חזרה ליחסים

חתונה מאוחרת: חגגו נישואים אחרי 50 שנה יחד

18 זוגות נרגשים, שחגגו מעל 50 שנות נישואים, זכו לחגוג את חתונתם בשנית - והפעם עם שמלה לבנה, חליפת חתן וכל הטקס. שוחחנו עם שני זוגות כאלה, ושמענו מה הסוד לזוגיות ארוכה וטובה
מאת שרי שיין 16/11/17
חתונה מאוחרת: חגגו נישואים אחרי 50 שנה יחד
'חיים עם הרבה אמונה אחד בשני, ויתורים ואהבה'. מיכאל וסוניה קסטרו, צילום באדיבות הזוג

 

 

כנס לניצולי שואה שארגן אגף הרווחה בעיריית חולון, לבש באוקטובר האחרון לבן חגיגי וטוקסידו. אחרי שהעובדים הסוציאליים הסבירו לניצולים איך לממש עד תום את זכויותיהם, עברו לחלק המרגש של האירוע: 18 זוגות נפעמים ונרגשים, שחגגו מעל 50 שנות נישואים, זכו לשחזר את חתונתם.

 

עבור רובם זה היה אירוע הרבה יותר משמעותי מהמקורי - שניים מהזוגות שגרו ממש אחד ליד השני בילדותם בצל השואה, אבל הכירו רק בישראל, מספרים איך התאהבו, ומה הסוד לנישואין של מעל 50 שנה. ספוילר: התשובה היא כנראה ויתור הדדי.

 

חיבל מרים (73) ויעקב (81) נשואים כבר 53 שנה. הם התחתנו ב-1964 בבית לורנס ביפו, אז מועדון קצינים בריטי. את סוד הקסם של הנישואים הארוכים שלהם, שהולידו שני בנים ושני נכדים, אפשר להבין כבר מהשיחה איתם: יעקב מספר את סיפורו, מרים משלימה את מה ששכח, והוא דואג לעצור אותה. "רגע מרים, עכשיו אני מספר", הוא אומר בחן, והיא מחייכת בהבנה. דקה אחר כך היא תשלים משפט אחר שלו. הרמוניה מושלמת.

 

הסיפור של יעקב מתחיל בפולין ב-1936. "כשפרצה המלחמה הייתי בן שלוש, ואני ושלושת אחיי היינו במרחק 60 ק"מ מורשה כשהגרמנים הפציצו את העיר. ברחנו לבית הכנסת, אבל אז הפציצו גם אותו. לקחו את הנשים והילדים, את כל הגברים הם הרגו. את סבא שלי, את כולם. הכריחו את הנשים ואת הילדים להסתכל עליהם כשעשו את זה. אבא שלי כבר לא היה אז בחיים, הוא נפטר ממחלה קשה", הוא מספר. 

 

"לקחו אותנו לאסם גדול, ואימא שלי לקחה אותנו לפינה. היו שם אלפי אנשים. אני לא זוכר כמה זמן היינו באסם הזה, אבל אימא הצליחה לשכור עגלה, ועברנו את הגבול לרוסיה.  אותי ואת אחי הקטן לקחו לבית יתומים, ואת אימא ואחותי הגדולה לקולחוז, לעבודה במרחק עשרה ק"מ מבית היתומים. כדי לבקר אותנו היא היתה צריכה ללכת ברגל. אחי הגדול נעלם ולא מצאנו אותו מעולם".

 

אחרי תלאות רבות חוזרת המשפחה שנותרה לפולין אחרי המלחמה, וב-1957 עולה לישראל. יעקב מתגייס לצה"ל לחיל הנדסה, משתתף בכל המלחמות. במלחמת יום כיפור הוא שוהה חצי שנה מעבר לתעלה, ובחיי האזרחות עושה חיל בהנדסת בניין, ועובד בין השאר על פרויקטים מפורסמים כמו ימית והולילנד.

 

 

התגוררה כילדה ממש מעבר לביתו של מי שיהפוך לבעלה

 

 "כשהתחתנו היינו מאד צעירים ונרגשים, לחגוג את זה שוב היה באמת נהדר". מרים ויעקב חיבל, צילום באדיבותם

 

 

מרים נולדה בסביר ב-1943 כבת יחידה. כשהיא בת שלוש, ילדה חולנית וחלשה, היא עוברת עם משפחתה לפולין ומתגוררת ממש מעבר לכביש המפריד בין ביתה לביתו של מי שיהפוך לבעלה. השניים מכירים רק בישראל, אצל חברים משותפים. "הייתה איזו אחדות כזאת של כל הפולנים. נפגשנו כל הזמן", היא מספרת. "יעקב גר בגבעתיים ואני ברמת גן, הוא היה מגיע עם אופניים ושר לי סרנדות ברוסית. מאד אהבתי את זה. הייתי אז בת 21 והוא בן 28. כשהתחתנו לא היה לנו כלום".


מה המשמעות עבורכם של אירוע נישואים חוזר, אחרי 50 שנה?

 

מרים: "כשהתחתנו היינו מאד צעירים ומאד נרגשים. כל החיים היו לפנינו. כל החברים הגיעו, גם להורים היו המון חברים. היה שמח. לחגוג את זה שוב אחרי כל כך הרבה שנים היה משהו, באמת. כבר הרבה מהחברים לא בחיים אבל היתה המשפחה. יעקב בעלי לבש חליפה ועניבה, אני לבשתי שמלה לבנה עם זר על הראש. איפרו אותי באופן מקצועי, היה כיבוד, הקריאו קצת על החיים של כל זוג. היה באמת נהדר".

 

כל כך הרבה שנים ביחד. מה הסוד?

 

מרים: "אין 100%, תמיד יש מריבות, אבל בסך הכל בסדר. צריך לדעת מתי לוותר. אנחנו כל הזמן אחד בשביל השני, אוהבים אחד את השני. אין לי מושג איך עבר הזמן כל כך מהר. בעלי הוא כזה שיכול לקנות משהו במכולת, לעבור פתאום בחנות פרחים ולקנות לי זר. סתם ככה בלי אירוע מיוחד. רומנטיקה או לא רומנטיקה?".

 

יעקב: "חשוב לשמור על עניין. לי יש תרופה של ריקודים - אני רקדן בשלושה מועדונים שונים. כשאני רוקד לא כואב לי כלום. לאשתי לא תמיד יש כוח לרקוד, אז אני רוקד עם אחרות. היינו יחד בטיולים בכל העולם. הבן שלנו גר 20 שנה בארה"ב אז גם שם היינו הרבה, וגם באירופה. אנחנו עושים דברים ביחד, תומכים אחד בשני".

 

 

"החתונה הראשונה שלנו היתה מאד צנועה"

 

 "לא היה לנו כסף, אחרי החתונה גרנו אצל ההורים שלו במטבח". מיכאל וסוניה קסטרו, צילום באדיבותם

 

 

מיכאל (81) וסוניה (79) קסטרו הם זוג נוסף שזכה לחגוג חתונה שנייה במסגרת אותו כנס. הם נשואים כבר 62 שנה, ויש להם שלושה ילדים ותשעה נכדים. שניהם נולדו בבולגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה. "אני זוכרת שהגלו אותנו מסופיה", מספרת סוניה. "אימא שלי הייתה בהריון, היה לי אח גדול, אבא שלי היה בפרטיזנים, וכשנהרג לא סיפרו לאימא כי חששו שתפיל את העובר". מיכאל וסוניה נפגשו רק בארץ, ולא היה להם שום מושג שגרו ממש אחד מול השנייה, באותו מחנה אליו הוגלו המשפחות מהעיר הגדולה.

 

ב-1948 עלו לישראל גם מיכאל וגם סוניה, וכמו בולגרים רבים נחתו ביפו. כשהיא רק בת 14 סוניה יצאה לעבוד במספרה כחופפת ראש, כדי לעזור לפרנסת המשפחה. מיכאל היה חבר של אחיה. "הוא התחיל להגיע אלינו הביתה יותר ויותר. כנראה שפרחה אצלו האהבה", צוחקת סוניה. "הוא הציע לי חברות כשהיה בן 15 וחצי. אימא שלי הבינה שמשהו קורה. הייתי צריכה לחזור הביתה בתשע בערב, והיינו קובעים עם אח שלי שנחזור ביחד. זה לא כמו היום, שהכל חופשי".

 

כשהיא בת 17 מקבלת סוניה צו גיוס. "הייתי בחורה יפה, והחלטנו שלא כדאי שאתגייס, אבל הייתי צעירה מדי לנישואין על פי החוק. בסופו של דבר הרב הבולגרי הציע שאגיד שאני בהריון, והתחתנו", היא מספרת. ומיכאל מוסיף: "התאהבתי בבחורה נחמדה ויפה, זה אחד הדברים הכי טובים שיכולים לקרות לבחור".


איך היתה החתונה הראשונה שלכם?

 

סוניה: "מאד מאד צנועה. התחתנו בבית כנסת בתל אביב. אני עבדתי כספרית, מיכאל היה בתל נוף והתחיל לייצר תכשיטים מחלקים של מטוסים שנזרקו, ואני הייתי מוכרת את התכשיטים במספרה. לא היה לנו כסף וגרנו אצל ההורים שלו במטבח. היה להם מטבח מאד גדול. כשהוא השתחרר והתחיל לעבוד בחברת אמקור, יכולנו כבר להרשות לעצמנו לשכור דירה קטנה. חדר אחד ביפו, 20 מ"ר. מהר מאד כל החברים שלו התחילו לשרוץ אצלנו, וכדי להוציא אותם מהבית התחלתי לשדך בין החברים שלו לחברות שלי. יצאו מזה שלוש חתונות".

 

 

"לא תיארנו לעצמנו שנהיה כל כך הרבה זמן ביחד"

 

 "אז היה מודרני להתחתן בתכלת, הפעם התחתנתי בלבן. זה הרגיש נפלא". בני הזוג קסטרו, צילום באדיבותם

 

 

 

מה ההבדל בין החתונה שלכם אז לאירוע החתונה האחרון?

 

סוניה: "בחתונה הראשונה לא הספקנו לשמוח - מיד אחרי בית הכנסת חזרנו להורים. לבעלי אפילו לא היתה חולצה מכופתרת, הוא השאיל חליפה מקרוב משפחה. הדודה של בעלי תפרה לי שמלה. אז היה מודרני להתחתן בוורוד או בתכלת, ואני התחתנתי בתכלת. עכשיו באירוע הנוכחי לבשתי לבן. זה הרגיש נפלא. אני זוכרת שאחרי החתונה ההיא חברים של ההורים של מיכאל נתנו לנו מפתח של הדירה שלהם, כדי שנוכל לחגוג ירח דבש. למחרת נסענו לקולנוע תמר וקנינו חצי מנה פלאפל, כי לא היה לנו כסף למנה שלמה".

 

בני הזוג ידעו התמודדויות לא פשוטות במהלך שנות חייהם המשותפות. ב-2005 עבר מיכאל אירוע מוחי. מהלחץ התדרדר גם מצבה הבריאותי של סוניה - היא חטפה סוכרת, כולסטרול גבוה ויתר לחץ דם. אחרי חודש בבית לווינשטיין חזר מיכאל לעצמו, לאט לאט. בכל אותו זמן עברה סוניה לגור אצל בנה בהוד השרון, הקרובה יותר לבית לווינשטיין, כדי לשהות עם בעלה כמה שיותר.

 

איך מתחזקים 62 שנה יחד?

 

סוניה: "עם הרבה אמונה אחד בשני, הרבה ויתורים והרבה אהבה".

 

מיכאל: "לא תיארנו לעצמנו שנהיה כל כך הרבה זמן ביחד. זאת אהבה".

 

 

ניצחו את השואה, וחגגו 70 שנות נישואין

חתונה מרגשת בצל האלצהיימר

הכרנו כך: 3 סיפורי אהבה מעוררי השראה

מתכננים את חתונת הזהב שלכם? המדריך המלא

אף פעם לא מאוחר למצוא אהבה

"טיפים לזוגיות טובה? הכל מזל" 

הכירו במוטק'ה, נפגשו - והתאהבו

כל הדרכים למצוא אהבה באינטרנט בגיל 50 פלוס

 

מחפשים זוגיות? הצטרפו לקהילת פנויים ופנויות של מוטק'ה

 

1  תגובות  אהבו


התמונה של תגונה
אריאל 248 05/12/17
אין הרבה פטנטים לזוגיות טובה וארוכת טווח - לוותר על האגו ולא לשעמם זה את זו...
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד ביחסים

"האהבה הזאת שלנו היא נס גדול"
נפתח בגילוי נאות: אני אוהבת את אורלי וילנאי וגיא מרוז. את מרוז הכרתי לפני יותר מ-30 שנה בתיאטרון נווה צדק,...
לקריאת הכתבה
"מי שלא חווה בגידה לא יבין איך זה מרגיש"
למיכאל (שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת), בן 50 פלוס מבאר שבע, לא הייתה סיבה לחשוד באשתו בבגידה עד שחבר משותף...
לקריאת הכתבה
הגיל והתרגיל: טיפים לחיזור בגיל 50+
  מתי בפעם האחרונה יצאתם לדייט? אם התשובה שלכם היא לפני 10, 20 או 30 שנה – כדאי שתמשיכו לקרוא. יש סיכוי טוב...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה