ליווי אנשים חולים בסיוע יוגה על כיסא

אנשים שחולים במחלה מסכנת חיים, כגון: סרטן, מחלות לב וריאה כרוניות, איידס, מחלות נוירולוגיות מתקדמות (טרשת נפוצה, פרקינסון, ניוון שרירי ועוד), מחלת כליה כרוניות, דמנציה, ואלצהיימר, חווים התמודדות רב-מימדית: כאבי גוף, סבל נפשי ומצוקה רוחנית, הם רק תיאורים טכניים המביעים אך מעט מהחוויה הסובייקטיבית המורכבת, אותה חווה כל אדם המבחין באיום הנשקף לעצם קיומו בעולם. אף אם האבחנה האובייקטיבית מותירה מרחב גדול וארוך לטיפול זה או אחר, הרי שתחושת החרב המונחת על הצוואר, נותרת כחוויות חיים מכוננת, הנותנת אותותיה בנפש האדם, ברוחו ובגופו עד יומו האחרון. מארג הקושי, הכאב והסבל עימו מתמודד האדם הופך אותו, לא אחת, ל"חפשן" המחפש דרכים שיעזרו, שיהפכו את הסבל לנסבל יותר, עד כמה שאפשר עליו ועלינו, החיים לצידו והמנסים להקל, ולו במעט, על מצוקתו. אנו מנסים להציב ולהציע קשת רחבה של הושטות יד, התערבויות, תרופות. כשהסבל הוא כה רב-תחומי, התרופה היעילה צריכה להיות כזו. האדם המתמודד עם מחלה מסכנת חיים מחפש הקלה גופנית, נפשית ורוחנית. הקלה שבבסיסה הכלה, שהרי פעמים רבות אין המדובר ב"ריפוי" במשמעותו המקובלת (קרי: הסרתה המוחלטת של הבעיה הרפואית). אימון ביוגה על כיסא, גישה אימונית-טיפולית, המשלבת גוף-נפש ורוח, מסייע רבות.
עוד כתבות על דימנציה (שיטיון)

[u]
ירידה במשקל אצל נשים - סימן מוקדם לדמנציה
[/u]

[u]
רמות גבוהות של תוסף פולייט מקטין הסיכון לאלצהיימר
[/u]

[u]
סוכרת אינה גורמת בהכרח לאלצהיימר
[/u]

[u]
כל מה שרציתם לדעת המוח ומדוע לאמן אותו
[/u]

[u]
גירוי מנטלי עשוי לעכב התפתחות אלצהיימר
[/u]

[u]
אל תשכחו לטפל בדמנציה
[/u]

[u]
הורמונים לפני גיל הבלות: פתרון לדמנציה?
[/u]

[u]
דיאטה להורדת דימנציה
[/u]

[u]
עוד דיאטה להורדת הסיכון לדימנציה
[/u]

[u]
להזדקן בכבוד: סיפורו של חולה אלצהיימר
[/u]

[u]
פעילות גופנית מפחיתה סיכוי דמנציה
[/u]

