ככה נראים גיבורים מהחיים

הנה עוד סרט שמועמד לאוסקר ועוסק גם הוא בפיסת היסטוריה אמריקנית הרואית, אך בנבדל מ"לינקולן" הרחוק מאוד או מ"ארגו" הקצת רחוק, זו נרשמה ממש לאחרונה: המצוד אחרי בן-לאדן, שהסתיים במבצע חיסול נועז, בעומק שטח לא ידידותי לאמריקנים, של הטרוריסט המבוקש בעולם. "כוננות עם שחר" הוא סרטה של הבימאית קתרין ביגלו שחברה שנית לתסריטאי (שהוא גם עיתונאי חוקר) מארק בול, שרזומה השותפות המקצועית ביניהם כבר הניב סרט אחד מצליח, מוצלח ועטור פרסים, שעסק גם הוא במלחמות בנות ימינו של האמריקנים ובגיבורים האלמונים שלהן - "מטען הכאב".

במרכז "כוננות עם שחר" ניצבת דמותה של מאיה, סוכנת יחידה סודית של הסי.איי.איי, אשר בעבודה סיזיפית שנמשכה כעשור, בנחישות ומסירות - ובואו נאמר זאת בפשטות: באובססיביות - התחקתה, יחד עם מספר אנשי ביון נוספים ביחידה, אחרי אוסמה בן-לאדן עד ללכידתו. בול וביגלו החלו ממקורות גלויים ועבדו במשך שנים על הפרויקט, ומה שהחל כסרט שהתכוון להתחקות אחרי מבצע כושל, או כזה שלא מגיע לידי גמר, נהפך תוך כדי הכתיבה והעבודה לסרט שמתאר מבצע הרואי נועז, שהשיג בהצלחה את יעדו והגיע לגמר טוב מבחינת גיבוריו. בן-לאדן אותר ובמבצע מסעיר של יחידת עילית אמריקנית חוסל בבית המסתור שלו באישון לילה.

אבל ביגלו ובול לא הפכו את הסיפור האמיתי לסוכרייה הוליוודית עמוסה זיקוקים. לזכותם ייאמר שממש כמו בסרטם הקודם, "מטען הכאב", גם הפעם הם השתדלו לשמור על אותנטיות ואמינות. לא רק בתיאור העובדות והרצף הכרונולוגי של האירועים, אלא גם - ובעיקר - בתיאור דרכי הפעולה, האווירה ושגרת העבודה של אנשי הביון. אין כאן ג'יימס בונדים זחוחים, יש כאן הרבה יותר סוכנים נוסח סמיילי של לה-קארה: אנשי מחקר ואיסוף שקדנים שעושים במשך שנים עבודה אפורה וסיזיפית. ופעמים רבות, כפי שמתברר גם בסרט, הפריצות באות במקרה, אחרי חיטוט בפעם האלף באותו מידע, עם קצת מזל ולא מעט אובססיביות. בהעברת התחושה הזו, של עבודה שוחקת, אפרורית, לעתים קרובות שגרתית ומתישה נפשית, שמופרת מדי פעם בהבלחות - לא אחת מקריות - כוחו של הסרט.

אבל מדובר בסרט בן 157 דקות, סרט ארוך בכל קנה מידה, ודאי כשמדובר בכזה המבקש להישאר נאמן למקור, שכאמור התפרש על פני עשור של עבודת איסוף וניתוח מודיעין, מה שהופך בסרט לעניין קצת מייגע לעתים מבחינת הצופה. כן, הסרט נפתח בסצנות של חקירת שבויים בעינויים, סצנות שעוררו סערה ציבורית בארצות הברית ודיון מחודש בשאלת הלגיטימיות לעומת הנחיצות של שימוש בעינויים בחקירות. מבחינה קולנועית זה סוג של פתיחה-בבום, דרך מצוינת ואפקטיבית לגרום לצופה לקשב מלא ולדריכות, ולאפיין בתמציתיות דחוסה - דרך אופן התנהלותה - את גיבורת הסרט. אבל בהמשך התחושה לא אחת היא ששום דבר לא קורה חוץ מדיבורים, וברמה הקולנועית הסרט מאבד קצת גובה, מתח וקצב.

"כוננות עם שחר". הצילומים באדיבות סרטי יונייטד קינג

ולמרות זאת מגיעות לבול ולביגלו הרבה מחמאות על התחקיר המקיף שמוגש בבהירות ישירה מתוך נאמנות לאמת ההיסטורית ועל היכולת להעביר באותנטיות את אווירת ורוח עבודת הביון ואת ההכרה שלפעמים המרחק בין הצלחה אדירה (כמו שהייתה כאן) לכישלון מחפיר הוא כחוט השערה, ותלוי לפעמים בנחישות, בנחרצות ובנכונות לקחת אחריות של אנשים בודדים בלבד.

אף אחד מגיבורי הסרט - המבוססים על הגיבורים האמיתיים - איננו זוהר במובן ההוליוודי השגור, וכל אנשי סוכנות הביון נראים פועלים בתוך המערכת, שיש בה לא מעט פוליטיקות פנים, בעלי שררה המנהלים כפקידים וכיוצא באלה. אפילו ג'סיקה צ'סטיין, המגלמת את מאיה, הסוכנת שהקדישה - במלוא מובן המונח - עשור מחייה למצוד הזה, אשר נחשבת לאחת השחקניות הצעירות המצודדות בהוליווד, נראית כמו סתם אחת בסרט הזה. וכמוה גם השאר. אפילו הלוחמים הנועזים של יחידת העילית המחסלים את בן-לאדן לבסוף אמנם שריריים, אבל אינם נראים כלקוחים מתבנית הדוגמנים המסוקסים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

צ'סטיין כבר קיבלה את גלובוס הזהב על התפקיד הזה ומועמדת עליו גם לאוסקר, ומותר להניח - גם נוכח גלריית מתחרותיה - שגם תזכה בו. אמריקה בכלל, והאקדמיה בפרט, אוהבת שגיבורי סרטיה הם גיבורים מהחיים - ע"ע ג'וליה רוברטס וארין ברוקוביץ', הלן מירן והמלכה אליזבת, שון פן והארווי מילק וכן הלאה וכן הלאה.

שורה תחתונה: כי זה סרט שמראה באמת איך עובדים סוכני ביון ובגלל הסיפור האמיתי.

"כוננות עם שחר", דרמת-מתח אמריקנית. תסריט: מארק בול, מבוסס על האירועים האמיתיים. בימוי: קתרין ביגלו; צילום: גרג פרייזר; עריכה: וויליאם גולדנברג, גילדן טיצ'נור; הפקה: מארק בול, קתרין ביגלו, מייגן אליסון.