חזרה לקריירה שנייה

יוזמה חדשה: המבוגרים מעוררים את הפריפריה

פרויקט חדש מכשיר מבוגרים החיים ביישובים בפריפריה למנהיגי העתיד בקהילה, שיובילו את בני גילם ביישוב לחיים תוססים ופעילים יותר
מאת עדי כץ 21/06/17
יוזמה חדשה: המבוגרים מעוררים את הפריפריה
המטרה: לגרום לבני הגיל השלישי בפריפריה לצאת לבלות, לפגוש אנשים, לצרוך תרבות. צילום: Shutterstock

 

 

אם אתם גרים בעיר גדולה אתם אולי מקטרים על בעיות חנייה, רעשי הצופרים והפיח, אבל בסוגיית תעסוקה לשעות הפנאי אתם ברווח נקי: תיאטראות, בתי קולנוע, אולמות קונצרטים, מוזיאונים חנויות ובתי קפה לא חסרים בערים גדולות בכל רחבי הארץ.

 

בעיר קטנה או ביישוב בפריפריה, ולאו דווקא הגיאוגרפית, המצב שונה - בעיקר אם אתם מבוגרים, קצת פחות ניידים ואין ברשותכם רכב שייקח אתכם למקום אחר לכמה שעות. התוצאה היא הרבה פעמים ישיבה מרובה בבית, לא מעט בדידות וסוג של שקיעה. את הבידור היחיד מספקת הטלוויזיה.    

 

"תור הזהב", פרויקט חדש שנמצא בשלב ניסיוני, מבקש להפר את הנמנום השורה על ישובים שכאלה, בעיקר כשמדובר בבני הגיל השלישי, ולהכשיר מבוגרים בני המקום להוביל את האחרים לחיים תוססים ופעילים יותר.

 

מאחורי הפרויקט עומדים המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, בראשות השר אריה מכלוף דרעי ו"תרבות לישראל", חברה בת של ההסתדרות הציונית העולמית. משתתפים בו בשלב זה 60 נציגים מכ-40 ישובים בפריפריה החברתית, בהם גם ישובים ערבים וחרדים.

 

המשתתפים, בני הגיל השלישי, עוברים בתחילה קורס, שבו הם לומדים נושאים כמו פיתוח תיירות מקומית, תקשורת בין אישית ויצירת מוטיבציה, שיתופי פעולה בקהילה, כישורי מנהיגות, תרבות ואמנות בישראל, הפקת אירועים, יזמות, כתיבה שיווקית ועוד. בשלב השני הם זוכים לסיורים ולפעילויות תרבות ומורשת. 

 

 

לחשוב מחוץ לקופסא, להעז ולממש חלומות

 

 "מבוגרים בפריפריה מתלוננים שחוץ מטיפול בנכדים הם לא עושים כלום". מתוך קורס של פרויקט "תור הזהב" בירושלים, צילום: יח"צ

 

 

 

לדברי רינת גלאון, מנכ"לית חברת "תרבות לישראל", פריפריה היא לא רק מושג גיאוגרפי, אלא גם חברתי. "בחרנו בישובים במצב סוציו-אקונומי נמוך", היא אומרת, "שחלקם אולי קרובים למרכז, אבל עדיין יש בהם קושי לצרוך תרבות ועיסוקי פנאי, בעיקר לבני הגיל השלישי. בעבודת ההכנה שעשינו פגשנו מבוגרים, שמתלוננים שחוץ מטיפול בנכדים הם לא עושים כלום".

 

הרעיון שמאחורי הפרויקט הוא, בהשאלה מהפתגם הידוע, לתת לתושבים חכה במקום לספק להם דגים. "אנחנו לא רוצים להביא בידור במתנה", אומרת גלאון, "אלא להצמיח אנשים מתוך הקהילה, שייזמו ויובילו את הפעילויות".

 

בכל אחד מהישובים המשתתפים - בהם בית שמש, קלנסואה, קריית יערים, קריית מלאכי, אבו גוש, בית"ר עילית ועוד, אותרו תושבים בני הגיל השלישי עם זיקה לפעילות קהילתית. "אנחנו לא מחפשים השכלה מסוימת או ניסיון", אומרת גלאון, "רק זמן פנוי ורצון לתרום".

 

בחברת "תרבות לישראל" פיתחו שלושת קורסים, שהותאמו למגזר הכללי, החרדי והערבי, כל אחד על פי צרכיו. הקורסים, בני 30 שעות אקדמיות, מכשירים את המשתתפים לאגד סביבם את קהילת המבוגרים ביישוב, ומספקים מידע בסיסי כיצד לארגן אירועים, מפגשים, טיולים, חוגים וכיו"ב.

 

אחרי הקורס מתחילה תקופת ה"סטאז'" של המשתלמים (במהלכו הם מקבלים שכר סמלי לכיסוי הוצאות). "המשתלמים מתחילים ליישם את מה שלמדו, בליווי אנשי מקצוע מבחוץ. עורכים סיורי מורשת ביישוב, מעבירים פעילויות, מאתרים מדריכי טיולים, מביאים מופעים מבחוץ וכיו"ב", מסבירה גלאון.

 

ההיענות בקרב המשתתפים, לדבריה, גדולה. "אני נפעמת מהנכונות שגילינו אצל אנשים להגיע למפגשים בקורס, להקשיב וללמוד. התפקיד שלנו הוא לעודד אותם לחשוב מחוץ לקופסה, עם כמה שפחות חשש ממגבלות וכמה שיותר העזה לממש חלומות".

 

 

"מאוד אוהבת עבודה שיש בה נתינה"

 

 "כמעט גדלתי עם בית שמש ואכפת לי מכל דבר". לבנה אטאס (במרכז), צילום: יח"צ

 

 

 

עבור לבנה אטאס בת ה-73 מבית שמש, ממשתתפי הפרויקט, פעילות ציבורית איננה תחביב חדש. אבל בקורס של "תור הזהב" בו היא משתתפת בימים אלה, היא מקבלת לדבריה הרבה תובנות וכלים חדשים.

 

אטאס, אם לילד וסבתא לנכד, נולדה בתל אביב להורים יוצאי סלוניקי, גדלה ברמת גן והספיקה להתגורר בקיבוץ רוחמה בדרום, אבל מאז נחתה בבית שמש ב-1969 כמדריכת חבורות רחוב, לא עזבה. היא ניהלה בעיר לשכת נוער וספורט, הקימה חוגים וקייטנות, שימשה כמורה בבית ספר וכגננת וכיום היא רכזת גמלאים במתנ"ס ומעבירה בהתנדבות פעילויות לתלמידי בית ספר.

 

למרות שגיל הפרישה מאחוריה, היא מעולם לא הפסיקה לעבוד, לפרנסה ולנפש. "אני מאוד אוהבת עבודה שיש בה נתינה", היא אומרת. "זה תורם לי יותר מכל דבר אחר ואני מאוד מעורבת במה שקורה כאן בבית שמש. כמעט גדלתי עם העיר ואכפת לי מכל דבר".

 

במה שונה מצב האוכלוסייה המבוגרת אצלכם, יחסית ליישובים גדולים או מבוססים יותר?

 

"בבית שמש יש הרבה פחות נגישות לתרבות והרבה פחות מודעות לצריכת תרבות ופעילויות פנאי. אני יכולה להציע לקשישה לבוא חוג לשיפור הזיכרון, לחוג התעמלות או לשיר במקהלה במתנ"ס, אבל אם זה לא ליד הבית היא לא תבוא. תחבורה ציבורית דווקא יש, הבעיה שאין דחף לקום ולעשות, יש תחושה של ויתור. אנחנו עובדים הרבה על שכנוע, על ניסיון להזיז".

 

זו הסיבה שחשוב, לדבריה, כי המובילים יבואו מבפנים. "כדי להגיע לאנשים האלה, צריך שיהיה קשר והיכרות איתם. אם אני מרימה טלפון להזמין לפעילות אדם מבוגר שיודע מי אני, זה אחרת. זה יותר מעורר אמון".

 

 

"לא רוצים שהמבוגרים יסתפקו בישיבה בבית קפה או במשחקי קלפים"

 

 "חשוב שמי שיוביל את המהלך הם אנשים מבפנים". שריף מסארווה, צילום: יח"צ

 

 

 

בקורס הראשון בפרויקט, שהתקיים במגזר הערבי בהשתתפות נציגים מ-20 ישובים, לקח חלק שריף מסארווה בן ה-65 מבאקה אל גרביה. מסראווה, נשוי, אב לשישה וסב ל-12 נכדים, הוא איש חינוך ובעל תואר שני בתרבויות.

 

עד שפרש לגמלאות ב-2009 עבד בהוראה, פיתח בתי ספר קהילתיים בחברה למתנ"סים וניהל מרכז קהילתי בעיר מגוריו. מאז הפרישה הוא פעיל בהתנדבות בנושאי חברה, ובין השאר מארגן מפגשים לסבים וסבתות ושעות סיפור של סבתות בגני ילדים.  

 

"אני חושב שאוכלוסיית בני הגיל השלישי זקוקה ליותר תשומת לב ממה שיש היום", הוא אומר. "מאוד חיוני לספק להם פעילויות נגישות, כדי שלא יסתגרו בבית ויכנסו לייאוש ולניכור, כי הבדידות זו מגיפה היום. אנחנו רוצים שייצאו, שיראו את הטבע, יפגשו אנשים".

 

חלק מהעבודה הוא לדבריו לא רק לנסות להוציא אנשים מהבית, אלא גם להעשיר את התכנים. "אנחנו לא רוצים שאנשים יסתפקו בישיבה בבית קפה ובמשחקי קלפים", אומר מסראווה, "אלא שייקחו למשל קורס בתקשורת דיגיטלית, שיטיילו בארץ, שיעשו פעילויות ספורט, יקבלו הדרכה על תזונה נכונה.

 

"חשוב שמי שיוביל את המהלך הם אנשים מבפנים, כי אנחנו מכירים את האנשים ואת התרבות, אבל כמובן חשובה גם ההכוונה מבחוץ. הקורס של 'תור הזהב' נתן לנו המון כלים, ואנחנו מקווים שזו תחילתה של דרך חדשה".  

 

 

לטייל בארץ עם מדריך - ובחינם

בחזרה לשוק העבודה בגיל 61

עושים את מה שאוהבים - בלי לצאת לפנסיה

"הקושי מתגמד לעומת תחושת הנתינה"

האנשים שמצילים חיים ב-20 דקות 

המכורים להתנדבות: "זו סיבה לקום בבוקר"

 

הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה!

 

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בקריירה שנייה

ממנהל מכירות לליצן רפואי
זה קרה ב-2005 - משה ניב סקרבניק ואשתו הגיעו לביתה של בתם, כדי להרכיב מיטת תינוק לנכדם הראשון. בדרכם חזרה...
לקריאת הכתבה
יום המעשים הטובים: גולשי מוטק'ה למען הקהילה
יש כל כך הרבה דרכים לתרום ולעשות טוב - לבקר בביתו של שכן קשיש, לעודד ילד חולה סרטן, ללטף כלב בודד בכלביה...
לקריאת הכתבה
"הדברים הכי פשוטים הם משימה עבורי"
כולנו מכירים את הדפיקה הזאת בדלת, של יום ההתרמה השנתי של עמותת איל"ן. כבר יותר מ-60 שנה נערך "מצעד הפרוטות"...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה