יחסי חמות-כלות: האם זה חייב להיות רע?

אחד הנושאים המקובלים בשיחות נפש בין נשים הוא מהות היחסים בין חמות לכלתה. מקובל לצייר יחסים אלו כמורכבים וכבעייתיים, כאשר יחסים הרמוניים וטובים נתפסים יוצאי-דופן. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארץ מעלים נתונים מעניינים ביותר המאששים מימצאים של מחקרים שנערכו בחו"ל. המחקר הראשון שפורסם בארץ עסק בסוגיות היחסים בין חמות לכלתה על פי הפרמטרים הבאים: טיב היחסים, מידת שביעות הרצון מהם והתייחסות לנושאים כמו משק הנישואין, יציאת הכלה לעבודה, פתיחות ונכונות להתייחס לנושאים בעייתיים, היכולת למצוא תכונות חיוביות זו אצל זו, וכו'. כבר בראשית המחקר נמצא נתון מעניין: 50% מהחמיות שאליהן פנו סרבו להשתתף במחקר בטענה שהן אינן כלולות בסטריאוטיפ המקובל. המניע האמיתי לתשובה זו לא נחקר, ולכן קשה לקבוע האם עובדה זו משקפת את דעתן על ההגזמה בתיאורים הסטריאוטיפיים, או שהיא נובעת מהחשש להיחשף במהלך השאלות המחקריות.
עוד כתבות על יחסים במשפחה


נקרע בין הבן לנכד



ההתראות עם הנכדים במקרה גירושין



שגיאות שסבים וסבתות עושים


להתייעצות עם המומחה של מוטק'ה בנושאי הקשר הבין-דורי


פורום דור הביניים

לעומתן, היענות הכלות היתה כמעט מלאה. עובדה זו יכולה להצביע על אי-שביעות-רצון רבה יותר של הכלות מהיחסים עם החמיות, והיא מקבלת חיזוק מכך ש-75% מהכלות דיווחו על בעיות ביחסים, בעוד רק 25% מהחמיות סברו כך. מימצא מעניין נוסף עלה מתשובה לשאלה "האם היחסים ביניכן קרובים או רחוקים?" 79% מהחמיות ענו בחיוב לעומת 51% מהכלות. תגובה מפתיעה נוספת היתה הגדרת תכונות חיוביות או שליליות אצל ה"יריבות". התברר שלכלות היה קשה לציין תכונות חיוביות אצל חמיותיהן והיה להן קל יותר לציין תכונות שליליות. לעומתן, החמיות זיהו במהירות תכונות חיוביות אצל כלותיהן ולא ששו לציין אצלן תכונות שליליות. אחד ההסברים האפשריים למימצאים אלה הוא הרצון הבלתי מודע של החמות לנפץ את הדימוי הסטריאוטיפי שלה ככזו האחראית למתיחות וליחסים העכורים הנובעים מכך שצרכיו של ה"ילד" שלה מתמלאים עם אשה אחרת שתפסה את מקומה, או משום שלדעתה הכלה אינה עושה זאת טוב כמוה. וזה מזכיר את הבדיחה על אמא שמתלוננת על כך שבנה המסכן משרת כל הזמן את אשתו: מבשל, מכבס ועורך קניות, ואילו בתה בת המזל הצליחה מאוד בנישואיה עם בעל שמשרת אותה, מבשל, מכבס ועורך קניות.
החמות: בן המשפחה הבעייתי ביותר
מימצאי המחקר הישראלי מחזקים כמה מחקרים שנערכו בחו"ל, ובראשם מחקר חשוב מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית שנערך בארצות הברית על ידי אוולין דובאל. משתתפי המחקר (כ-5,000 איש) התבקשו לציין מיהו בן המשפחה הבעייתי ביותר, ו-75% הצביעו על החמות. המחקר העלה, כי התלונות הלכו ופחתו במרוצת השנים. מסתבר שתלונות רבות היו בקרב יהודים ומשפחות עירוניות. דובאל יצרה במחקרה את "סינדרום החמות", המאופיין בעיקר על ידי התערבות, רכושנות, ביקורתיות וקשר תכוף ומיידי עם הילדים. סינדרום זה נבנה מתלונות הכלות כלפי חמיותיהן. לעומת זאת, טענות החמיות כלפי הכלות התאפיינו באי-איכפתיות, ריחוק ופירוש רצונם של ההורים לעזור כהתערבות וחטטנות. מחקרים נוספים העלו, כי יותר בני זוג סבורים שהגורם לקונפליקט הם הורי הבעל ולא הורי האשה. אין ספק, שהמחקרים מצביעים על מתח מובנה והכרחי שקיים במשפחה המורחבת עם דגש על יחסי חמות-כלה. השאלה היא האם זו גזירה משמיים שיש להשלים עימה, או שמא יש קרקע נרחבת לבניית מערכת חיובית חדשה ולשיפור המצב הקיים. מתך היכרותי עם מודלים שונים ומגוונים של יחסים במשפחות רבות, ישנן גם מערכות יחסים המתנהלות על מי מנוחות ברמות שונות של קשרים: מיחסים קורקטיים ומסודרים ועד יחסי קירבה, אהבה, ואפילו ? חברות. ביטוי קיצוני ביותר של יחסי חמות-כלה תקינים עולה מדבריה של רות המואביה לחמותה: "...אל תפגעי בי לעוזבך לשוב מאחורייך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהי...". השאלה היא ? האם הדבר אפשרי? בפעמים הבאות ננתח כמה דוגמאות המדגימות מצבים שהסתיימו בהתמודדות מוצלחת.



באדיבות: "הזמן השלישי" - מגזין הגימלאים בישראל. פורסם בגיליון אוקטובר 2007