לחשוף את הסודות, לוותר על השקרים

צילום: Shutterstock

רובנו גדלנו בבתים שלא הרבו לדבר בהם בפתיחות. הסודות המשפחתיים שנשמרו בקפדנות מאיתנו, הילדים, השפה הזרה שאליה היו ההורים עוברים כשדנו בסוגיה בעייתית. הרעיון המרכזי היה לחסוך במידע, כשבבסיס עמדה תפישה שמרנית שעל פיה כל חריגה, בעיה או סכסוך במשפחה, מקומם בחדרי חדרים. אף אחד לא צריך לדעת, ובוודאי לא הילדים. גם משום שהדברים "מביישים" את המשפחה וגם כיוון שילדים אינם מסוגלים להתמודד איתם.

בקטגוריית הסוד המשפחתי, יכול להיכלל פרט אפל מעברו של אחד ההורים, ילדים מרומן אסור, פגם גנטי מוכחש שעובר מדור לדור, בן דוד חולה נפש שהוסתר במוסד וגם דברים שדינם להתגלות בשלב זה או אחר, כמו מחלה או מוות של קרובי משפחה, גירושין, פיטורין של אחד ההורים ועוד.

סודות משפחתיים, המתגלים כמובן בקול רעש גדול, מאכלסים את מיטב הטלנובלות. אח למחצה המופיע מאי שם, תינוק ממזר או בעיית שתייה שטושטשה בעזרת גלונים של מי פה. מייק לי הבריטי הצליח להעביר את הנושא בצורה אנינה יותר, בסרטו "סודות ושקרים" (שבו פותחת בחורה שחורה ומשכילה את תיק האימוץ שלה ומגלה שאמה הייתה אשה לבנה קשת יום). בספר "רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני הסוד האפל הוא היותו של בן המשרתים ההאזארי, בן לעדה נחותה באפגניסטאן, אחיו למחצה של הגיבור בן העשירים.

הסודות המשפחתיים הנפוצים ביותר בחברה הישראלית סבבו בשנים עברו בעיקר סביב אירועי השואה. הורים ששתקו, סיפורים שלא סופרו, פרטים ששונו או טושטשו בשל הקושי להתמודד, היו נחלתן של משפחות רבות. לכל זה נוסף הרצון שלא להקשות על בני הדור השני והשלישי ולהגן עליהם מפני הזוועות.

"בדור הקודם היה מאוד נפוץ להסתיר דברים", אומרת הפסיכולוגית הקלינית דלית בלונדר. "זו הייתה מנטליות אחרת. היו דברים שהיו מיועדים למבוגרים בלבד, וההורים היו עוברים לדבר על הנושאים הרגישים בשפה אחרת".

ובכל זאת, לא תמיד רוצים לחלוק הכול, גם עם בן משפחה קרוב.

"נכון שלכל אחד במשפחה יש זכות לפרטיות ולנפרדות ולגיטימי שהורה לא ירצה לשתף את ילדיו בכול, אבל יש הורים שרואים במסירת מידע לילדיהם על בעיה או קושי בחייהם, הודאה בכישלון. הם חוששים שתדמיתם בעיני הילד, גם אם הוא בוגר, תיפגע".

"סוד הוא קודם כול פחד", אומרת רני עובדיה, פסיכולוגית קלינית, "ולחיות עם סוד זה לחיות בפחד. מעבר לסוד עומד חוסר היכולת של אדם לחיות בשלום עם חלקים בחייו. צריך לשחרר את ההווה מהעבר כדי לחיות בלי פחד את העתיד.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

"בני אדם רוצים לעבור את החיים האלה עם כמה שפחות פגיעות בעצמם ובקרובים להם ומנסים לחשוב כמה פוטנציאל פגיעה יש בכל דבר. העניין הוא שכל מה שיש, סופו להתגלות בדרך זו או אחרת. אם לא היום, אז מחר. ההסתרה גובה מחיר גם מהמסתיר, היא לוקחת אנרגיות. הסוד הוא משא שאנחנו סוחבים. אנחנו מגדירים אזורים שהם מחוץ לתחום וכובלים את עצמנו על ידי דברים שלדעתנו מסכנים אותנו ואת היקרים לנו. יותר בטוח לברר דברים, לפתוח אותם ולחיות איתם בגלוי. זה לא אומר לוותר על העולם הפנימי ועל הפרטיות שלנו. יש הבדל בין לשמור סוד לבין לשמור את חיינו לעצמנו".

התוצאות של חשיפת סוד משפחתי אחרי שנים של חיים בשקר או בחוסר ידיעה מועדות להיות טראומטיות. "זו חוויה מאוד קשה", אומרת בלונדר. "גילוי כזה מחייב חזרה אחורה ובנייה של כל ההיסטוריה מחדש. זה מעורר חרדות, חשדות שווא, חוסר אמון באנשים. כעס על הדמויות שהיו אמורות לספר לנו את האמת.

"אם מתברר שהמניע של ההורים היה להגן עלינו, ההתייחסות יכולה להיות אחרת, אבל עדיין, זאת חוויה מאוד מערערת שמשנה את התפישה העצמית. אתה מבין שהוריך למעשה לא סמכו עליך שתוכל להתמודד עם אותה ידיעה, לא סמכו על הקשר ביניכם. זה פוער פצע ברקמת היחסים".