טיול קיצי בשפלת יהודה

צילום: קק"ל

העיר בית שמש, שבה בחרה מורת הדרך מלכה גרשנוביץ (50) כבית לפני 15 שנה, לא התפתחה בדיוק בכיוון שציפתה, אבל את האזור שסביב העיר היא לא מוכנה לעזוב. "העניין של האהבה לטבע והסביבה זורם לי בוורידים", היא מספרת. "לפני 15 שנה עברנו לבית שמש, כי אזור שפלת יהודה הוא מדהים ויפהפה והעיר הייתה אז בשלבי פיתוח. מאז השתנו כאן דברים, ועדיין אני לא מחליפה את האזור בפקקים ובצפיפות של מישור החוף".

היא גדלה בחולון, על הדיונות שעדיין היו שם אז, וינקה את ההתעניינות בהיסטוריה ובמורשת מאביה ואת האהבה לטבע ולנוף מאמה. "כל זה ביחד הפך אותי למורת דרך, למרות שהגעתי לזה רק בגיל 40. אמנם תמיד רציתי לעבוד בתיירות, מגיל מאוד צעיר, אבל זה לא התאפשר בתחילת הדרך ועבדתי בעבודות משרדיות, עד שבשלב מסוים אמרתי, 'די, אני חייבת לעשות את מה שאני אוהבת'. עברתי קורס מורי דרך בחברה להגנת הטבע ואחר כך קורס של משרד התיירות, והיום אני מדריכה ונהנית מכל רגע".

מה את אוהבת באזור שבו את חיה?

"יש בו המון מרחבים, יש הרים והרבה מאוד ירק, עצים ויערות. אני גרה במקום גבוה ורואים מכאן את הנוף הפתוח, וזה נפלא.

מבחינה תיירותית, האזור שופע. באביב ובסתיו יש כאן פריחות מדהימות, יש תלים ארכיאולוגיים מקראיים, מערות טבעיות, כמו מערת הנטיפים ומערות שנחצבו בידי אדם בסלע הקירטון הרך האופייני לאזור שפלת יהודה, כמו בבית גוברין ובעדולם.

"במשך הרבה שנים חצבו כאן לצורך כריית חומרי בנייה. כשנוצרו החללים האדירים בסלע, אפשר היה לעשות בהם שימושים מגוונים כמו קולומבריום לגידול יונים, ששימשו למאכל, להקרבת קורבנות או לריפוי טבעי, כבורות מים, כבתי בד לייצור שמן זית וכמחסני מזון. בתקופת מרד בר כוכבא חצבו כאן מערות גם למסתור".

מטיילים עם הספרים

אגדה בתוך הקיבוץ

בעקבות היישוב הנעלם

טיולים מרעננים במיוחד

לקהילת טיולים, נופש ותיירות: לחצו