יום השנה לרצח רבין: הלקח לא נלמד

יצחק רבין ז"ל. צילום: יעקב סער, לע"מ
במלאת 19 שנה להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין נערכה במוצאי שבת בתל אביב עצרת זיכרון רבת הוד ועצב לזכרו. אבל ממש באותה שעה נתקפנו כולנו בצמרמורת כאשר ראינו את המחזה הנתעב משכבר הימים חוזר כמו בסרט אימים. תמונתו של הנשיא ראובן ריבלין הופצה במרחבי האינטרנט כשהוא עוטה כפייה לראשו, ללמדנו שהוא שוחר ערבים ומוסלמים מובהק ועל כן, כנראה, מרמזת התמונה, יש לראות בו אויב ולסלקו מהדרך. הרי כך בדיוק שורטט דיוקנו של יצחק רבין לפני שירה יגאל עמיר הנתעב את כדור המוות בראש הממשלה. המחזה מעורר הסלידה החוזר על עצמו מקפיא את הדם והוא מנציח את מילות השיר הנודע "הימים חולפים, שנה עוברת, אבל ההסתה לעולם נשארת".
הייתכן כי הלקח לא נלמד? שוב יצטרך נשיא ישראל לנוע כשהוא מוקף חומה הדוקה של שומרי ראש? שוב מאיימים עליו רוקמי מזימות בסתר המשחרים באפלה לטרפם? יצחק רבין היה לטעמם של המסיתים והרוצחים שמאלני, והנה ריבלין, בית"רי גאה, חרותניק שורשי, אף הוא נמנה בעיני הנתעבים האלמונים עם מסגירי ארצם לאויב?
ימים רעים באו לארצנו. אני אישית זוכר את דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל, יורד במדרגות ממשרדו לעבר מכוניתו ללא כל ליווי. דקות אחדות מאוחר יותר יורדים נהגו ושומר ראשו, אלה בלבד, ועל פתח ביתו לא ניצבת עמדת שמירה. רק פולה, רעייתו, מגינה עליו. גם גולדה מאיר, לוי אשכול ועוד ראשי ממשלה היו מהלכים בתוכנו ללא מורא וללא חשש. נשיאים ומורמים מעם היו נעזרים רק בנהגם כדי להגיע ממקום אחד למשנהו. הם נעו בקרבנו בחופשיות, ללא כל חשש.
כאשר שימשתי כתב פרלמנטרי של "ידיעות אחרונות" הייתי לא אחת מוזמן לשולחנו של מנחם בגין במזנון הכנסת. אני זוכר אותו מסיים את הארוחה ושואל את יחיאל קדישאי, עוזרו וחברו הקרוב ביותר: "מה קורה מחר"? "מחר אתה בא בשמונה בבקר למשרד", עונה לו קדישאי, וראש הממשלה בגין פוסע בניחותא, לבדו, ללא שום מלווה, לעבר מבוניתו ונהגו הממתינים בפתח משכן הכנסת.
רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק
הימים הללו חלפו לבלי שוב. רצח רבין, שטלטל את המדינה, לא ביער עד עצם היום הזה את העשבים השוטים הללו המתעוררים מחדש כאילו לא אירע דבר ושום לקח לא נלמד. הנשיא ראובן ריבלין חובש הכפייה הוא "אויב העם" החדש. על כן, רומזים הנבלים והקנאים החשוכים, יש לסלקו מן הדרך.
בעולמנו, שבו האמצעים האלקטרוניים מתוחכמים, יש לגלות בכל מחיר את המסיתים החדשים ולבער את הנגע הזה ביד חזקה ובזרוע נטויה, בטרם יארבו בחשכה או במסתרים לנשיא הנבחר או לראש הממשלה כאשר בידם כלי המוות. כל אמירה שיש בה כדי לשוב לאותם ימים אפלים שקדמו לרצח רבין צריכה להיעקר מן השורש. הסובלנות אינה יפה לה. יש לעקור את השיחים הבאושים הללו בטרם יצמחו ויגדלו.
פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]
עוד עם רייכר:
רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה





מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...