חזר לגרמניה כמנצח

יחזקאל דגן ואשתו בת שבע עם פרס החדשנות באסן, גרמניה 

רצה הגורל, ואת פרס החדשנות על המצאתו הגננית "עץ הבזיל" קיבל יחזקאל דגן דווקא בעיר אסן בגרמניה, שבה נולד ושממנה נמלט בילדותו מאימת הנאצים. הפיתוח של דגן, שיח בזיליקום מורכב שנראה כעץ קטן ולא דורש ריסוס, שזכה להצלחה בתערוכת הגינון הבינלאומית IPM, השיב אותו לעיר הולדתו כמנצח.

הוא נולד ב-1937 באסן שבמערב גרמניה, סמוך לגבול עם הולנד, לאב יליד המקום ולאם שהיגרה לשם מפולין. כבר עם עליית היטלר לשלטון, ב-1933, הפך אביו למבוקש בשל פעילותו האנטי נאצית. כדי להסוות את זהותו שינתה המשפחה את שמה מ"הקהל" העברי ל"דוגן" הגרמני. כעבור מספר שנים, כשהטבעת החלה להתהדק סביבם, נאלץ האב להימלט לאיטליה. "אחי, שהיה מבוגר ממני בשש שנים, אמי ואני, נשארנו לבד", מספר דגן.

"כשפרצה המלחמה בא אלינו שכן שלנו, קצין גסטפו שהיה מיודד עם הורי ונעזר בהם בעבר, והזהיר את אמי שיצאה פקודה לעצור את כולנו בערב וכדאי שנסתלק. עלינו על רכבת לאיטליה דרך שוויץ. בגבול השוויצרי זיהו שאנחנו יהודים ורצו להחזיר אותנו לגרמניה, אבל למזלנו אזרח איטלקי שישב ברכבת לקח עלינו חסות. בזכותו הצלחנו להגיע לאיטליה, שם העברנו את כל שנות המלחמה.

"חיינו בכפר צפונית למילאנו. בשנתיים הראשונות, לפני שהנאצים נכנסו לאיטליה, המצב היה טוב יחסית, כי איטליה הפשיסטית עדיין לא חוקקה חוקים נגד יהודים. במקריות מוחלטת ובמזל גדול נתקלנו שם באחד הימים באבא שלי, שעבד בניקיון בבית מלון, והמשפחה התאחדה שוב.

"אמי הצליחה להבריח איתה כסף מגרמניה, וכששמענו שמתארגנת ספינת מעפילים לא לגאלית לארץ ישראל קנינו כרטיסים, ביחד עם כמאה משפחות יהודיות אחרות. לרוע המזל, במקום להביא אותנו לחופי הארץ ולהסתבך עם הבריטים, צוות הספינה השיט אותנו לחופי לוב, הוריד אותנו לחוף והסתלק. חיילים של הצבא האיטלקי שהיה מוצב בלוב עצרו אותנו והחזירו אותנו לאיטליה תחת חסותם, ולמזלנו לא הסגירו אותנו לגרמנים.

"כשהצבא האמריקאי הגיע יצאנו מהמחבוא שלנו. המשפחה שלנו עלתה ארצה, והמשפחה השנייה שהסתתרה איתנו היגרה לאמריקה. אני הייתי אז בן שמונה. גרנו בתחילה בחולון, ואחר כך הייתי בחברת הנוער בקיבוץ סעד. בצבא שירתי בצנחנים, ובמלחמת סיני צנחתי במתלה. אחרי השחרור הצטרפתי לקיבוץ הדתי בארות יצחק, ואחר כך עברתי למושב נחלים".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ב-1974 הקים דגן בנחלים, ביחד עם אשתו בת שבע, את "חישתיל", משתלה שכיום מחזיקה סניפים בארץ ובאיטליה ("אני מניח שלעבר שלי היה חלק בבחירה באיטליה"), ומייצאת שתילים לכל העולם, כולל גרמניה. "לפני כחמש עשרה שנה חזרתי לראשונה לגרמניה וביקרתי בעיר הולדתי", הוא מספר. "החלטתי שהדור של הפושעים איננו ואני רוצה לראות מאיפה באתי, לבקר את הקברים של סבא וסבתא. זה היה מאוד מרגש".

לא קשה לך לחזור לשם, לעבוד עם גרמנים?

"אנחנו חברה בינלאומית שמייצאת לכל העולם. אני עובד עם גרמנים, אבל אין אצלי בבית שום מוצר מגרמניה. כשאני שם, אני מדבר רק אנגלית, לא גרמנית.

"אחרי שזכיתי על אדמת גרמניה בפרס החדשנות, מתוך 1,500 חברות שתלנות מכל העולם, אמרתי לעיתונאי גרמני שהגיע לסקר את האירוע, 'אתם, שלא רציתי ליילד את אמי על מיטה בבית החולים בגלל שהייתה יהודייה והיא ילדה אותי בחדר הכביסה המלוכלכת, עכשיו נותנים לי פרס. בשבילי זו סגירת מעגל'".