כוכב נולד - והוא בגיל הזהב

80 גמלאים שאוהבים לשיר הגיעו לאודישנים של תחרות הזמר לגמלאים הראשונה בתל אביב. אם תרצו, "כוכב נולד" למבוגרים. 12 מתוכם נבחרו לתחרות, ומחר (רביעי) יעמדו בפני קהל רב במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ויתחרו על התואר "כוכב העיר". וכמו בכל תחרות המכבדת את עצמה, שלושת הזוכים במקומות הראשונים יזכו בפרסים: כרטיס טיסה לאירופה (פרס ראשון), נופש בישראל (פרס שני), והזמנה זוגית לתיאטרון (פרס שלישי).

"התחלנו עם פרויקט 'כוכב העיר' בבתי ספר תיכוניים, וזה הצליח כל כך יפה, שעלה הרעיון לעשות את זה גם לגיל הזהב",  מספר שבי מזרחי, סגן מנהל אגף התרבות ומנהל המחלקה למופעים בעיריית תל אביב. "אני מודה שהיה לנו ספק לגבי רמת ההיענות, והופתענו לטובה".

המשתתף המבוגר ביותר בתחרות נולד ב-1934. "זה קטע אחר לגמרי לעבוד עם גילאים כאלה", אומר מזרחי. "חלק הגיעו כבר עם ניסיון על במה וחלק ממש לא. המנהל המוזיקלי יהודה הגר עשה עבודה נפלאה. זה לא פשוט לעבוד עם החבר'ה האלה. פתאום יש מאחוריהם תזמורת, היו רגעים שהם איבדו כיוון. יש להם את הזמן שלהם, את הקצב שלהם, וצריך להתמודד גם עם בעיות משמעת והפרעות".

בני רפאל, 78, הוא בין המשתתפים ב"כוכב העיר", ותחרות זמר היא לא דבר חדש לו: ב-2015 השתתף רפאל בתכנית הריאליטי המוזיקלית "אקס פקטור". הצ'ארמר עם הכובע הנצחי הצליח כנגד כל הסיכויים להגיע כמעט לרבע הגמר.

הוא נולד בפורט אליזבט, עיר קטנה בדרום אפריקה למשפחה מסורתית, ועשה לבדו עליה ב-1974. אחרי 20 שנה כאיש מכירות נסע לארה"ב, שם חי 11 שנים בזוגיות עם אד - אהבת חייו שהיה מבוגר ממנו ב-20 שנה. מעולם לא הרגיש צורך לצאת מהארון באופן פומבי. ב-2008, אחרי מותו של בן הזוג האהוב, שב רפאל לישראל, ומאז הוא כאן. בחצי השנה האחרונה הוא מתגורר בדיור מוגן בתל אביב.

שר מגיל 10, אבל מעולם לא הופיע מול קהל

מעולם לא למד פיתוח קול ולא יודע לקרוא תווים, אבל שר מגיל 10. בני רפאל, צילום: יח"צ

המוזיקה היא חלק חשוב מאד בחייו של רפאל, למרות שמעולם לא למד פיתוח קול, הוא לא יודע לקרוא תווים ולא מנגן על אף כלי נגינה. "ההורים שלי מאד אהבו מוזיקה", הוא מעיד. "היה לנו בבית פסנתר, ושתי אחיותיי ניגנו בו. אבא שלי אהב חזנות באידיש, ואימא הייתה זמרת. כשהתחתנה הפסיקה לשיר. אני חושב שעכשיו אני שר גם בשבילה. בבית אבות שבו התגוררה קראו לה דוריס דיי".  

המוזיקה אצל רפאל מתחילה קודם כל ברגליים - הוא לא מפסיק לרקוד. הוא רוקד כשהוא שר, הוא רוקד כשהוא מדבר, ובשנים האחרונות הוא רוקד באופן קבוע במועדון הזהב "ריקודים סלונים". "אני רוקד הכל - צ'ה צ'ה, רוקנ'רול, ריקודי שורות, אבל אין כמו ואלס", אומר הרומנטיקן.

מתי שרת בפעם הראשונה?

"כשהייתי בן עשר הלכתי לתחרות שירה במקום מגוריי בדרום אפריקה. שרתי את Nature Boy של נט קינג קול אבל לא קרה עם זה כלום, כי לא עשיתי חזרות, פשוט הגעתי. תמיד שרתי - שרתי להורים, לחברים, בתנועת נוער. אבל לא שרתי ממש עד שלא גיליתי את הקריוקי. הייתי מלך הקריוקי של פלורידה. שרתי את השירים של הזמרים הכי אהובים עלי -נט קינג קול, פרנק סינטרה, ג'וני מת'יס".

 שבה גם את לב שופטי "אקס פקטור". האודישן של בני רפאל בתכנית הריאליטי מ-2015, מתוך יוטיוב

למרות שמעולם לא הופיע מול קהל, מלבד קהל הקריוקי במועדונים, הגיע רפאל בתעוזה רבה לאודישנים של "אקס פקטור", כשהוא מלווה בלא אחרת מבת זוגו לריקודים הסלונים, פנינה לוין, סבתה של מי שהנחתה אז את התכנית - בר רפאלי. הוא הצליח לרגש את השופטים עם סיפור אהבתו לאהובו שנפטר, סיפר שהוא ממשיך לחפש אהבה ושר את "האיש שאני אוהב" של בילי הולידיי, מישיר מבט אל עיניו של עברי לידר, אחד השופטים. לא ברור אם זה עזר לו להתקבל, אבל מה שברור - הוא נשאר בגלל כישרונו.

בתחרות "כוכב העיר", אליה הגיע דרך פרסומת של עיריית תל אביב, רפאל ישיר את Fly Me to the Moon של פרנק סינטרה. הוא כבר יודע מה ילבש (ז'קט לבן, חולצה ומכנסיים שחורים), ויודע שלרגליו יהיו נעלי סטפס - כי כמובן, הוא גם ירקוד.

מה החלום?

"מקום ראשון כמובן".

למה בעצם לא ניסית להפוך את השירה לקריירה?

"לא היה לי מספיק אומץ. אולי בגלל שכל חיי אני מחפש אהבה, אז לקחתי פחות ברצינות את הקריירה כזמר. הכי חשוב לי בחיים זה מישהו לאהוב. יש לי עודף של רגשות".  

"מאז שהפסקתי לעשן חזר לי הקול וגיליתי את השירה מחדש"

ביטלה טיסה לאוסטריה כדי להשתתף בתחרות. מירי כהן, צילום: אור הגר

מירי כהן, 78, משתתפת נוספת בתחרות, מספרת שכמו במקרים רבים אחרים, היא הגיעה לתחרות כמעט במקרה. "הייתי אמורה לנסוע לטיול באוסטריה", היא מספרת. "ברגע שהבנתי שהאירוע מתקיים בתאריך שבו אני חוזרת מאוסטריה, החלטתי ליתר בטחון לבטל. אוסטריה יכולה לחכות, התחרות הזאת היא חוויה חד פעמית".

לכהן סיפור חיים מרתק ולא פשוט: היא בכלל גדלה מאחורי הקלעים של האופרה. הוריה שרו באופרה הישראלית במשך תקופה קצרה, אבל לא עשו מזה קריירה. כשהתגרשו, אמה לקחה אותה לארה"ב, שם נשארו השתיים שנים רבות. שם גם התחתנה, ילדה את בנה, ואיבדה בגיל צעיר את בעלה.

"לא יכולתי לשאת את האובדן וחזרתי לארץ", היא אומרת. "הייתי עם ילד בן תשע, ולא רציתי לעבוד במשרה מלאה. מצאתי עבודה במנהל חינוך וקידום נוער בעיריית תל אביב". בישראל הכירה אהבה נוספת, אך לאחר עשור של מגורים משותפים הוא נפטר. "מאז החלטתי שזהו, אני לא רוצה יותר בן זוג", היא אומרת. "יש לי בן אחד ושלושה נכדים מקסימים".

מתי התחלת לשיר?

"אבא שלי סיפר ששרתי כבר בגיל ארבע. הוא אמר שהייתי שרה באוטובוס, ואנשים ממש לא ירדו בתחנה היעודה כדי להקשיב לי. הייתי ילדה בלונדינית ושמנמונת שאהבה לשיר. בארה"ב היה לי ידיד שניגן על אקורדיון והיינו שרים בכל מיני אירועים של הקהילה היהודית, שירים של יפה ירקוני ושושנה דמארי. פעם למדתי לנגן על פסנתר, אבל נסיבות החיים לא אפשרו לי להמשיך ללמוד. אף פעם לא חשבתי להפוך את השירה לקריירה. ניסיתי כמה פעמים להיכנס למקהלות, אבל זה לא הלך".

לפני 15 שנה הצליחה כהן לעשות את הבלתי יאומן מבחינתה - להפסיק לעשן אחרי שנים רבות. יחד עם המהלך הזה, חזר לה גם הקול. "גיליתי שוב את השירה, והצטרפתי למקהלה של עיריית תל אביב, אותה עזבתי בהמשך וכיום אני שרה בשתי מקהלות שונות".

איך הגעת לתחרות "כוכב העיר"?

"הייתה תקופה שהתנדבתי בארגון הגמלאים של עיריית תל אביב, ודרך חברים בעירייה שמעתי על התחרות. מצד אחד זה קסם לי, מצד שני אמרתי לעצמי 'מה את צריכה את זה', ולא נרשמתי. יום אחד כשנסעתי באוטובוס קיבלתי שיחת טלפון מאדם ששאל אם אני מעוניינת להיות בתחרות. לא ידעתי שמישהי מסרה את שמי.

"הייתי כל כך בהלם שאמרתי 'כן, למה לא'. תפסו אותי ממש לא מוכנה, רצו לדעת מה אשיר באודישן, והשיר הראשון שעלה לי בראש היה 'אבינו מלכינו'. זה שיר שאני שרה כבר ארבע שנים באופן קבוע בראש השנה במקהלה. אני יודעת אותו בעל פה, אני יודעת שהוא טוב. אבל האדם בשיחה אמר לי שמישהו כבר שר את זה, ושאני צריכה לבחור שיר אחר. בחרתי את 'בדרכי' של פרנק סינטרה. בסופו של דבר שרתי באודישן את שני השירים".

"הייתי רוצה שאחרי התחרות יתחילו להזמין אותי להופיע"

היה לה ברור שהתקבלה לתחרות עוד לפני ההודעה הרשמית. מירי כהן עם נכדתה הבכורה יובל, צילום באדיבותן

איך היה האודישן?

"זאת פעם ראשונה בחיים שאני בתחרות. הגעתי ובחוץ היו עוד ארבעה אנשים שהמתינו. הכניסו אותי לחדר קטן ונתנו לי מיקרופון. אמרתי שאני לא חושבת שאני צריכה מיקרופון. שרתי את שני השירים והם אמרו לי: 'את צודקת, את לא צריכה מיקרופון'. למרות שאת התשובה הרשמית קיבלתי רק אחרי כמה ימים, היה לי ברור מהמשפט הזה שהם מרוצים".

בתחרות תשיר כהן את "אבינו מלכינו". אין לה פחד קהל, אבל הקהל שיהיה שם יכלול גם חברים קרובים ומשפחה, וזה קצת מעלה את דרגת ההתרגשות שלה. "אני מתארת לעצמי שאקח משהו להירגע", היא אומרת, "רק מקווה שהקול שלי לא יפגע מאיזו הצטננות. כל מי שמצונן בימים אלה אני בורחת ממנו לקילומטרים. אני אגיע בכיף, אני מאד נהנית מכל התהליך, זה מוצא חן בעיני. נותן זרימת דם טובה לגוף".

כמה את רוצה לנצח?

"החלק של לנצח פחות חשוב לי. קלטתי שיש בתחרות אנשים שמאד רוצים לזכות במקום הראשון, ואני מקווה שהם יצליחו. הם רוצים את זה בעיקר בגלל הפרס. יש כאלה שאף פעם לא היו בחו"ל".

מרגישה החמצה שלא עשית מהשירה קריירה?

"לפעמים אני חוזרת אחורה וחושבת לעצמי מה היה אם... אבל החיים כל כך מסובכים. בגיל שלי אני לא מעזה לחשוב על קריירה. אם יצא מזה משהו כתוצאה מהתחרות, אני אשמח. הייתי רוצה שפתאום יתחילו להזמין אותי להופיע. זה יהיה נחמד. אם לא, אמשיך עם המקהלות".

את התחרות ינחה ננסי ברנדס, ופאנל השופטים יכלול את קובי אושרת, קובי רכט, חני נחמיאס וטילדה רג'ואן. "אני מקווה שאחרי האירוע הזה אנשים נוספים יפתחו וירצו להגיע, כך שנוכל לקיים את התחרות פעם בשנה או שנתיים", מסכם שבי מזרחי. "בטח יש עוד הרבה מבוגרים מוכשרים שעדיין חוששים, אבל הם רק צריכים להאמין בעצמם".

מי זו אליס? להקת סמוקי בדרך לארץ

רוק סטארס: הכוכבים של שנות השישים 

"בריקוד אני מרגישה בת 18 מחדש"

אל תתנו לגיל להפריע לתחביבים שלכם

"כשאני בתוך הנגינה זה כמו מדיטציה"

שירה בציבור מעכבת אלצהיימר

להגשים חלום: ספר שירה ראשון בגיל 86

פואטרי סלאם: חוגגים שירה על הבמה

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה