כשהילדים מתגרשים: להתמודד עם המשבר

בתם של א' ובעלה, שניהם בשנות ה-70 לחייהם, נפרדה לא מזמן מבעלה אחרי 19 שנות נישואין. למרות שהבת שלמה עם ההחלטה ורואה בה צעד חשוב בהתפתחותה האישית שלה, נותרו הוריה עם טעם מר של אכזבה, ייאוש ואפילו דיכאון, וגם חרדה לגורלה הכלכלי של הבת. א' מסרבת להבין מדוע פירקה בתה, אם לשני ילדים, את התא המשפחתי, ונתלית בתקווה שבני הזוג יחזרו זה לזה. "גם לנו היו משברים בחיי הנישואין", היא אומרת, "אבל התגברנו והמשכנו הלאה. אני לא מבינה איך היא עשתה את זה לעצמה ולילדים". מיכל דיכטר, מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי, זוגית ופרטני, מסכימה שגירושין הם אירוע משברי עבור כל המערכת המשפחתית. "גם עבור ההורים של המתגרשים. זה שלב שמאופיין באי ודאות גדולה ובעלייה במפלס החרדה והכעס. הרבה פעמים גירושין נכפים על ידי בן זוג אחד על ידי הצד השני, שאיבד עניין או יצר קשר עם גורם שלישי וההורים נאלצים להתמודד עם בן (או בת) שנכפו עליו גירושין ומרגיש שבור ונטוש. גם במקרה שהבן הוא זה שיזם את הצעד, ההורים חווים כאב". בנוסף על כל אלה חייבים ההורים המבוגרים לחזור הרבה שנים אחורה מבחינת האחריות על הבן או הבת. "אנשים שמתגרשים חוזרים למעשה למצב שבו היו בגיל צעיר, של חוסר ביטחון וערעור, וזה נכון גם לגבי מי שבחר בגירושין. המתגרש בודק דברים עם עצמו ומחפש לגיטימציה מהסביבה לצעד שלו, והרבה פעמים ההורים מתנגדים לצעד ולא מסוגלים להעניק את הלגיטימציה הזאת. "ברוב המקרים הם היו קשורים לחתן או לכלה שלהם, שהיו כבר חלק מהמשפחה. היו כלפיהם משאלות שיעזרו להם בזקנתם, והם מרגישים אובדן. הם חוששים שהטראומה תפגע בנכדים. במקרים אחרים, אם הבחירה של הבן או הבת לא הייתה מקובלת עליהם, הם יכולים להרגיש דווקא הקלה. בכל מקרה, הם נדרשים לחזור לתפקידים ההוריים ולקחת חלק גדול יותר בטיפול בנכדים ולפעמים להפך - דווקא להיות מנותקים מהנכדים על ידי בן הזוג השני. "לפעמים הם צריכים לפתוח את ביתם לבת הגרושה ולילדיה, וכאן מדובר בסיטואציה מאוד לא פשוטה, כיוון שדפוסים מגיל ההתבגרות חוזרים, גם אם הבן או הבת בפוזיציה מאוד אחרת ובוודאי אם הם חוזרים לבית ההורים כנזקקים. זה מעלה כאבים ישנים, דרמות ישנות ונושאים שהיו פתוחים, או קונפליקטים לגבי חינוך הנכדים".


וקיים גם הפן הכלכלי. "ההורים המבוגרים נמצאים כבר בגיל של שחרור ממחויבויות, הם עבדו שנים ורוצים ליהנות ולנוח, ולפתע הכול מתמוטט. הם שוב צריכים לעזור כלכלית, לשכן, לקנות רהיטים, לסייע בשכירת עורך דין. במקרה שההורים עצמם נזקקים וזכו קודם לכן בתמיכה נפשית או כלכלית מהילדים, זה אפילו גרוע יותר, כי עכשיו יש פחות משאבי זמן, כסף וסבלנות עבורם. "ההורים משלמים מחיר כבד על הטעויות של ילדיהם, גם במקרים שחזו את הנולד והתנגדו לקשר מלכתחילה. אני לא מאמינה שיש כאן תחושת ניצחון של 'אמרנו לך', אבל יכול להיות תסכול על כך שהם לא הצליחו למנוע את הטעות או ניסו ולא הקשיבו להם".
נישואין שהתפרקו יוצרים אצל ההורה גם תחושת כישלון לגבי הערכים שהנחילו לילדים?
"יש בהחלט הקטע של איפה טעינו, מה עשינו שגרם לבחירה לא נכונה או להתנהגות לא נכונה של הילד בנישואיו. יחד עם הכאב על השקעה של שנים במשפחה שירדה לטמיון, יש רצון אוניברסלי לראות את הילדים מבוססים ומרושתים טוב בחיים. יש גם כעס על הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים צעירים מרשים היום לעצמם לפרק מפעל חיים, בעוד שהם עצמם ראו בנישואין דבר מוגמר. הם מתקשים להבין את החוזים הקצרים של תקופתנו, במקום עבודה, בחיי משפחה. לפעמים זה מעורר שאלות לגבי עצמם, למה אנחנו לא עשינו את זה".
אז איך ההורים יכולים להקל על עצמם בזמן משבר כזה?
"קודם כל כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לקבל פרספקטיבה יותר רחבה. זה עוזר בעיבוד כאבים, מייצר לגיטימציה לתהליך המשברי והבנה שהוא יחלוף. בטיפול ההורה לומד לשמור על הגבולות של עצמו ולא להתבלבל ולהפוך הורה לנכדים, להיות מסוגל להפריד בין הכאב של עצמו לזה של הבן או של הנכד. להכיל את הכאב של הבן ולהבין שלילדים שלו יש זכות לקבל החלטות שלא מוצאות חן בעיניו. "חשוב גם להבין שהזמנים השתנו והיום נישואין של 20 שנה נחשבים להצלחה, וגירושין הם לא בהכרח כישלון. העולם פתוח ויש הרבה יותר חופש בחירה, וחלק ממנו זה הרשות לבחור באופן פחות מסורתי ולשאול מה טוב לי ומה נכון לי. ההבנה של הדברים האלה תעזור להתמודד עם התהליך הכואב. אולי הוא לא יהיה פחות כואב, אבל יקבל פרופורציות".
עוד על יחסים ומשפחה:

זוגיות ארוכת שנים: גם התפקידים משתנים

בין אמא לסבתא: לעשות את זה נכון

יחסי חמות-כלה: אפשר גם אחרת

האם להלוות כסף לנכדים

כשהילדים עוברים טיפולי פוריות

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום פסיכולוגיה ומשפחה