יציאת מצרים שלי: שלושה סיפורים לחג

מה מסמל את פסח יותר מיציאת מצרים, ומה מסמל את יציאת מצרים יותר משינוי מהותי בחיים. כזה שמוציא מעבדות לחירות, שמביא איתו תחושה אמיתית של חופש, ובעיקר כזה שנעשה ממקום של אומץ. לא קל לבצע החלטות הופכות חיים, בטח לא בגיל 50 פלוס. שינוי יכול להגיע ממקום של אין ברירה כמו פיטורין או מחלה, ויכול להגיע גם ממקום של קבלת החלטה. איך יראה השינוי? זה כבר בידיים שלנו.

יובל גולן (55) הצליח לצאת מכמעט פשיטת רגל ודיכאון עמוק, ובנה חברה מצליחה ומשגשגת. מונה חן טוב (57) יצאה ממעגל אלימות של 25 שנה ומחיים של קושי אינסופי אל האור. דורית ראשוני (53) שחלתה בסרטן יצאה למסע בעקבות ישראלים שהבריאו מהמחלה וכתבה על כך ספר. שלושה אנשים אמיצים מספרים למוטק'ה על השינוי מעורר ההשראה שעשו בחייהם.

מפשיטת רגל להצלחה כלכלית

 מהמקום הכי נמוך, לפריחה אישית וכלכלית. יובל גולן, צילום באדיבותו

יובל גולן (55) מכפר סבא, נשוי פלוס שלושה, מצא את עצמו במקום הכי נמוך של פשיטת רגל, והצליח להתרומם ולהתחיל מחדש. הכל התחיל כשבגיל 40 עזב את עבודתו בתפקיד ניהולי בחברה להשכרת רכב, ופתח עסק להפעלת אירועי בר מצווה. "הבן הבכור שלי היה אז בן 13, והבנתי שיש דרישה לאירועים כאלה", הוא אומר. "בשנים הראשונות העסק שגשג. שבע שנים אחרי פתיחת העסק נפתחו חברות דומות, החלה תחרות, המחירים ירדו והתקשיתי לעמוד בקצב".

העסק הלך והתדרדר, ולפני חמש שנים נאלץ גולן למכור את העסק - אבל החובות עדיין נשארו גבוהים מאד. בלית ברירה הוא מכר גם את הדירה המשפחתית.

ואז זה קרה. "מישהו הרס את המעלית בדירה הקודמת, וחשבתי שצריך להיות איזה מוצר שידע להגן על קירות המעלית מכל מיני מכות, כמו למשל העברות דירה", הוא מספר. "התחלתי לפתח מוצר שידע להגן על מעליות. לא עשיתי עבודה מקדימה וחקר שוק, פשוט בניתי תכנית עסקית, והבנק הואיל בטובו לתת לי הלוואה נוספת. בחודשים הראשונים עבדתי מהבית ואכלתי הרבה חצץ, עד שהגעתי לחליפת בד מחויטת למעלית. פתחתי אתר. תוך שמונה חודשים כבר התחלתי למכור שניים-שלושה מוצרים בחודש. ירדתי לאילת לכנס קבלנים בתקווה ליצור קשרים. רצה מזלי ובערב הראשון עלו לשיר שירי מימון ובוסקילה, ובשלב מסוים מימון שאלה אם יש זמרים בקהל. מכיוון שאני גם שר מדי פעם עליתי לשיר איתה - וכך עשיתי את הנטוורקינג הכי טוב שהיה לי, כי למחרת כבר כולם ידעו מי אני".

"ברגע שמגיעים לחידלון, זה מוות"

המוצר הושלם אחרי שנה וחצי בלבד. לפני מספר חודשים עבר גולן מעבודה בבית למשרד של 150 מ"ר עם חמישה עובדים, והיום הוא כבר עובד על חליפות משוכללות יותר של דור שני ושלישי.

"ברגע שאתה מגיע לחידלון, זה מוות. אין הגדרה טובה יותר. אתה מחליט שאתה לא חי", הוא אומר, ומתקשה אפילו ברמת השיחה לחזור אחורנית, לתקופה האיומה של חייו. "לא אובחנתי, אבל הייתי במצב נפשי מאד רעוע. באותה תקופה גם נקרע לי גיד ביד ימין וזה עוד יותר גרם לדכדוך. לא יודע איך שמרתי על מערכת הנישואין, כי גם משם רציתי לברוח, ומה שהחזיק אותי אלה אשתי הילדים. אני אוהב את החיים וידעתי שאני לא רוצה לגמור אותם בצורה הזאת. בחרתי לעשות עוד ניסיון, והוא הצליח".

איזה טיפ יש לך לכל אלה שרוצים, אבל לא יודעים איך?

"כל אחד יכול לחשוב על איזה רעיון ולרוץ איתו קדימה. היום העולם יותר פשוט. אני נפגש פעם בשבועיים עם מאמנת ויועצת עסקית, והיא מאד עוזרת לי עם קישורים שיווקים. אני לא עובד לבד. חשוב להקיף את עצמך באנשים מפרגנים. לא להתקרב אל יועצי אחיתופל - היו לי כמה כאלה שהצליחו להוריד אותי".

ממעגל האלימות לחיים חדשים

"זה היה או למות או להיוולד מחדש". מונה חן טוב, צילום באדיבותה

"ילדה אשכנזייה מבית טוב", כך מגדירה את עצמה מונה חן טוב (57), גרושה מהרצליה. היא התחתנה אחרי השירות הצבאי עם אדם שנפל לסמים, ועם הרבה אומץ הצליחה להיחלץ משם, יחד עם שני ילדיהם, ולבנות לעצמה חיים חדשים. אלא שהחיים החדשים האלה לא נמשכו זמן רב מדי: מספר שנים מאוחר יותר הכירה גבר, שאמנם לא נישאה לו אבל חיה לצידו 25 שנה, וילדה עמו שלושה ילדים. הפעם, היתה בתמונה אלימות קשה. "כבר בשלב ההתחלתי הבנתי שמדובר באדם אלים, בכל מובן אפשרי - פיזי, מילולי וכלכלי. אבל לא הצלחתי לצאת מהמלכודת, וחלק מהמלכודת של אישה במצוקה זה שהיא חושבת שלא תוכל לפרנס את הילדים, ולכן היא נשארת וסופגת".

נראה שחן טוב עשויה מהחומרים שמהם עשויה ווינרית: כנגד כל הסיכויים, במשך השנים שבהן עברה התעללות הצליחה להקים עסק מצליח - היא הקימה פיצוציה בהרצליה, ובכך היתה חלוצת הפיצוציות 24/7 בארץ. אך מספר שנים לאחר לידת בתה השנייה נפלה עליה טרגדיה מטלטלת. פזי, בתה הקטנה שהיתה אז רק בת שלוש, חלתה בסרטן. גידול בגזע המוח. אחרי שנתיים וחצי של טיפולי כימותרפיה והקרנות, נפטרה פזי הקטנה. "עברתי מסע אל תוך חיים ומוות שנגמר במוות", אומרת חן טוב בכאב. "שנה אחר כך נולד צעיר ילדיי. הוא נולד ללא סרעפת, והיה רק בן יממה כשעבר ניתוח שהציל את חייו".

אותו תינוק התגייס ממש לפני מספר שבועות. החיים הקשים בצל האלימות מצד בן זוגה לשעבר השפיעו גם על ילדיה, ובתה הגדולה העבירה את נעוריה ב"מסילה", מעון לנערות בסיכון. "הייתי לכודה בתוך מעגל של אלימות גם נגדי וגם נגד הילדים, בתוך מעגל של חמדנות, כדי שהוא יוכל לקנות עוד ועוד. וכל מה שאת רוצה זה שיהיה שקט בבית", היא מספרת. "זה לא שעשיתי ניסיונות לקום וללכת - קמתי והלכתי כמה פעמים. רק שהייתי צריכה להישאר בסביבה בגלל העסק. הפחד הכי גדול היה שהוא פשוט יהרוג אותי". אם כל זה לא מספיק, ב-2002 קרס הגב שלה, אולי כמטאפורה לקש האחרון ששבר אותו. במשך תקופה של ארבע שנים עברה ניתוחים ושיקומים בבית לווינשטיין.

הרגע שבו נולדתי מחדש

ואז הגיע הרגע המכונן: ב-2010 אביה נפטר מסרטן. "אנשים אלימים מרחיקים אותך מכל הסביבה, וגם אני התרחקתי ממשפחתי", היא נזכרת. "בשבעה של אבא שלי בן זוגי לשעבר הגיע והשתולל למה אני לא באה לעבודה. זה היה בדיוק הרגע שבו נולדתי מחדש. לא חזרתי יותר הביתה. הייתי מוכנה לוותר על הכל - על העסק, אפילו על הילדים. לא היה אכפת לי למות. זה היה או למות או להיוולד מחדש. בתוך המוח היה לי מקל עזר להליכה, ומשם התחלתי מחדש. הוא המשיך לאיים עלי, והצליח להחתים איתי על הסכם שאני מוותרת על כל רכושי".

אבל חן טוב לא ויתרה. היא השכירה דירה בשכונה חדשה, התחילה לעבוד בקיוסק קטן, וממש במקרה, אצל ידיד, הכירה כלב בוקסר בשם באסטר - והתאהבה. "חודשיים אחרי שבאסטר נכנס לי לחיים, הבנתי שאני צריכה ללמוד ולעזור לנשמות אילמות", היא מספרת. "הלכתי ללמוד במכללת מהות כלבנות טיפולית. חודש אחרי הלימודים כבר שכרתי חווה בבקעת הירדן, והתחלתי לאסוף כלבים ולשקם אותם. אני חושבת שאני המצאתי את המושג 'חוות כלבים שיקומית'. התחלתי להוציא כלבים מהסגרים, קראתי לזה 'דרך ללבבי'. חשבתי שאציל כלבים, אשקם אותם ואמצא להם בתים לאנשים עם צרכים מיוחדים".

ואז חן טוב מחליטה לסגור מעגל: היא מקימה כלביה טיפולית במעון "מסילה", אותו מעון לנערות בסיכון שבו שהתה בתה. אלא שהעסק לא צלח כלכלית, והיא נשארה חסרת כל, עם 80 כלבים. "התחלתי ללמוד לבקש", היא מספרת, "הפיסבוק התחיל להיות יותר פעיל, קיבלתי תרומות ועזרה מעמותות כלבים. הצלחתי למסור לאימוץ את כל הכלבים, חוץ משלושה שנשארו איתי עד היום". 

היום חן טל חיה בשקט, עובדת בקיוסק של חברה, מייעצת ועוזרת באילופים ומצילה כלבים מהסגרים. היא גם מטפלת באמה המבוגרת שגרה אף היא בהרצליה. והגבר ההוא? "אנחנו לא בקשר, אבל יש לנו ילדים משותפים כך שהקשר הוא לנצח", היא אומרת. לשאלה מה עיסוקה כיום היא משיבה בשיא הפשטות: "חיה". עם עבר כזה, זה בהחלט לא מעט.

מסע שחרור בעקבות מחלת הסרטן

 אחרי טיפולי קרינה אגרסיביים, החליטה לצאת למסע החלמה לא קונבנציונלי. דורית ראשוני, צילום באדיבותה

לפני עשר שנים חלתה דורית ראשוני (53), ציירת, גרפיקאית ועיתונאית לשעבר, בסרטן השד. היא הצליחה להתגבר עליו, אבל אחרי הפוגה של שלוש שנים, הוא חזר שוב – הפעם בצורה אלימה יותר. זה קרה לפני ארבע שנים, וראשוני, במקום לשקוע בדיכאון ובמרמור, פתחה במסע, פנימי וחיצוני. בעזרת מטפלת הוליסטית נפלאה הצליחה לראות את המחלה כהזדמנות לשינוי מהותי בחייה, להגיע למקום של שחרור ואיכות חיים.

ראשוני נמצאת היום בזוגיות שנייה, עם שני ילדים מנישואים ראשונים. קוראים לה "ציירת הציפורים": מדי בוקר היא מעלה לפייסבוק ציור אחר של ציפור. "יש לי איזו אהבה גדולה לציפורים עוד מילדותי", היא מספרת, "כשהייתי קטנה נהגתי לדבר עם הציפורים, ומיד כשסיימתי צבא עבדתי איתן בספארי. ראיתי בהן המון קולות של בני אדם. בקיץ האחרון הגשמתי חלום והתחלתי לצייר אותן". במשך החג ציוריה אף יוצגו בגלריה "אסף" בחיפה.

את תחילת המסע הרוחני שהיא נמצאת בו עשתה בשנה הראשונה לחזרתו של הסרטן: אחרי סדרת טיפולי קרינה אגרסיביים שהזיקו לה, החליטה לצאת למסע - למצוא את הישראלים שהצליחו להבריא מסרטן, או לפחות להשיג הפוגה, בלי טיפולים קונבנציונליים. "שמות התחילו להיאסף, יצרתי קשר עם חולי סרטן לשעבר ועשיתי את מה שהם עשו. דיברתי עם 28 אנשים, מכולם למדתי. תוספי תזונה שלא שמעתי עליהם, חוקן קפה אורגני - מצאתי את עצמי בקריירה חדשה של יועצת בריאות".

כך החלה ראשוני לייעץ על תזונה בשיטת ראו-פוד (אוכל נא, ללא סוכר, מוצרי חלב וקמחיים לבנים), שיטת בודוויג, המבוססת על צריכה מוגברת של שמן פשתן, ופעילות גופנית. המסע הזה הביא לכתיבת ספר בשם "נהפוך את כל האבנים", שהתפרסם לפני כשנה. פרט לספר, היא מרצה את סיפור חייה. "פתאום אני מישהי שמקשיבים לדעתה ומתייעצים עמה", היא אומרת. "זה שאני יכולה לעזור לאחרים מאד מחזק אותי. ברגע שמתייאשים זה הסוף, אני כל הזמן קובעת יעדים קדימה".

"פחות מה יגידו, יותר מה אני רוצה"

את עדיין חולה. איפה בעצם השינוי הגדול?

"בהרבה מאד מובנים יצאתי לחירות. עזבתי את כל החיים הישנים שלי, את כל מה שישב לי על הכתפיים ולא עשה לי טוב. יחסים קשים עם חברות, מטענים רעים של גירושין, עזבתי את כל הזיכרונות הקשים שמעכבים אותי. כל מה שגרם לי תסכול וכעס, רגשות של קנאה. הכל זה חלק מהסרטן שתקף את הגוף שלי. דורית של החיים הקודמים היא דורית שעבדה בלי סוף,  שכל הזמן רצתה לרצות אחרים, שלא הפסיקה לעבוד עבור אחרים. דורית החדשה זאת דורית שמשקיעה במה שהיא באמת אוהבת. זאת דורית שעושה הכל הרבה יותר לאט. הכעסים שהיו בעבר פורקו והלב פינה מקום ונפתח.

"בשבילי השינוי הוא לעבור ממקום של סבל למקום הרבה יותר קל. להפסיק לרצות זה חופש מדהים. בעבר הייתי ציירת והעברתי סדנאות בארץ ובעולם. קראתי לזה מסעות ציור. זה היה מתיש. עשיתי את זה כי חשבתי שלא אוכל להתפרנס מציור. הפסקתי. היום אני רק דורית הציירת. באופן מפתיע, איכות החיים הפנימיים שלי היום הרבה יותר טובה מאשר קודם. חלק גדול מהתהליך זה להיכנס פנימה - פחות מה יגידו, יותר מה אני רוצה ומה עושה לי טוב. להיות פשוט אגואיסטית, מה שאמרו לנו פעם לא להיות".

קול קורא לנדוד: האנשים שעברו למדבר

מעבדות לחירות: גירושים בגיל 50 פלוס

3 סיפורי אהבה מעוררי השראה

פותחים שולחן: 3 מנות פתיחה לליל הסדר

אופנה: 5 טרנדים של חירות

לקראת פסח: תעבדו על ניקיון הנפש