כך הפסדתי 6 מיליארד שקל

בימים אלה נפל דבר בחיי. קיבלתי החלטה חגיגית להשתתף בהגרלה הנערכת אחת לשנה בארצות הברית, שבה ניתן להרוויח כמיליארד דולר וחצי. או בעברית עממית, כשישה מיליארד שקלים. באמצעות חבר טוב המתגורר בניו יורק רכשתי כרטיס בשני דולר, והמתנתי. ההגרלה התקיימה ואני כססתי ציפורניים בעצבנות, וגם החלטתי שאם אזכה לא אספר דבר למשפחתי, אלא אפתיע אותה במתן המחאה על סך מאה מיליון דולר לכל אחד מבני הבית, מבלי להסביר כיצד נפל בחלקי העושר הזה.

לילה שלם השתעשעתי במחשבות טורדות: מה אעשה עם סכום העתק הזה? הרי מכל עבר יסתערו עלי מבקשי תרומות שיקישו על דלתי, וכמובן בעקבותיהם גם שודדים חמסנים, מצוידים בנשק חם. נחרדתי. החלטתי  שהזכייה לא תיוודע ברבים. אכריח את נותני הממון באמריקה להישאר סודי ואלמוני.

אלא שבמועד ההגרלה, שבה השתתפו עשרות מיליונים, אף אחד לא זכה באגורה. חלף שבוע ושוב התקיימה ההגרלה. הפעם עלה סכום הזכייה, אבל עדיין מדובר רק במיליארדי שקלים ולא טריליונים. כמעט מחצית מתקציב הביטחון השנתי שלנו (סתם...סתם..)

שוב טלפנתי לחברים מניו-יורק שרכשו עבורי אגרת חדשה. הפעם החלטתי שקרוב לוודאי אזכה בה. הנימוק הגיוני: הרי שנים אני רוכש אגרות פיס למיניהן וטרם זכיתי באגורה. הורי מנוחתם עדן, עוד בראשית ימיה של המדינה, היו רוכשים כרטיסי הגרלה של "המלווה העממי", ואבי, מנוחתו עדן, פועל בניין קשה-יום, היה משתעשע בחדרנו היחיד בחלומות על הכסף הגדול שייפול בחלקנו. הוא לא נפל.

"הבנתי שלא זכיתי, וכמעט בכיתי משמחה"

 זוג אמריקני זכה. יותר טוב. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

החלטתי שבעקבות הזכייה לא אשנה כלום מאורח חיי וחיי משפחתי. הרי לכולנו יש קורת גג ומכונית, ומה אעשה בכסף הרב? מובן שלא אתרום, שהרי הצדקה בארץ מגיעה בדרך זו או אחרת לידי העומדים בראשי הקרנות, שלעיתים אינם צדיקים. אטמון אותם בבנק ואחיה מהריבית, לחשתי לעצמי. יפה. ומה אז? הרי ממילא בכל נסיעה לחו"ל אני יושב במחלקת עסקים. מה עכשיו? ארכוש מטוס? מה רע לטוס "אל על?"

והיכן אגור? בלונדון או בניו יורק? ב"הילטון", כמובן. אבל גם היום אני מתגורר באותם מלונות. מה עושים עם הכסף הרב? נאנחתי ללא הפוגה ונתקפתי בנדודי שינה.

לרגע נצנצה בי המחשבה: אולי ארכוש את בתי שכניי ואבנה אחוזה לי, לילדיי ולנכדיי. נו, ואז בכל רגע, ללא כל אזהרה, יעוטו עלי נכדיי האהובים וביתי יהפוך לקייטנה מתמדת. לא. מוטב המצב הנוכחי. החרדה גברה. הבנתי שנדודי השינה שלי יגברו עוד ועוד לאחר הזכייה. ראיתי את ביתי הקט מוקף שומרים המסתובבים סביב הבית, והשכנים כועסים על הקמת ביתן השמירה המכער את הנוף הפסטורלי של שכונתנו הקטנה והאינטימית.

כאשר הגיע ליל ההגרלה הגיעה חרדתי לפסגות. פחדתי לבדוק את התוצאות, וביקשתי מחבריי בניו יורק שהם יהיו אלה שיבשרו לי על חמשת או ששת מיליארדי השקלים. השעון בניו יורק מאחר לא במעט שעות בהשוואה אלינו. חבטתי את ראש בקיר: מה עושים עכשיו?

המתנתי. בשעה 14:00, שעון ישראל, קיבלתי את ההודעה: זוג אמריקני אחד זכה בהגרלה. השקעתי ירדה לטמיון. פרצתי בקריאות חדווה. כמעט בכיתי מרוב שמחה. נטל כבד ירד מעל ליבי. טלפנתי לבנק שלי ושם ביקשו ממני לכסות מחסכונותיי הוצאה בלתי צפויה. הוריתי בשקיקה למכור ניירות.

אני שוקל אם להשתתף בהגרלה הגדולה בשנה הבאה. ההחלטה איננה קלה. החרדה מהזכייה עדיין שרירה וקיימת.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

גם אתם התרגזתם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה