טכנופוביה: להפסיק לפחד

זוג מבוגר שמוכר לי היטב, בשנות ה-70 וה-80 לחייהם, לוקה בבעיה בשם טכנופוביה. הטלוויזיה, מערכת הסטריאו ומכשיר הדי.וי.די, הם אימתם הגדולה, עוד לפני שהגענו לשני השטנים הגדולים, הטלפון הסלולרי והמחשב. כשמשהו מאלה "מתקלקל" וזו יכולה להיות תקלה זעירה שתיפתר בסופו של דבר בלחיצת כפתור, מתעוררת פאניקה בבית. טכנאים למיניהם עושים עליהם קופה כבר שנים. חוסר האונים המוחלט מזמין מן הסתם שרלטנות וניפוח מחירים, ולולא סיוע מזדמן של בני המשפחה הצעירים יותר, המצב היה גרוע בהרבה. יש, צריך להודות, הבדלים מסוימים בין השניים. בעוד שהוא מחזיק טלפון סלולרי (אם כי מסרב ללמוד להתכתב בטקסט), היא מטילה וטו על המכשיר ומסתובבת בלעדיו. יום אחד, מזהירים אותה כולם, זה יגמר לא טוב. הוא הראה נכונות, קנה מחשב נישא ואף ניסה לתפעל אותו כמה פעמים. היא לא מוכנה להתקרב למקלדת ובזה לאנשים ש"מקשקשים כל היום במיילים". שימור המצב הקיים מגובה במיני תירוצים. עולם ומלואו המחכה להם במחשב, נוחות בתפעול היומיום, מידע זמין, תקשורת עם העולם, כל אלה לא מביאים למיגור הרתיעה והזרות מכל מה שכולל כפתורים, מסכים ונוריות. טכנופוביה היא תופעה פסיכולוגית הגורמת לאנשים לחוש חרדה ורתיעה מכל מה שקשור בטכנולוגיה ולהימנעות משימוש בה. הנוחות, היעילות והחיסכון בזמן ובמאמץ שהמדיה האינטרנטית והממוחשבת מאפשרת, לא עושים להם את זה. הטכנופובים מצליחים איכשהו להסתדר בלעדיה ומתעקשים לעשות הכול "כמו פעם", גם אם זה אומר לעמוד בתור מול משרד ממשלתי במקום להוריד טפסים באינטרנט. הם לא תמיד מדברים על הבעיה שלהם, וכשהם מתבקשים להסביר הם מספרים שהם מבוגרים מדי או שולפים טיעונים על חיסול הקשר האנושי על ידי המחשב ועל השתלטותו על חיינו. לדברי רחלי דגן, המטפלת בחרדות בשיטת NLP משולבת בדמיון מודרך, טכנופוביה אינה קשורה לגיל, אך ייתכן שהיא נפוצה יותר אצל הדור שלא גדל בעידן המחשב וגם לא למד לצרוך אותו לצרכיו האישיים או לצורכי עבודה. "מי שעדיין נמצא בשוק העבודה לא יכול כיום להרשות לעצמו לחשוש ממחשבים ומתגבר איכשהו על החסמים, ואילו עבור אנשים שנמצאים מחוץ למעגל העבודה לכאורה אין תמריץ, וחבל, מאחר שהטכנולוגיה נוגעת היום בכל תחומי החיים ומי שהיא לא נגישה לו, מרגיש במקרים רבים מחוץ לעניינים". חרדה טכנולוגית גורמת לחוסר אמונה ביכולות שלנו ולפעמים גם לתחושת מבוכה וחוסר נוחות. החסם הוא, לדבריה, רגשי בעיקרו ואינו קשור במנת משכל או ביכולת. "בעידן הטכנולוגי קצב החידושים מציף לפעמים גם את אלה שלא נרתעים מטכנולוגיה, כל שכן את אלה שנרתעים, כך שכאשר הם נתקלים במכשיר זר ולא מוכר הם מפחדים להרוס ולקלקל ומונעים מעצמם התנסות באמירות כמו 'זה לא בשבילי', 'פעם ניסיתי ולא הצלחתי' וכדומה". הגורם לחרדת הטכנולוגיה הוא מספר חרדות שבעזרתן ניתן להבין את התופעה: חרדה מפני הזר, הלא מוכר והבלתי ניתן לתפישה, חרדה מפני אובדן שליטה, חרדה מתלות בטכנולוגיה, חרדת היריבות (המחשב עולה עלינו בכישוריו), חרדה מהתנוונות שתיווצר משימוש בטכנולוגיה וגם פחד לדעת יותר מדי (לאכול מפרי עץ הדעת ולהיענש, אם תרצו), וכל העסק פועל כמו כדור שלג. "החרדה יוצרת מחשבות שליליות שמביאות באופן לא מודע לאמונות מגבילות, ואלה משפיעות על ההתנהגות ומקבעות אותה". אבל האם באמת חייבים לשלוט בכל הגאדג'טים ולהכיר את כל האפליקציות כדי לחיות טוב בגיל המבוגר? לדברי דגן, הטכנופוביה מגבילה אותנו מבחינת עולם התוכן והיכולת לתקשר. "מי שאין לו נחיצות בטלפון נייד משוכלל, זה בסדר, אבל אם הבן שלנו חי בחו"ל ואנחנו צריכים לתפעל את הסקייפ או את הפייסבוק אבל לא יכולים כי חוששים ולא יודעים איך, זה יכול להוביל לרצות לשנות את המצב". החדשות הטובות הן שהטכנופוביה, כמו גם פוביות אחרות, ניתנת לטיפול, אם בדרך פסיכולוגית-התנהגותית ואם בטכניקות של דמיון מודרך ו-NLP. דגן משלבת את שתי השיטות האחרונות. "הטיפול נעשה באמצעות שיחות, כשאנחנו בעצם 'מתכנתים' מחדש את המוח ואת המחשבות. "זה מתחיל בהגדרת המטרה ההתנהגותית, אחר כך אנחנו מעלים את החסמים ולומדים להתמודד איתם, תוך כדי שימוש בדמיון מודרך שעוזר מאוד להרגעה בכלל ולחרדות בפרט. אני יכולה למשל להנחות מטופלת לדמיין את עצמה מתכתבת בפייסבוק עם הבת שמטיילת בדרום אמריקה, שומרת על קשר עם הנכדים, אוספת תמונות משפחתיות וכדומה. במקום האמונות המגבילות אנחנו מאמצים לעצמנו אמונות חדשות, ועוברים ממצב של הימנעות למצב של עשייה ולמידה. "כמו ילדים שנולדו לתוך העידן הטכנולוגי, מתנהלים בו בטבעיות והנאה וללא מעצורים רגשיים ולומדים תוך התנסות וסקרנות, כך גם מבוגרים יכולים. אחרי שמתגברים על החרדה והפחדים ולומדים לתקשר עם המחשב בשפה שלו, מגיעות הסקרנות וההנאה ואז אפשר לעלות על הנתיב הטכנולוגי ולצאת לדרך". גם הפסיכיאטר ד"ר ירדן לוינקי, מטפל באנשים החוששים מטכנולוגיה. "כמו כל דבר חדש, גם הטכנולוגיה מעוררת פחד מהלא מוכר שהוא בעצם ביטוי של הרצון שלנו בשליטה. ככל שאנחנו שולטים יותר בחיינו, אנחנו מרגישים יותר נינוחים ובטוחים. אצל אנשים מבוגרים, כיוון שדפוסי החשיבה יותר מקובעים ויש פחות גמישות מחשבתית ואפילו פחות גמישות באצבעות, יש חרדה מחוסר יכולת ללמוד ולהפעיל את המכשור". את החרדה הזאת ניתן לנצח לדבריו, ובכל גיל. "גם בגיל 80 ו-90, אם יש רצון ואין פגיעה קוגניטיבית משמעותית, אפשר ללמוד להשתמש בטכנולוגיה. טיפול בבעיה צריך להתבסס על שני עקרונות. "האחד הוא חשיפה מתמשכת למושא החרדה. לא סתם לתת לבן אדם סמארטפון חדש ולהסביר בקצרה את תפקודיו, אלא לחשוף אותו למכשיר שוב ושוב, עד שבסופו של דבר הוא יצליח להשתמש בו ותרד רמת החרדה. שלו. "עיקרון חשוב נוסף, הוא גורם מתווך. גם אם המכשיר מגיע עם מדריך כתוב או עם סרטון הדרכה (שבעצמם יכולים לעורר חרדה, ולא רק בקרב טכנופובים), כדאי להירשם לסדנאות או לקורסים להפעלת מחשב או לבקש מבן משפחה או ממטפל שיחשוף אותנו לטכנולוגיה בצורה הדרגתית ועקבית. "הסמארטפון, למשל, יכול לשמש את האדם המבוגר בהמון תחומים, מלחצן מצוקה דרך קהילות רלוונטיות ועד תחביבים, אבל תמיד יש סיבה למה לא. 'אין מי שילמד אותי', 'טוב לי ככה'. נכון ששליטה בטכנולוגיה היא לא חובה, אבל היום, כשחלק משמעותי מהחיים מתנהל בסביבות דיגיטליות, אתה לא יכול להגיד שבגלל שלא היו מחשבים בילדותך לא תלמד. איך תדבר עם הנכדים שלך?".
עוד על חרדות ועל הטיפול בהן:

חרדה: הטיפולים היעילים ביותר

טיפול בהיפנוזה: לשלוט על הסימפטומים

חרדת נהיגה: כל הטיפולים

היפנוזה רפואית. מענה למגוון בעיות

חרדת טיסה. אפשר להתגבר על זה