לא כולל שירות? לא מעניין אותי
מנהג הטיפים הרווח בעולם - מתן שירות, תשר - הוא מיותר ומגונה. ביפן למשל - בבתי מלון, במסעדות, ובכל מקום שבו מאירים נותני השירות את פניהם, אסור מתן התשר. ואם תייר שאיננו בקיא במנהגי המקום מציע תשר, הוא נענה בסירוב מוחלט. וטוב שכך.
המנהג הזה, יש בו טעם לפגם. הוא משפיל ומיותר. כאשר נותני שירות לעיתים מזעיפים את פניהם לאורחים הנזקקים להם, כאשר הם מפנים אליהם את גבם ותגובתם אפילו תוקפנית, הם מקבלים את התשר כאילו היה מדובר בהיטל חובה. מדוע? הרי מחיר ארוחה במסעדה, למשל, כולל את כל הרווח האפשרי לבעל המסעדה שתמחר את המנות.
בעל המסעדה חייב להעניק לעובדיו שכר הולם, ואל לו להטיל את המשימה הזו על הסועדים, שמלבד מחיר הארוחה ומס הערך המוסף הנלווה אליה - פושטים ידם אל כיסם, שולפים את ארנקם ומניחים על השולחן שטרות נוספים. מדוע? בעל העסק הוא זה שצריך לשלם את שכרם של העובדים, ואם לא יעשה כן - ינטשו הללו את מקום עבודתם.
תשר? מה הקשר?
ביפן זה לא היה קורה. צילום: Shutterstock
בכל בית עסק, בכל הענפים, מקבלים העובדים שכר ואינם פונים ללקוחות בבקשת נדבה. רק בענף ההארחה פשט המנהג הנלוז הזה. ממלכת הטיפים הפכה למעמסה שיש בה לעיתים אי נעימות. נותן התשר חושש שמא הטיפ קטן מדי. הוא מבוהל מהמחשבה כי ייחשב לקמצן זעום עפעפיים. לעיתים, על מנת להותיר רושם טוב, הוא מניח שטר גדול יותר מהמקובל ושוב נשאלת השאלה: מדוע?
כאשר אנחנו רוכשים זוג מכנסיים או חולצה, אנחנו נתבעים לשלם טיפ? כאשר אנחנו משלמים בקופה עבור כרטיס לקולנוע, עלינו להוסיף למחיר הכרטיס עוד 15 אחוזים?
במה זכה ענף ההארחה לכך שהלקוחות נאלצים - לעיתים קרובות באי נחת בולט - לשלוף את ארנקם מעבר לתשלום הכולל? מדוע רק בענף ההארחה הפך המנהג הנלוז הזה למנהג של קבע? הרי מדובר ממש במתן נדבות, בזריקת עצם לחלכאים ולנדכאים. האמנם מצבם של המסעדנים והמלונאים עלוב כל כך?
הבה נאמץ את מנהגי היפנים. נראה כי גם הצרפתים התנערו באחרונה מהמנהג הזה, שהאמריקנים החמדנים חובבי הממון הבלתי נלאים הם אלה שהפכו לבשורה מסחרית וחברתית חובקת גבולות.
נא לומר למעסיקים הנכבדים של מלצרים, מלצריות, עובדי הארחה וטכנאים הבאים לביתנו, וגם לאלה המסיעים לביתנו משאות כבדים ומקבלים שכר הולם לטרחתם, כי מעתה ואילך יטיבו לעשות אם יחשבו ויכללו את הטיפים במחיר השירותים שהם מספקים. אל נא יטילו עלינו, הצרכנים, לשלוף את ארנקנו ולהפוך לפתע למעבידים נדיבים. הבה נרים את נס המרד. נכחיד את המנהג הזה מנופנו, ויפה שעת אחת קודם.
פניות לגדעון רייכר - [email protected]
ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה
מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...
הרי מהו הטיפ/ תשר?
מדובר ב"אות" הערכתינו לשירות שקיבלנו מנותן השיורת ששירת אותנו.
ולכן, אם אנו שבעי רצון מהיחס, השירות, הפנים המאירות, למה שלא נתגמל את המלצר? [למשל]
עד כמה נתגמל? כל אחד יחליט לעצמו.
ואם לא התקיימו כל מה שהיינו רוצים כדי שנהיה שבעי רצון, לא נשאיר טיפ.
ולכן, ההסכמה חלקית -
כן לטיפ כשמרגיש לנו נכון וראוי,
כן לטיפ, כל אורח כראות עיניו וטוב לבו בארנקו,
לא לטיפ גורף ומוסכם מראש [אחוז מסוים מעלות הארוחה, למשל]
אגב, גם במקומות עבודה מסודרים בהם מגיע העובד, מדפיס כרטיס נוכחות בתחילת ובסיום יום העובדה, מקבל תלוש ושכר, נהוג "לצ'פר" אותו [יענו: בונוס] כאשר המעביד מרגיש שהעובד ראוי ל'אקסטרא הערכה'.
אז למה המלצרים לא?