כל מה שצריך לדעת לפני שבוחרים מטפל להורים

הוריה של ענת, בני 86 ו-79, הם אנשים עצמאיים המתגוררים בביתם, אבל לאחרונה היא החלה להתלבט באשר ליכולתם להמשיך להסתדר ללא עזרה. "אבא שלי חולה סוכרת ומתקשה בהליכה", היא מספרת. "הוא אמנם עושה עדיין את פעולות היומיום בעצמו, אבל מתחיל להתבלבל ונראה שנהיה לו קשה. נראה לי שהוא יצטרך מתישהו עזרה של מטפל".

אמה של ענת מתפקדת אמנם ויכולה לטפל באב בעת הצורך, אבל עדיין עולה החשש שבשלב מסוים זה לא יספיק. "הבעיה תהיה להחליט מתי מגיע השלב הזה", אומרת ענת. "מתי הוא באמת הופך לחסר אונים ואין ברירה אחרת. אני גם פוחדת שאבא שלי לא יודה בעצמו שהוא כבר לא עצמאי, ושואלת את עצמי איך הם יסתדרו עם עוד אדם זר בבית". 

הדילמה של ענת מוכרת לרבים בגילאי 50 פלוס, שצופים בהוריהם האהובים מזדקנים לנגד עיניהם, וחוששים מיכולת תפקודם. "הכנסת מטפל הביתה היא החלטה מאד מורכבת", מסכימה מזל גולדשטיין, עובדת סוציאלית ומנהלת חטיבת הסיעוד בעמותת "מטב". "המשמעות היא נוכחות מתמשכת בבית של אישה או של גבר זרים, להאכיל פה נוסף, ולחלוק עם עוד מישהו את תא השירותים. אם המטפל הוא עובד זר, הוא יושב ומדבר בסקייפ עם קרובי המשפחה שלו בחו"ל, הוא בכל מקום".

כ-90% מהקשישים מעדיפים להישאר בבית ולא לעבור למסגרת

 מטפל שמגיע הביתה, אפילו למספר שעות ביום, מאפשר לקשיש להישאר בביתו ובסביבה המוכרת. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

מצד שני, אומרת גולדשטיין, האלטרנטיבה - מוסד סיעודי - לא קורצת גם היא יותר מדי. "סקרים מראים שכ-90% מהמבוגרים בישראל מעדיפים להישאר בבית ולא לעבור למסגרת אחרת", אומרת גולדשטיין. "בעבר, האופציה היחידה לאנשים שהפכו סיעודיים היתה מעבר למוסד או להתגורר עם הילדים. היום אנשים בוחרים, ובצדק לדעתי, לקחת מטפל ולהישאר בבית, בשכונה שלהם ובסביבה שהם מכירים". 

- מה כולל טיפול סיעודי?

"התחום הראשון הוא הטיפול האישי - כלומר הלבשה, רחצה, האכלה, לעיתים גם החלפת חיתול. התחום השני הוא החברתי - להפיג את הבדידות וזה כולל ליווי למקומות שונים, מקופת החולים ובית המרקחת ועד לקניות או לישיבה משותפת בבית קפה.

"התחום השלישי, שהוא מצומצם יותר, הוא ניקיון בסביבת הקשיש, כלומר החלפת מצעים, רחיצת כלים במטבח, קצת בישול. אבל בניגוד למה שחלק מהאנשים חושבים, המטפלות האלה לא באו לעשות פנלים וחלונות. הן גם לא אמורות לבשל לחמולה שבאה בשבת".

- איך יודעים שהגיע הזמן לקבל עזרה?

"המטופל או בני משפחתו צריכים לשים לב, האם הוא מתחיל להתקשות בפעולות היומיום. האם הוא מסוגל עדיין לקום בעצמו מהמיטה, להתלבש, להתרחץ, לאכול לבד? האם הוא נייד עדיין או מתחיל להתקשות בהליכה?".

חוק הסיעוד מאפשר מימון של 22 שעות שבועיות למטפל

 חוק הסיעוד מאפשר למי שעומד בקריטריונים של הביטוח הלאומי לקבל מהמדינה גמלת סיעוד. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

- ומה קורה כשהאדם אכן זקוק לטיפול, אך מסרב לקבלו?

"זה בהחלט יכול לעורר קושי, ובמקרה כזה מומלץ להיעזר בעובדים הסוציאליים של חברות הסיעוד, שיבואו, ידברו עם ההורה ויסבירו לו את הנושא. אפשר להציע להורה לא להכניס מטפל כל יום, אלא רק לכמה שעות ביום, אפילו להתחיל משעה. במקביל, כדאי לברר מה הסיבה לסירוב של ההורה. האם זה נובע מבושה או ממבוכה, האם מהציפייה שאנחנו, הילדים, נטפל בו?".

