נחשבה הזדקנות בקיבוץ לנעימה, למחבקת ולבטוחה יותר מאשר בעיר המנוכרת. יכולת באותם ימים לפרוש מעבודתך ברפת, במפעל או במטע האבוקדו לטובת דיווש איטי על אופניים בשבילים המוצלים ונטולי הרכב הממונע, שחייה בבריכה הקיבוצית ועיסוק בתחביבים. חדר האוכל, המכבסה וכל השאר עמדו לשירותך ובעיקר, ידעת שיש מי שדואג לך.
היום המצב שונה. ותיקי הקיבוצים רואים כיצד נגוז חלומם לטובת קפיטליזם חסר רחמים. הם נותרים ללא תמיכה ועזרה, רחוקים מילדיהם שנטשו ובחלק גדול מהמקרים, במצב כלכלי בעייתי.
את כל הקשיים האלה, וגם את הדברים הטובים שיש עדיין לקיבוץ להציע, את התמונות, הזיכרונות והאנקדוטות המשעשעות מחיי הקיבוץ שזר לא יבין, אפשר להעלות במסגרת קהילה חדשה שנפתחה לאחרונה במוטק'ה, קהילת ותיקי הקיבוצים. את הקהילה מנהלים שלושה קיבוצניקים ותיקים, אהרון מן, ברכה בלושטיין ומוטק'ה בן הלל, שמכירים את הסוגיות הללו מקרוב.
אהרון מן בן 63 מקיבוץ דפנה לימד בעבר ביולוגיה בבית הספר האזורי ואחר כך בבית הספר היסודי של הקיבוץ, שבשלב מאוחר יותר גם ניהל אותו. אחר כך "קיבל את דין התנועה" ועבר למפעל "נעלי דפנה" המיתולוגי שנסגר בינתיים, שם עבד כפועל ייצור. בהיותו מנהל בית ספר התחבר מן לנושא המחשבים, ובשנים האחרונות החל לעבוד כטכנאי מחשבים. במקביל למד עיצוב וניהול אתרים וכיום הוא מנהל את אתר האינטרנט של קיבוץ דפנה ומשמש גם כמנהל משאבי האנוש של הקיבוץ.
שכבת הפנסיונרים בקיבוץ שלו ובקיבוצים מופרטים אחרים עומדת, לדבריו, בפני קשיים ייחודיים. "מדובר באנשים שעברו את ההפרטה בגיל מאוחר יחסית וחלקם מאוד מתקשים עם המעבר. פתאום אתה צריך לדאוג לעצמך, כי הקיבוץ כבר לא דואג. הפנסיה מינימלית ומספיקה למחיה בסיסית, אין כסף למתנות לנכדים ואפילו נסיעה אליהם יותר מפעם בחודש מעיקה כלכלית. על נסיעות לחו"ל ושאר מותרות אין מה לדבר. יש כאלה שמנהלים מאבקים עם הקיבוץ על מיני עניינים כמו 'שיוך דירות', ויש הרבה התמרמרויות וטענות".
גם סוגיית התעסוקה בשעות הפנאי בעייתית. "יש אמנם פעילויות אזוריות, אבל לא בקיבוץ עצמו, וזה מצריך נסיעה ותשלום. הרבה מוותיקי הקיבוצים פשוט לא מוצאים את עצמם. הילדים והנכדים עזבו ברובם ואין מענה לצורכי המבוגרים שנשארו מאחור. יש מה שנקרא 'תחום פרט ורווחה', אבל הוא לא מטפל בקבוצה הזאת ובתי האבות בקיבוצים מיועדים רק לסיעודיים".
ברכה בלושטיין בת 64, חברת קיבוץ בנגב, מאמינה גם היא שתלאות ההפרטה יהיו נושא משמעותי בקהילה החדשה. "ההפרטה היא תהליך קשה וכואב, במקביל לעובדה שהוותיקים נדחקים הצידה, כמו בכל מקום אחר. אנשים מגלים שגם בקיבוץ אפשר להיות מאוד בודד".
לדברי בלושטיין, ששימשה בין השאר כמנהלת ענף המזון בקיבוץ וכרכזת תרבות וכיום עובדת בכלבו הקיבוצי במקביל לחברות בצוות הנהלת הקהילה של הקיבוץ, הבעיות של ותיקי הקיבוצים מתמצות ברובן במאבק מול מערכת, שהפסיקה לתת מענה לצורכיהם. "אנשים ששנים טופלו בריאותית, כלכלית ומכל בחינה אחרת, עומדים מול שוקת שבורה בערוב ימיהם. אם פעם הסיעו אותם לבדיקות בבית חולים או למתנ"ס של המועצה האזורית, עכשיו על כל דבר צריך לשלם. יש אנשים שצריכים לבחור בין אוכל לתרופות. לא לכולם יש משפחה בקיבוץ, וזה לא פשוט. הם גם לא רוצים ליפול לנטל עליה. אנשים נכנסים למצב נפשי לא טוב.
"אני חושבת שהקהילה יכולה לתת מקום לביטוי לאנשים שכבר נמצאים בתהליך ההפרטה ולכאלה שהם לפני או אחרי. אין ספק שזה העסק הלוחץ ביותר".
מוטק'ה בן הלל בן 65 מקיבוץ נחשון, מאמין שההפרטה אינה חזות הכול. "גם אנחנו נמצאים בתהליך כבר כמה שנים, אבל יש גם חיים מחוץ להפרטה". בן הלל, שחי בקיבוץ מגיל 18, מאמין שהסתגלות למצבים חדשים תלויה גם באופיו של אדם ולא רק בנסיבות. בעבר היה חקלאי בקיבוץ ורועה צאן, אחר כך שימש כמרכז המשק וכמזכיר ובהמשך עבר לנושא המחשוב בו הוא עוסק כעצמאי גם היום.
"במסגרת עיסוקי יוצא לי להגיע הרבה לבתים של ותיקים לצורך הדרכה או תיקוני מחשב, ואני נוכח לדעת שלכל אחד מציק משהו אחר. חלק מתקשים להתמודד עם היציאה ממעגל העבודה ומרגישים שהם פחות בעניינים, שהזיזו אותם הצידה. אבל זה לא הנושא היחיד".
ובכל זאת, קבוצה מאוד גדולה של אנשים מבוגרים מתמודדת בקיבוצים עם מהפך בחיים.
"אבל כל אחד מתמודד עם זה אחרת. נכון שכאן מדובר במציאות שונה. אם בעיר אדם לומד להסתגל לחיים מגיל צעיר, כאן אנשים בני 60 -70 צריכים ללמוד דברים אלמנטריים מההתחלה ולהחיל לקחת אחריות על החיים". הקהילה יכולה, לדבריו, לתרום רבות לאנשים הללו, שחשים בדידות גדולה. "זו עוד מסגרת לדבר, ללבן דברים. אתה מתקשר עם אנשים מרקע דומה, שיכולים להבין על מה אתה מדבר. אלה דברים שאדם ממקום אחר לא יבין".
לקהילת ותיקי הקיבוצים:
לחצו
עוד קהילות במוטק'ה:
חדש במוטק'ה: קהילת סבא וסבתא
חדש במוטק'ה: קהילת מפגשים חברתיים
חדש במוטק'ה: קהילת גינון
חדש במוטק'ה: קהילת ריקודים
חדש במוטק'ה: קהילת מתנדבים למען הקהילה
ובכל זאת, קבוצה מאוד גדולה של אנשים מבוגרים מתמודדת בקיבוצים עם מהפך בחיים.
"אבל כל אחד מתמודד עם זה אחרת. נכון שכאן מדובר במציאות שונה. אם בעיר אדם לומד להסתגל לחיים מגיל צעיר, כאן אנשים בני 60 -70 צריכים ללמוד דברים אלמנטריים מההתחלה ולהחיל לקחת אחריות על החיים". הקהילה יכולה, לדבריו, לתרום רבות לאנשים הללו, שחשים בדידות גדולה. "זו עוד מסגרת לדבר, ללבן דברים. אתה מתקשר עם אנשים מרקע דומה, שיכולים להבין על מה אתה מדבר. אלה דברים שאדם ממקום אחר לא יבין".
לקהילת ותיקי הקיבוצים:
לחצו
עוד קהילות במוטק'ה:
חדש במוטק'ה: קהילת סבא וסבתא
חדש במוטק'ה: קהילת מפגשים חברתיים
חדש במוטק'ה: קהילת גינון
חדש במוטק'ה: קהילת ריקודים
חדש במוטק'ה: קהילת מתנדבים למען הקהילה
תגובות
0
אהבו
0
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בבריאות טובה
על האש: המדריך המלא למנפנפים
מאי 1948, ה' באייר תש"ח, דוד בן גוריון מכריז על הקמת מדינה יהודית, היא מדינת ישראל - רבבות פורצים ברחובות...
דלי סוכר ופחמימות: מתכונים לסוכרתיים
ב-2006 מחלת הסוכרת הוכרזה על ידי האו״ם כמגיפה כלל עולמית. בישראל ידוע על כ-600 אלף חולי סוכרת מאובחנים,...
נכון או לא נכון? מיתוסים לגבי מזון
האם אבטיח הוא בעיקר סוכר, והאם זה נכון שאשכולית ולימון שורפים שומנים? האינטרנט מלא במיתוסים וברבעי אמיתות...
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות