כיצד נמנע נסיגה קוגניטיבית

שאלת קיומו וטיבו של הקשר שבין הגוף לנפש העסיקה את הפילוסופים מאז ומעולם, ומוכרת בהיסטוריה של הפילוסופיה כ"בעיה הפסיכו-פיזית". ברור כי העולם הסובב אותנו הוא פיזי, חלים עליו חוקי הפיזיקה, האירועים שבמסגרתו תופסים מקום בחלל ובזמן וניתנים להבנה במונחים של גלגולי חומר ואנרגיה. אירועים אלה ניתנים עקרונית למדידה כמותית. מצד שני העולם הנפשי שלנו, עולם המחשבות, הרגשות, התוכניות והזיכרונות, מוגדר כעולם הרוח, או ביוונית עתיקה חלק מה"פסיכה". האירועים בעולם זה, שהינם דרמטיים לא פחות, אינם תופסים מקום בחלל (ואילו בזמן כן), אינם ניתנים להבנה כגלגולים של חומר ושל אנרגיה ואינם ניתנים למדידה כמותית. העולם הראשון הוא על פי ההגדרה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ' חלק מרשות הרבים של ההכרה. לכל אדם יש נגישות אליו. העור של זרועי אמנם שלי, אך אין לתודעה שלי עדיפות בהיכרות שלו. להיפך, יש סיכוי רב שרופא עור יבין ויידע יותר ממני על עורי שלי, במידה שאני חסר ידע רפואי. מאידך, העולם הנפשי הוא רשות היחיד של ההכרה. הנגישות לתכנים של עולם זה שמורה רק לבעל התודעה, רק לי עצמי (י. ליבוביץ "הבעיה הפסיכו-פיסית"). ההתפתחות המדעית למדה למקם את הפעילויות השכליות במוח (המושגים "תבונת הלב" או "מוסר כליות" מראים כי לא תמיד היה זה כך). את המושג הכללי "גוף" החליף האבר מוח. המוח אחראי על מכלול הפעילויות שלנו, המוטוריות והקוגניטיביות. המוח הוא חלק מהגוף, וככזה האירועים במסגרתו הם חילופים של חומר ואנרגיה: הפעילות של תאי המוח היא פעילות אלקטרו-כימית, כאשר האותות הפנים-תאיים בתוך תא העצב הם חשמליים, ואילו האותות העוברים בין תא לתא במסגרת הסינפסה (תקשורת בין תאי עצב) הם כימיים ומתבטאים כהפרשה וכקליטה של נוירוטרנסמיטורים. למוח נפח ומשקל הניתנים למדידה: משקל המוח האנושי מעט פחות מקילוגרם וחצי. אבר זה, ככל אבר, בנוי מתאים. חלק מהתאים הם תאי עצב (נוירונים) ואחרים הם תאי תמך לפעילות תאי העצב. תאים אלה מוזנים באמצעות מערכת הדם בחמצן ובגלוקוזה (למעשה, צרכן האנרגיה הגדול ביותר בגוף הוא המוח, הצורך כ-20 אחוז מכלל האנרגיה). תאים אלה מזדקנים עם הגיל. חלקם מתים, נעלמים, חלק מהקשרים בין התאים (סינפסות) אובדים, החומר המבודד (מיאלין) של שלוחות התאים (אקסונים) מתפורר, ובכך האות החשמלי נחלש או אף נעלם כליל. למרות החלוקה שמבצעת הרפואה המערבית של הגוף האנושי למערכות שונות, המערכת הגופנית כשלעצמה מתפקדת כיחידה אורגנית אחת. הגורם המשפיע יותר מכל על מצבו של המוח הוא הבריאות הגופנית, ובעיקר המערכת הקרדיו-וסקולרית, מערכת הדם. הקוגניציה היא מכלול הפעילויות השכליות: תפיסה, למידה, זיכרון, דמיון, הסקת מסקנות וכו'. מכאן שהקוגניציה הנה המושג התפקודי, הפסיכולוגי, הקשור למוח כאבר פיזי. השאלה החשובה היא האם במקביל לירידה הפיזית במוח מתרחשת ירידה בתפקוד של המוח, קרי בקוגניציה., האם השכל שלנו, כולל הזיכרון, אף הוא מזדקן?


אם תשובתנו חיובית, הרי הדבר לא יכול להתרחש באותו האופן. רוחנו, כזכור, אינה ניתנת להבנה כגלגולי חומר ואנרגיה שאת קצב פעילותם ניתן למדוד באמצעות מכשירים רפואיים. לזיכרון אין נפח או משקל, ובוודאי לא ניתן למדוד אותו בכלים למדידת נפח ומשקל. מכאן שאת תהליכי ההזדקנות - או הנסיגה - של היכולות השכליות אנו מודדים באמצעים התנהגותיים. בשלב הראשון אנו מכירים תהליכים של נסיגה באמצעות דיווח עצמי של המבוגרים או של בני משפחותיהם, ורק בהמשך ניתן למדוד את הנסיגה באופן יחסי לנורמת גיל מקובלת באמצעות אבחון קוגניטיבי. המחלה הניוונית הנפוצה ביותר של המוח היא האלצהיימר, הפוגעת במעל ל-40 אחוז מבני ה-80 ומעלה. מחלה זאת, שאותה ניתן לאתר ברמה כזאת או אחרת של ודאות באמצעות מבחנים קוגניטיביים, ניתנת לזיהוי ודאי רק בנתיחה שלאחר המוות. מתברר כי ב-25 אחוז מהמקרים שבהם זוהתה בוודאות מחלת האלצהיימר בנתיחה שלאחר המוות, זיהוי זה חל על מוחות של אנשים שעברו טרם מותם אבחון קוגניטיבי ונמצאו תקינים בהתאם לנורמת הגיל שלהם (2001 Ince ). ידועים בספרות הרפואית גם מקרים הפוכים, שבהם אותרה המחלה באבחון קוגניטיבי, התפקוד של החולה נראה כתפקוד של חולה אלצהיימר, אך בנתיחה שלאחר המוות מוחו לא הראה את סימני הניוון המצופים. מכאן שאין קורלציה ישירה בין הפרמטרים המדידים של המוח לבין התפקוד הקוגניטיבי של האדם. הבעיה הקשה העומדת בפני הפילוסוף כיצד להבין את הקשר בין עולם פיזי לבין עולם מנטאלי, הופך במסגרת שאלת הנסיגה הקוגניטיבית, העלולה להופיע עם הגיל, ליתרון, לסדק בדטרמיניזם של התהליכים הגופניים. ניתן להפוך סדק זה לחלון אפשרויות המחזיר לאדם את החופש להתבגר, או אף להזדקן, תוך שמירה על איכות חייו הקוגניטיביים, כלומר תוך שמירה על מחשבה צלולה ועל זיכרון חד. את תהליכי ההזדקנות הפיזית של המוח לא ניתן למנוע, כי אם רק לעכב מעט באמצעות פעילות ספורטיבית ותזונה נכונה, אך את תהליכי הנסיגה הקוגניטיבית ניתן להאט באופן משמעותי, או אפילו למנוע אותם, אם מפעילים במלואן את היכולות השכליות של האדם בשלב מוקדם מספיק. ההמלצה הטובה ביותר לשיפור הזיכרון וחידוד החשיבה היא לאתגר את המוח גם על ידי אימון ושיפור יכולות קיימות וגם על ידי למידה שיוצרת סביבת גירוי קוגניטיבי מקסימלי. כך מתאפשר לאדם המבוגר להפעיל את מירב היכולות השכליות שלו, ובכך להבטיח איכות חיים קוגניטיבית לאורך זמן. מידע נוסף באתר של בריינספא:
www.brainspa.co.il

עוד על תפקוד קוגניטיבי:

עשר דרכים לשמור על מוח יעיל

כך נשמור על חשיבה צעירה

כך נשפר את התפקוד הקוגניטיבי

תרגילים למוח (1): בידקו את יכולת הריכוז

תרגילים למוח (2): זיהוי תבניות

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום הפרעות זיכרון, הפרעות קוגניטיביות

פורום אלצהיימר, דמנציה
למשחקי אימון קוגניטיבי:
משחקים