אחרי שהוחלט על ידי כל הצדדים שיש צורך במטפל בבית, נותרת השאלה מי יממן את העסקתו. כאן נכנס לתמונה חוק הסיעוד, שחוקק בשנות ה-80 ומאפשר למי שזכאי לקבל מהמדינה גמלת סיעוד, כלומר מימון הטיפול בהורה הסיעודי.

הגמלה מדורגת על פי קריטריונים שקבע הביטוח הלאומי. "המקסימום שאפשר לקבל הוא מימון של 22 שעות שבועיות למטפל ישראלי ו-18 שעות למטפל זר, שחובה להלין אותו בבית", מסבירה גולדשטיין. "אם יש צורך בשעות נוספות, על המטופל ומשפחתו לממן את החסר. הגמלה יכולה, בנוסף, לכסות עלות של מוצרי ספיגה, שירות לחצן מצוקה, שהייה במרכז יום ומכבסה".

כדי להחליט על זכאות לגמלת סיעוד, הביטוח הלאומי לוקח בחשבון את רמת התפקוד של הקשיש, את הכנסתו הכספית והכנסת בני משפחתו, את שנת הלידה שלו, את השאלה האם הוא גר לבדו בבית או בחברת אדם נוסף ועוד. "בקריטריון ההכנסות, המדד הקובע הוא השכר הממוצע במשק. זכאי לגמלה רק מי שהכנסתו פחותה מפעם וחצי השכר הממוצע". טופס הגשת גמלת סיעוד ניתן להגיש באתר "כל זכות".

בעת בדיקת הזכאות חשוב שיהיה בן משפחה נוסף בבית ההורה 

[#middleBanner] 

רמת התפקוד היומיומי נקבעת על ידי סוג של מבחן, שרבים מתארים כמשפיל. "מגיעה מעריכה מהמוסד לביטוח לאומי לבית ההורה", מסבירה גולדשטיין, "ומבצעת הערכה של התפקוד. זה בהחלט הליך לא נעים, והיום מנסים יותר לשמוע מהקשיש על רמת התפקוד שלו, מאשר לבקש ממנו להדגים אותה".

לדבריה, חשוב כי בעת ביקור המעריכה מטעם הביטוח הלאומי בבית הקשיש, יהיה נוכח בן משפחה נוסף. "הרבה פעמים, מתוך רצון לשמור על כבודם, אנשים מבוגרים עושים הצגה של מסוגלות. קשה להם להודות שהם זקוקים לעזרה והם מתאמצים להיראות במיטבם. זה מאד טבעי, אבל זה מפספס את התמונה האמיתית.

"חשובה הנוכחות של הילדים בזמן הבדיקה, ולו כדי ללחוץ שתהיה זכאות. אולי ההורה לא רוצה כרגע מטפל בבית, אבל לו בשביל שהאופציה תהיה קיימת. במקרה מורכב יותר, אדם שמפתח דמנציה מסרב לטיפול. אם הוא בתחילת הדרך, יש לו גם רגעים מפוקסים וטובים ואז מגיעה המעריכה ומוצאת את האדם במצב טוב. לכן צריך שבני המשפחה יהיו נוכחים".

לאחר שנקבעת הזכאות, מגיע לבית ההורה איש מקצוע - לרוב עובדת סוציאלית - המקיים עם המטופל שיחת היכרות. "זה הזמן לומר האם אנחנו מעדיפים מטפל או מטפלת, מה הציפיות שלנו ממנו/ה, במה אנחנו זקוקים לעזרה, מה חשוב לנו. העובדת הסוציאלית תנסה להתאים לנו את המטפל המתאים ביותר. זה כמו שידוך, אבל אם זה לא מצליח - אפשר גם להחליף".

- איך מתגברים על מחסום השפה עם העובדים הזרים?

"זו אכן בעיה, אבל הם לומדים עברית מהר מאד ויש קשישים שדוברים שפות זרות. בכל מקרה, מנסים להתאים בין שני הצדדים מבחינת שפה".

- מה עושה מי שלא עומד בקריטריונים של הביטוח הלאומי ועדיין זקוק למטפל בבית?

"אם הביטוח הלאומי דוחה את המשפחה, אפשר לפנות לשירותי סיעוד פרטיים, המספקים מטפלים סיעודיים ישראלים או עובדים זרים בעלי אישורים. אפשר גם להזמין את השירות באופן פרטי ורק בהמשך לקבל את הזכאות. מחברת הסיעוד ישלחו נציג לביקור בית, שיקשיב לצרכים ולרצונות של האדם ויתאים לו מטפל".  

אבא שלי בסדר: טיפול בהורים המזדקנים

האם כדאי להוריש לילד שמצוי בפשיטת רגל? 

חיים שכאלה: צוואה מצולמת לדור הבא

להיערך מבחינה כלכלית להזדקנות ההורים

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי

בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה