יידיש: שומרים על השפה

"בעיני הדור שגדל כאן בארץ או שבא מארצות המערב", כתבה פעם העיתונאית רות בונדי, "היידיש היא שפה נהדרת לשירים, לבדיחות, לסיפורים חסידיים, לקללות ולאוכל, אך אינה מתאימה לפוליטיקה, להנדסה, לצבא. שפה חביבה, עסיסית, עממית, עשירה, מבדחת, אך בהחלט לא רצינית". מאז עברו שנים והיידיש, שמשמשת כיום כשפת יומיום רק חלקים בציבור החרדי, זכתה להכרה מחודשת כנכס תרבותי שראוי לשמרו. ניתן ללמוד את השפה במוסדות אקדמיים או כחוג בשעות הפנאי, לקרוא כתבי עת העוסקים בה וליהנות מתיאטרון יידי, שמחייה את השפה העתיקה ואת התרבות והפולקלור שהתפתחו סביבה. היידיש, שנקראה גם "לשון אשכנז" ופירושה "יהודית", שייכת למשפחת השפות הגרמאניות, עם תוספות ממקור עברי, ארמי, סלאבי ולטיני ונכתבת באותיות עבריות. היא שימשה כשפתם העיקרית ולעתים היחידה של יהודים אשכנזים מתחילת ההגירה היהודית לגרמניה במאה התשיעית ועד תחיית העברית והקמת מדינת ישראל. במאה ה-16 נהפכה היידיש משפה מדוברת בלבד לשפה כתובה, ובמאה ה-19 החלה פריחתה של הספרות היידית. בכל אירופה, ובעיקר במזרחה, החלה לצאת עיתונות בשפה, שנפוצה בכל גווני הקשת של החברה היהודית, מחרדים, דרך ציונים ועד בונדיסטים. בעקבות החייאת השפה העברית על ידי אליעזר בן יהודה והתקדמות המפעל הציוני, נהפכה היידיש סמל לגלותיות והעברית כבשה את מקומה. למן העליות הראשונות, ובעיקר לאחר קום המדינה, למרות שבארץ חיו דוברי יידיש רבים, בהם גם ניצולי שואה, הוחרמה השפה בישראל, כי לא השתלבה עם הרעיון הציוני של שיבה לעברית. באוגוסט 1949 אף התקבלה החלטה לאסור מופעים ביידיש של להקות מקומיות (מופעי יידיש מחו"ל הורשו להופיע). בפברואר 1951 קם בתל אביב תיאטרון יידי על שם המחזאי אברהם גולפאדן, שפעל באופן כמעט מחתרתי עד שנסגר בצו בית המשפט. גם לאחר שבוטל האיסור להופיע ביידיש נקנסו תיאטראות שלא הציגו בעברית. אם בגלל החרמת השפה ואם בגלל הכחדת חלק גדול מהעם היהודי בשואה, כיום מדברים יידיש רק כשלושה מיליון איש, לעומת 11 מיליון ערב מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-90 של המאה שעברה הכיר אונסקו בתרבות היידיש כתרבות אירופית חשובה החייבת בשימור. ב-1993 התקיים בכנסת "יום היידיש" שבעקבותיו נחקק "החוק לשימור תרבות היידיש" והוקמה "הרשות הלאומית לתרבות היידיש" (לצד רשות לשימור הלאדינו). מטרותיה הן להעמיק את תרבות היידיש על צורותיה, לטפח את חקר והוראת השפה ולקדם יצירה, לסייע בהקמת מוסדות לתרבות יידיש ולעודד איסוף וקטלוג של אוצרות התרבות היידית.


התפנית ביחס אל היידיש חלה בשנות ה-60, בעיקר עם עיכול המכה שספגה היהדות בשואה, והשפה ה"גלותית" החלה לזכות בהכרה מחודשת. באותה תקופה החלו לצאת לאור בישראל כמה עיתונים ביידיש, בראשם "לעצטע נייעס". משנות ה-70 ואילך נעשים ניסיונות לשמר את השפה, שדובריה הולכים ומתמעטים. בין תחומי הפעילות של התרבות היידית שמור מקום של כבוד לתיאטרון. התיאטרון היידי התפתח במזרח אירופה והגיע לשיאו במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עד מלחמת העולם השנייה. מרכזיו העיקריים היו באזורים היהודיים של מזרח אירופה, אך תיאטרוני יידיש פעלו גם בברלין, בלונדון, בפריז ובעיקר בניו יורק והציגו מגוון סגנונות, מאופרטה וקומדיה מוזיקלית ועד מחזות מודרניסטיים. הכותבים המיתולוגיים של הז'אנר היו ש' אנסקי ואיציק מאנגר והכוכבים הידועים היו צמד הבדרנים דז'יגן ושומאכר. תיאטרון היידישפיל, שהוקם בישראל בסוף שנות ה-80 על ידי השחקן והבמאי שמואל עצמון, שגם ניהל אותו עד לאחרונה, הוא נושא הדגל בישראל כשמדובר בתיאטרון יידי. התיאטרון מציג בפני מבוגרים, נוער, עולים חדשים ואפילו במגזר הערבי, שם משולבת ביידיש גם עברית. התיאטרון הוקם, לדברי עצמון, כדי להחיות "עולם צבעוני, מלא בחוכמת חיים, עגום משהו אך גם משעשע, אותו עולם שנמוג בעשן המשרפות". לצד שחקנים ותיקים דוברי השפה כמו יעקב בודו, משחקים כאן צעירים כמו ענת עצמון ואחרים, שמרביתם למדו יידיש במסגרת התיאטרון. היידישפיל, שלאחרונה נכנס לניהולו השחקן והזמר ששי קשת, העלה עד היום למעלה מ-80 הפקות, חלקן לקחו חלק בפסטיבלים בינלאומיים בעולם. בימים אלה מוצגים בו המופע "קרליבך" על חיי הרבי המזמר שלמה קרליבך, ההצגה "געבירטיג" על פי מחזה של יהושע סובול על חיי המשורר היידי מרדכי געבירטיג, הקומדיה המוזיקלית "המגילה", של איציק מאנגר וההצגה "אלוהים, אדם שטן" של יעקב גורדין. בקרוב תעלה הקומדיה "ספסל הזהב", בכיכובם של אילן דר ויעקב בודו, העוסקת בשלושה דיירים בבית אבות. בנוסף ליידישפיל אפשר ליהנות מהשפה ולהתוודע אליה במרכזים לתרבות היידיש, כמו "בית לייוויק" שנחנך ב-1970 על ידי אגודת סופרי ועיתונאי היידיש ו"בית שלום עליכם", שליד המשכן לאמנויות הבמה, בשניהם נערכים קורסים והרצאות. במשרד החינוך הבינו גם כן שכדאי להנחיל את השפה לדורות הבאים, והיידיש נלמדת כיום כשפה זרה שנייה בכמה בתי ספר תיכוניים בארץ וכקורסים, בהם גם לתואר, במוסדות אקדמיים. שני כתבי עת העוסקים בשפה יוצאים לאור, כתב העת "חוליות: דפים למחקר בספרות יידיש וזיקותיה לספרות העברית" של אוניברסיטת חיפה וכתב העת "דווקא", המוקדש ל"ארץ יידיש ותרבותה", היוצא על ידי בית שלום עליכם.
עוד על תרבות ובידור:

אופרה: מאדאם בטרפליי

ביקורת ספר: חלפים

ביקורת ספר: השפעה בלתי הוגנת

ביקורת ספר: אנטומיה של היעלמות

ביקורת תיאטרון: סיפור אהבה בשלושה פרקים

ביקורת ספר: אשת הטיגריס

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות