כשאנחנו מתחילים לקנא בילדים שלנו

הם צעירים יותר, יפים יותר, בריאים, תפקודיים וחדי מחשבה יותר מאיתנו, וכל החיים לפניהם. לפעמים הם גם מוכשרים יותר מאיתנו, משכילים יותר ובעלי קריירה והכנסה מרשימות משלנו. האם אנחנו מקנאים בילדים שלנו?

ואולי השאלה שמתחבאת בתוך כך היא האם לגיטימי בכלל לקנא בהם, או שעלינו להתמקד בגאווה, בפרגון ובעידוד. האם אנחנו משוכנעים שהצלחתם היא הצלחתנו, או שיצר התחרותיות הטבעי והנטייה להשוואות עם הזולת, גוברים לעיתים על ההזדהות עם מי שילדנו, גידלנו וטיפחנו.  

"אין ספק שיש לנו נטייה טבעית לרצות או להרגיש קנאה סביב דבר שהוא לא מושג", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית ד"ר סוזי קגן. "כאשר לבת שלי בת ה-20 או ה-30 יש עור חלק יותר וגזרה יפה יותר משלי, אני בהחלט יכולה לקנא, זהו רגש טבעי לחלוטין.

"העניין הוא שלתוך התחושות הטבעיות נכנסות המוסכמות החברתיות, שאומרות שאסור לנו לקנא בילדים שלנו או להתחרות בהם. ההתנגשות בין התחושה הטבעית לבין הציווי רק להיות גאה ולשמוח בהישגיו של הצאצא, לפעמים לא פשוטה. נוצר קונפליקט פנימי שיש סביבו הרבה הסתרה ובושה, כי הסביבה לא מוכנה לקבל את הקנאה של ההורה בילדו".

- איך מתמודדים עם הרגשות האלה?

"קודם כל צריך להבין שזה נורמטיבי. דבר שני כדאי לחלוק את הרגשות הללו - עם חברה טובה או עם בן הזוג. במעגל הרחב יותר זה עלול אולי להתקבל פחות טוב".

אפשר למנף את הקנאה בילד לעשייה משותפת וחיובית

 זה שאמא מקנאת בעור הצעיר של בתה לא אומר שהיא רוצה שהבת תהיה זקנה. ד"ר סוזי קגן, צילום: יעל אפשטיין

לדברי קגן, צריך להבין שקנאה היא לא בהכרח רגש עם כוונת זדון. "זה שאני מקנאת בבת שלי על העור הצעיר, לא אומר שאני רוצה שהיא תיראה זקנה", היא מסבירה. "זה רק אומר שאני הייתי רוצה להיות שוב צעירה. מצד שני יש גם אנשים שהיצר התחרותי אצלם כל כך דומיננטי, שהם לא רואים אף אחד בדרך. לא את בן הזוג, לא את הילדים ולא את הקולגות בעבודה, אבל זה מצב קיצוני. הורה שמתחרה עם הילד שלו על מי הצליח יותר, מתקשה לקבל את ההפרה של הסדר המשפחתי ואת הפיחות, לכאורה, במעמד שלו".

מצבים כאלה, טוענת קגן, אפשר דווקא למנף. "ההורה יכול להחליט שאם הבן שלו מוצלח ממנו, אולי כדאי לחבור ולהקים ביחד משהו, כמו עסק משותף, או לשתף פעולה בכל מיני נושאים אחרים, להיעזר בבן. כלומר: לקדם מטרה משותפת, ולא ללכת אחד נגד השני".

- בעסק משותף מאבקי הכוח לא יכולים להחמיר?

"בהרבה עסקים משפחתיים יש תחושה שחוקי המשפחה חלים גם על העסק, וזו יכולה להיות בעיה. לכן לפני שמקימים עסק משפחתי חשוב לנסח מראש כללים איך מתפקדים יחד, איך מתנהלים בעסק, מי אחראי על מה ולפעמים גם להפוך את ההיררכיה המשפחתית. למשל: אולי בבית האבא קובע, אבל בעסק הבן קובע כי הוא יותר מתאים לכך".

מי שבודד יותר ופחות עסוק, עלול לקנא יותר בילדיו

 מי שמכיר בכך שזו דרכו של עולם ושכולנו מזדקנים, לא נכנס לקנאה בצעירים. צילום: Shutterstock

- יש אצל הורים מרירות על כך שלהם בצעירותם לא ניתנו האפשרויות להתפתח כמו לדור ההמשך?

"אולי יש מרירות, אנחנו כן יכולים לראות טרוניות סביב זה, אבל זה לא חייב לחבל בקשר בין הילד להורה. אולי יהיו עקיצות כמו 'אני בגילך כבר יצאתי לעבוד' וכיו"ב, כינויים כמו 'מפונקים' או 'פרזיטים' כלפי הילדים, אבל זה לא יושב על מנגנון של קנאה. יותר של כעס ותסכול על חוסר שיתוף פעולה ומאמץ מצד הדור הצעיר.

"בגדול, אנשים שמכירים בכך שזו דרכו של עולם וכולנו מזדקנים, לא נכנסים למצוקות של קנאה בצעירים ותחושות של תסכול וחסך. מבוגרים שנמצאים בחברת בני גילם, שיש להם עיסוקים וסדר יום, פחות נותנים את הדעת לדברים האלה. אלה שהם בודדים יותר וחיים בריק, עסוקים יותר מטבע הדברים בחיים של ילדיהם, ולא תמיד מהזווית הנכונה".

"קנאה היא רגש מאד לגיטימי, גם בתוך המשפחה", מסכימה היועצת המשפחתית והזוגית הדר קוגל. "השאלה היא למה הוא מיתרגם - לניסיון להכשיל, או לניסיון להבין את הסיבה ולתקן. בכל מקרה, לתחום את הרגשות למה ש'נכון' זה בלתי אפשרי וקנאה, אגב, יכולה להוביל גם למקומות חיוביים. 'קנאת סופרים תרבה חוכמה'".

- מה יכולות להיות הסיבות לקנאה בבן או בבת שלנו?

"זה יכול לקרות אצל הורה שמרגיש נחיתות מול הילד המוצלח שלו, שמרגיש שפחות הצליח בחיים ולא יכול ליהנות מכך שיוצא חלציו טוב יותר. כשהילד מתבגר ויוצא לעולם ויש לו חיי חברה תוססים, הוא נוסע ומטייל, ההורה יכול לחוש תחושה של קנאה והחמצה ולחשב מה הספיק ומה לא. צריך לזכור גם שקנאה ורגשות קיפוח לא חייבים להתבסס על עובדות אמיתיות. אלה תחושות סובייקטיביות".

קנאה יכולה להעיד על תקיעות של ההורה

הקנאה יכולה לבוא על רקע של משבר הזדקנות. צילום: Shutterstock

קנאה בין דורית יכולה, לדברי קוגל, להתבסס גם על הפערים ברמת החיים ובאפשרויות למימוש עצמי, שעמדו בפני הדור הקודם בצעירותו, לעומת אלה שיש לדור הצעיר כיום. "זה בהחלט יכול לבוא מתוך ראייה דורית. 'אנחנו גידלנו ילדים בלי עזרה', 'בזמנו לא היה לנו מה שיש לכם' וכיו"ב, הם משפטים שילדים שומעים לא פעם מההורים. ההורים אולי אפילו מקנאים ביכולת של הילדים לבקש עזרה. הם עצמם לא העזו אולי לבקש מהוריהם, כי בקשה לעזרה היתה סממן של חולשה".

אבל קנאה ביוצאי חלצינו יכולה להעיד, לדברי קוגל, גם על "תקיעות" אצלנו. "אם ההורה עושה השלכה של החוסרים שלו על הגב של הילד, זה אומר שלא הצליח לעבור תהליך התבגרות שלם", היא אומרת. "הקנאה יכולה לבוא על רקע של משבר הזדקנות, אבל לרוב היא מובנית ביחסים עם הילד עוד קודם. כשחופרים, מגלים שתמיד היה בסיס של יחסים תחרותיים והשוואתיים עם הילד, ויתכן גם שההורה לוקה בבעיה של תחרותיות מול אנשים אחרים בחייו".

- ואיך אפשר לתקן מערכת יחסים כזאת?

"מערכות יחסים הן דבר מאד דינמי ומשתנה, שצריך לכוונן עם השנים. צריכה להיות קודם כל מודעות לבעיה ומוטיבציה לעשות תיקון. אפשר לתקן מערכות יחסים גם כשההורה בן 80 והילד בן 60, אבל בדרך כלל צריך כלים ותיווך של איש מקצוע". 

  [#middleBanner] 

ארץ חדשה: כשהילדים עושים רילוקיישן

יצאנו לפנסיה, מה עכשיו? 

הילד חזר בתשובה? כך תמנעו נתק במשפחה

יותר טוב בשניים: כך תרכשו חברים חדשים בגיל מבוגר

הילדים חוזרים לגור בבית - כך תתמודדו

ומה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה