ליא קניג בנעלי אינגריד ברגמן

העולם כולו ? זאת אומרת זה שהקולנוע מדבר אליו - ייחל למפגש הפסגה הזה של שני השוודים המפורסמים בעולם, שבמקרה גם נושאים אותו שם משפחה, ברגמן. אינגמר הבמאי ואינגריד השחקנית. כשהוא חוגג את אחד העשורים הפוריים והמשמעותיים ביותר של יוצר קולנוע עולמי שהפך זה מכבר למיתוס (אותו עשור שכלל סרטים כמו "המגע", "צעקות ולחישות", "תמונות מחיי נישואין", "חליל הקסם", "פנים אל מול פנים" ו"ביצת הנחש") ? ברגמן הצליח סופסוף לקבוע מפגש אמנותי עם אינגריד (שום קשר משפחתי), שעזבה לפני שנים את שוודיה לטובת הוליווד והפכה לאחת השחקניות הגדולות על מסך הכסף (כולל שני אוסקרים, על "אור הגז" ו"רצח באוריינט אקספרס"). למעשה, זה לא היה סתם מפגש ? זה היה תסריט שברגמן כתב במיוחד עבור ברגמן. נכון שהגירסה המקורית היתה ארוכה פי שלושה מזו הסופית, אבל עדיין זה היה ארוע קולנועי ותקשורתי יחיד ומיוחד במינו. לא כל שכן שהיה זה סרטה הלפני-אחרון של אינגריד ברגמן (ארבע שנים מאוחר יותר היא תשתתף באחרון תפקידיה, דווקא במיני-סדרת הטלוויזיה "אשה ושמה גולדה" על חייה של גולדה מאיר, שצולמה בחלקה בישראל, ובאותה שנה תלך לעולמה לאחר מחלת הסרטן). אינגמר, לעומת זאת, ימשיך עוד כעשור שנים ליצור קולנוע לפני שיתמקד בטלוויזיה ובתיאטרון בארצו. לומר שהסרט ההוא, אחרי כל הציפיות, היה הצלחה? ממש לא. מספר המבקרים שצפה בו היה זעום יחסית, גם אם רוב אלה שעשו זאת דווקא שיבחו אותו. מבקרי הקולנוע, לעומת זאת, לא בדיוק אהבו אותו. אולי משום שמצאו אותו מדכא מדי, אולי מפוטפט מדי, ואולי כבר היה זה מבחינתם ברגמן שמעבר לשיא (למרות שהוא ייצור עוד את "פאני ואלכסנדר" הנהדר). כך או כך, הסרט הפך למחזה שרץ על בימות רבות, בעיקר משום התאמתו מלכתחילה למבנה תיאטרלי תחת ידיו של במאי תיאטרון מחונן לא פחות משהוא במאי קולנוע. כשהוא כמעט אינו עוזב את ארבעת קירות הבית שבו הוא מתרחש, וכשהוא מערב ארבע דמויות בלבד ? הוא כמו נועד מלכתחילה לתיאטרון, ללא הקלוז-אפים שברגמן כל כך אוהב ואשר היו עיקר עוצמתו של הסרט במשחקן של ברגמן וליב אולמן.



מפגש משפחתי טעון
עכשיו מגיע העיבוד הבימתי גם אלינו, בבימויו של איציק ויינגרטן, ולהבדיל מברגמן ? כאן כבר קבעו המבקרים כי ליא קניג, בנעליה של אינגריד ברגמן, אולי עושה את תפקיד חייה (בלי להמעיט מ"הכיסאות" שעשתה באותו תיאטרון לפני שנים). היא מגלמת את שרלוט, פסנתרנית מפורסמת המגיעה אחרי שבע שנות ניכור ולאחר שבן-זוגה נפטר לביקור אצל בתה, אווה (טטיאנה קנליס-אולייר), ובעלה ויקטור (אלכס אנסקי). להפתעתה היא מוצאת בבית המבודד שבאי נורבגי גם את בתה הצעירה, הלנה (הילה וידור), החולה בניוון שרירים ואשר אותה אישפזה במוסד זמן קצר קודם לכן משום שכבר אינה מסוגלת לדבר. מה שמתחיל כביקור משפחתי פשוט ונימוסי הופך עד מהרה למפגש טעון שבו צפים כל התסכולים של אווה, שלאורך כל שנות הקריירה של אמה הנרקיסיסטית חשה מקופחת ומוזנחת רגשית, מנווטת בחייה על ידי אם שתלטנית שלא איפשרה לה להתחתן עם אהוב נעוריה ואף הכריחה אותה לעבור הפלה. האם יביא המפגש הזה לקתרזיס המשפחתי הגדול? נשאיר לכם את הסוף. האם המחזה יביא לקניג את פרס שחקנית השנה? כאשר היא רצה במקביל ב"מועדון האלמנות העליזות" ואחרי הצגת היחיד "אוסקר ודודה רוזה", זו בהחלט השנה של זוכת פרס ישראל לתיאטרון. ליזי עובד-שייה תרגמה ביעילות משוודית. מוסיקה: אלדד לידור. המחזה מועלה באולם "צוותא", כיאות לאופיו הקאמרי.