יידישע מאמע: האישה שמקדישה את חייה ליידיש

כדי להכיר תרבות צריך להכיר את השפה שלה, כך מאמינה ד"ר שושנה דומינסקי, חוקרת ומורה ליידיש. "יצירות ספרותיות, שירים, מחזות, בדיחות – כל אלה לא ישוו בתרגום לשפת המקור", היא אומרת. "יש משהו בצליל, באינטונציה, בהומור המסוים, שאי אפשר להעביר. גם אם הבנת את המשמעות המילולית, לא ממש הבנת".
לדעתה של דומינסקי, שמקדישה את חייה זה שנים להנחלת השפה הנשכחת ואף הקימה אתר ללימודה ולהנצחתה, מדינת ישראל והחברה הישראלית הפקירו את היידיש - ואיתה תרבות שלמה שנכחדה בשואה. לקראת יום השואה הבינלאומי שחל ב-27 בינואר, יום שחרור אושוויץ, בדקנו עם דומינסקי את חשיבות שימור השפה האידית, ואיך עושים את זה.
דומינסקי התוודעה ליידיש בבית הוריה, שניהם ניצולי שואה, שדיברו את השפה בחיי היומיום. בהמשך למדה באוניברסיטת בר אילן הוראת יידיש, והחלה ללמד את השפה בבית הספר התיכון עירוני א' בתל אביב, כשביוזמתה נפתחה מגמה ללימודי יידיש כשפה זרה שנייה. המגמה פעלה 30 שנה, ונסגרה ב-2005. כיום היא מלמדת את השפה בבית הספר אורט בחולון, ולפני 15 הקימה גם את אתר "מילון יידיש-עברית".
"כשהתחלתי ללמד את השפה בבית ספר תיכון, הבנתי שאין ספרים להוראת יידיש, אין מילון", היא אומרת. "לא יכולתי אפילו לתת שיעורי בית. החלטתי שאם אין, נעשה. גייסתי שני תלמידים והטלתי עליהם להקים לי אתר. בהמשך, הם עזרו גם לתחזק אותו והכול בהתנדבות. היום יש לאתר קרוב ל-200 כניסות ביום".
האתר שלה, יש לומר, מלא וגדוש במידע וערוך בצורה ידידותית. מלבד האפשרות ללמוד בו יידיש און-ליין בעזרת תרגילים, משחקים, מילון ועוד, אפשר למצוא גם חומר על השואה ועל התרבות היהודית שהתקיימה לפניה, יצירות ביידיש ומידע על יוצרים בשפה, שירים על פי סדר אלפביתי ועוד, לצד מצגת על מקורות של שמות משפחה יהודיים מכל העדות, מערכונים של צמד הקומיקאים דז'יגן ושומאכר, סרטון של טום ג'ונס מבצע את "היידישע מאמע" ומתכוני חגים מהמטבח היהודי.
"מצד התלמידים יש ביקוש"
"לא ימחקו אותנו, אני רואה בזה שליחות". ד"ר שושנה דומינסקי, צילום באדיבותה
"זה בעצם אתר הנצחה", אומרת דומינסקי. "כשהסתיימה השואה, השורדים נשבעו 'מיר זיינען דא', שפירושו: לא ימחקו אותנו. אני רואה במשפט הזה שליחות וצו לחיים. הגרמנים לא רק רצחו שישה מיליון יהודים, הם השמידו תרבות.
"אבל הישראליות החילונית הוסיפה להשכחה. בוורשה שבין שתי מלחמות העולם פעלו כמעט 300 עיתונים ביידיש, זה לא ייאמן מה שהלך שם, אבל מי יודע מזה? מי מכיר את התרבות, את העושר הרוחני? את יצירות הספרות, השירה, מחזות התיאטרון, אפילו הציור היהודי? כאשר שאגאל מצייר פרה על הגג, זה ביטוי ביידיש למישהו שמשתגע, 'מה אתה מטפס על הגגות'. כדי להבין את זה, צריך להבין את השפה".
כמורה ליידיש במערכת החינוך, היא חוותה לדבריה על בשרה את הזנחת השפה. "מצד התלמידים היה ביקוש", היא אומרת. "ילדים הם סקרנים ומחפשים אתגרים, הם התלהבו מהעניין. מכיוון שזה היה תיכון לאמנויות, גם הרמנו הפקות של הצגות ומופעים ביידיש, אבל לצערי, בסופו של דבר כאמור סגרו את המגמה, אחרי שקיצצו בהתמדה תקציבים ושעות הוראה. בית הספר שבו אני מלמדת היום יידיש, ששייך לרשת אורט, הוא בית הספר החילוני היחיד שבו מלמדים עדיין את השפה".
דומינסקי מאמינה שיחסה של מערכת החינוך ללימוד היידיש, נובע מהתכחשות לגלותיות שהשפה מייצגת. "זו עדיין אותה גישה של ראשית שנות המדינה, ש'זה היה שם, זו הייתה הגולה. הם הלכו כצאן לטבח ואנחנו לא נהיה כמותם'. לא רוצים להיות מזוהים עם התרבות היהודית ההיא, במודע או שלא במודע. לדעתי, במקום לשלוח בני נוער למחנות ההשמדה בפולין, צריך ללמד אותם יידיש, לדינו. תרבות יהודית".
מהמענטש ועד הקלפטע: ביידיש זה נשמע יותר טוב
מלכת היופי לניצולות שואה: החיים חזקים יותר
ניצחו את השואה, וחגגו 70 שנות נישואים
מדברים יידיש? הצטרפו לקבוצת דוברי היידיש של מוטק'ה

לפני שנים, כשכולנו ידענו את השם של הדוור שלנו ובאיזו שעה הוא מגיע, לפני האימייל והוואטס-אפ, היו מכתבים....
"השירים של יום הזכרון יותר מדי יפים", מהרהר יובל ניב, "בכל שנה מחדש אני נתקל בפער הזה בין יופי השירים...
אמנם ביום כיפור הקרוב מי שצריכה לבקש מכולנו סליחה זו תשפ"ד, שנה שכולנו כנראה נעדיף למחוק מהזיכרון, אבל זה...