חיים ירוקים: משנים את תרבות הצריכה

חבל קצת לקלקל את חדוות השופינג שרובנו לוקים בה, אבל גם כשמסתובבים בקניון ובסופר וחומדים מוצר כזה או אחר צריך לזכור שצריכת היתר של החברה המערבית הורסת את כדור הארץ, ממש כמו הגזים הנפלטים ממכוניות וממפעלים, השפכים המוזרמים לנחלים וכריתת יערות הגשם. בהרצאה על "צרכנות מודעת וחיי מוצרים", שהתקיימה בשבוע שעבר בהפנינג האקולוגי "להתעורר לחיים ירוקים" במכון התקנים, דיבר יריב ספקטור, אגרונום, פעיל סביבתי ומומחה לפתרונות אריזה ירוקים, על הרגלי הצרכנות שלנו והשפעתם על הסביבה. תרבות הצריכה המערבית יוצרת לדבריו, לחץ על כדור הארץ. בהחלטה צרכנית מודעת יכול כל אחד מאיתנו להביא לשינוי. "אם לא נקנה מוצרים מזהמים", אומר ספקטור, "גם נפחית את העומס על המערכות הטבעיות בעולם וגם נקדם את המודעות אצל היצרנים. הם יפסיקו לייצר את המוצרים האלה". אבל איך נחליט האם מוצר כזה או אחר ידידותי לסביבה (ככל האפשר)? ספקטור מציע לשם כך מודל, המתבסס על בדיקה באמצעות האינטרנט והמדיה, את העבר, ההווה והעתיד של המוצר. העבר הוא מקורו של המוצר וחומרי הגלם מהם ייצרו אותו ויש לברר האם הם ממקור מתחדש כמו עץ או צמח, או ממקור מתכלה כמו מתכות. יש לשאול גם מאין הגיע המוצר לכאן. האם היה צורך לשנע אותו מרחוק, או שהוא מיוצר בסביבה הקרובה. בארצות הברית, מספר ספקטור, כבר קבעו גבול של 100 מייל ומטה כמומלץ, ויש חברות שמציינות על גב המוצר את מקומיותו בעזרת לוגו של מטוס ועליו קו והכיתוב "אפס מיילים אוויריים". סוגיה נוספת הכלולה באג'נדה הירוקה היא העצמת קהילות מקומיות ויחס הוגן לעובדים, וספקטור מציע לברר גם האם העובדים המייצרים את המוצר זוכים לתנאים נאותים ולשכר הוגן. בהיבט של ההווה יש לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת זקוקים למוצר המפתה, או שנסתדר גם בלעדיו. לברר כמובן האם הוא איכותי, יעיל ועמיד בטיחותית וכמובן, האם השימוש בו מזהם את הסביבה. שאלת העתיד בוחנת את דרכם האחרונה של המוצר ואריזתו. לאן יגיע המוצר אחרי שנסיים להשתמש בו, האם אפשר להיפטר ממנו בצורה בטוחה והאם הוא ואריזתו מתכלים או מתמחזרים. לכאורה פשוט, אך למעשה די מורכב ולא תמיד חד משמעי, וכדוגמה הביא ספקטור את מותגי החלב השונים. הדרך היחידה לבחור ביניהם על פי הקריטריונים שלעיל, היא להתייחס לאריזה וליכולתה להתפוגג. כיוון שקרטוני החלב לא ניתנים כרגע למחזור בישראל וכך גם לגבי שקיות החלב, יש להעדיף את הרע במיעוטו, החלב במכל הפלסטיק, שכן ניתן למחזור. מאידך, שקית החלב כוללת פחות פלסטיק מהמכל הגדול. אכן, עסק לא פשוט. פתרון עתידי אפשרי הוא ייצור בקבוקי חלב מביו-פלסטיק מתכלה, המיוצר מגבעולי תירס.


אבל לחיים ירוקים יש עוד פנים רבות, ובאירוע במכון התקנים ברמת אביב, שנערך במסגרת שבוע האיכות הלאומי, אפשר היה, לצד ביקור במעבדות האיכות, ללמוד גם על איכות ירוקה. שורה של דוכנים למוצרים ממוחזרים הוכיחו שאין דבר העומד בפני הגלגול. שקיות ניילון מעובדות ועיתונים ישנים התגלגלו לתיקים ולנרתיקים, שלטי חוצות לסלי ניירות, קליפות תפוזים לתכשיטים ושבבי נייר לפסלים. במתחם ניצבה גם עמדה להפקת חשמל מדוושות אופניים, והקהל הוזמן לדווש במרץ כחום היום ולזכות בתמורה בכוס שייק פירות קר. באוהלי תצוגה הוצגו טכנולוגיות חדשות של בנייה ירוקה ואנרגיה חלופית ונערכו סדנאות לייצור קומפוסט, יצירה בעיסת נייר ובחומרים טבעיים כמו אצטרובלים, קלחי תירס וגרעיני חמנייה ואפילו הכנת ביו-דיזל לרכב משמן טיגון. בשני אולמות הרצאות בבניין עצמו נערכו הרצאות בנושאים כמו אנרגיות מתחדשות, שימוש במים אפורים, בנייה ירוקה ותיירות אקולוגית. באחת הסדנאות, שהוקדשה לקוסמטיקה טבעית דובר בשינוי התפישתי שאנחנו צריכים לעבור בכל הנוגע למוצרי טיפוח והיגיינה. אם זה היה תלוי באייל אנגלמאייר מהמיזם האקולוגי "עץ בעיר" ומי שהעביר את הסדנה, מכונות הייצור של הקרמים למיניהם, מוצרי החפיפה ומשחות השיניים היו שובתות לאלתר מפעילותן. חלק גדול מהרכישות שלנו בתחום מיותרות, לדבריו, ונובעות משטיפת המוח של התקשורת ועולם הפרסום. חמוש בצנצנות ובמיני אבקות, בג'לים, בצמחי מרפא ובמכל גדול של סודה לשתייה, ניסה אנגלאייר לשכנע אותנו שגם מוצרי הקוסמטיקה צריכים להיות טבעיים ולא מזהמים. הסודה לשתייה, מתברר, אותה אבקה צנועה ששימשה להתפחת בצק ולפתיחת סתימות בביוב ושהאגדה סיפרה שיש בכוחה לדכא את היצר המיני, הפכה לאחת מידידיו הטובים ביותר של כדור הארץ. ה"נתרן מימן פחמתי", כפי שהיא נקראת בכימית, היא חומר ניקוי רב תכליתי ידידותי לסביבה, וכאן למדנו שאפשר ליצר ממנה גם דאודורנט. רכישת דאודורנט מכימיקלים הוא, אם לא ידעתם, מעשה בלתי אקולוגי בעליל, כשאפשר ליצור אחד כזה בבית, מג'ל אלוורה מעורב בסודה לשתייה ובשמנים נדיפים (אם חייבים גם ריח). לכמויות יש להגיע לבד, באמצעות ניסוי וטעייה. פשוט מערבבים עד שמגיעים למרקם הרצוי. אנגלמאייר עצמו, כך גילה למשתתפים, משתמש כדאודורנט בסודה לשתייה בלבד. הוא פשוט מרטיב את הידיים, זורה עליהן את האבקה ומורח את העסק על בתי השחי. הסודה לשתייה משנה את חומציות הזיעה ופוגעת בפעילותם של הגורמים מפיצי הריח. גם שימוש תכוף בקרם לחות פסול בעיניו, כיוון שאינו מאפשר לגוף ליצור לחות טבעית. אם חייבים ללחלח את העור, עדיף להשתמש בקרם אקולוגי תוצרת בית מחמאת קוקוס מעורבת בשמן שקדים. בושם, שיכול לשמש גם כמטהר אוויר, הוא מפיק מאלכוהול, מים מזוקקים ושמנים נדיפים ומכניס לבקבוק עם ראש תרסיס. אפילו משחת השיניים, מתברר, אינה אורחת רצויה בבית. במקומה אפשר להשתמש באבקה לצחצוח שיניים שמורכבת מסודה לשתייה, איך לא, ביחד עם מלח ים אטלנטי, חימר ירוק ועשב תבלין מיובש כמו נענע, רוזמרין או אפילו זעתר, על פי הטעם. כל אלה נכתשים יחדיו במטחנת תבלינים, ועכשיו מרטיבים את המברשת, טובלים אותה באבקה ומצחצחים.
עוד על אקולוגיה ואיכות הסביבה:

גינה אקולוגית: הצמחים מתחשבים בסביבה

קומפוסט: הופכים את האשפה לדשן

גינה פורחת וחסכונית במים

טיולים אקולוגיים: מתיידדים עם הסביבה

הגינה המזמינה: להתעורר לקול ציוץ הציפורים