[u]
טיפים להתמודדות עם אלצהיימר
[/u]
חשיבות הפעילות הגופנית נתמכת זה שנים רבות בשפע מחקרים ועדויות לחיוניות, למצב הרוח, לבריאות. דווקא ברגעים בהם אנו זקוקים יותר מכל לתמיכה בנושאים אלו, נזנחת באחת אופציה מרכזית זו. בעולמנו המוחלט והחד-משמעי אין אמצע. או שאתה מזיע בהליכה אינטנסיבית או שאתה נמרח מול הטלוויזיה באפס מעשה. הלך רוח זה, אינו מותיר לאדם שמצבו הפיסי קשה ואף מדרדר, שום אפשרות ליהנות ממה שיש להפעלה הגופנית לתת. אנשים שזוכרים עצמם פעילים גופנית רואים את מצבם הרפואי כגזירת גורל, שאינה מאפשרת להם מרחב ליהנות ממה שפעילות גופנית מסוגלת לתת. וזאת, ברגעים בהם הם זקוקים לה במיוחד. יוגה על כיסא, הינה פעילות גופנית מתונה, המאפשרת ליהנות מהיתרונות של היוגה, ללא מאמץ. עיקרה, הרפיה ושחרור גופני והשקטת/הרגעת הראש - רצף המחשבות הבלתי-פוסק. היכולת לעבוד בעדינות מרבית עם הגוף, תוך התאמה מוחלטת לטווח התנועה האפשרי לאדם, לצרכיו, למאפייניו האישיים ולאופי מחלתו, מסייעת ותומכת. יוגה על כיסא מקלה באופן ישיר על כאב, עובדה הנתמכת בעדויות של מתרגלים. כותבת לי אישה שהתאמנה ביוגה בעודה מתמודדת עם כאבים אונקולוגיים (גידולים בריאות): "כשאני עושה יוגה, פשוט לא כואב לי". יוגה על כיסא אינה נוגעת רק במימד הגופני. למעשה, עיקר חשיבותו של אימון זה, לטעמי, הינה בתרומתה המשולבת ההוליסטית, לתשלובת גוף-נפש-רוח. יוגה על כיסא אינה מחוללת שיפור בכושר הגופני או בסיבולת לב ריאה (אף כי היא תורמת להארכת שרירים, שחרור מפרקים, שיפור תפקודם של איברים פנימיים, האצת תהליכי המטבוליזם וכו'). היא מטפלת בגוף בהקשר הנפשי והרוחני. תיאוריות רבות ומגוונות מנסות להסביר את ההשפעה המופלאה לעיתים שיש ליוגה (וליוגה על כיסא כגישה יוגית מותאמת אישית), על מצבנו הנפשי, על תחושת ה well being של האדם, על איזה סוג של אושר שמפציע לו פתאום, על חווית נוכחות קיומית המורגשת אצל המתרגלים. חלקן, מטריאליסטיות בבסיסן, מדברות על ההורמונים והנירוטרנסמיטורים המשתחררים למחזור הדם בזמן האימון ועושים את כל הטוב הזה. תיאוריות אחרות, רוחניות יותר, מדברות על המימדים האנרגטיים, על טעינת הגוף באנרגית חיים חיונית ועל הקשרים אחרים ברמת הנשמה הנצחית. תהיינה התיאוריות אשר תהיינה, הן פחות משמעותיות. במבחן החוויתי המעשי, יוגה פשוט עושה טוב. מדוע? מה זה באמת משנה?


יוגה על כיסא הינה תרופת הקלה ועזרה לאנשים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים. אף כי הצדדים הפילוסופיים של היוגה ושל תורת הנפש הבודהיסטית, אינן חלק מחייב מהעיסוק בה, ישנם רבים אשר אינם מתחברים לכל זה ומתמקדים, בהגיון רב מבחינתם, בחוויה האישית החיובית שיש להם מהתרגול והאימון ביוגה על כיסא. אולם, כמי שחי ועובד בשני העולמות, אינני יכול שלא להתייחס בקצרה להיבטים אלו. בבסיסה של פילוסופית היוגה, עומדת אי-ההפרדה או האחדות האינהרנטית. אותה מערכת קשרי גומלין המוטבעת בחוויות הקיום. הנזיר הבודהיסטי, טיך נהאת האן קרא לכך: שלהוביות, interbeing. מחזור החיים, שכולנו חלק ממנו, הוא ההוכחה המובהקת לכך. הרי כולנו נולדים ומתים, כמו הפרחים והעצים, כמו הג'ירפות, האריות והחסידות. בתרגול יוגה אנו נוגעים בחוויות הקיום האוניברסאליות (חלק מתנוחות הגוף מקורן בעולם החי והצומח, אני "נכנסים לנעלים" או שמא נכנסים לפרווה של אחינו ואחיותינו). קל לנו להבין את מחזור החיים של התרנגולת, במיוחד כשאנחנו לועסים אותה כשניצל עסיסי, אך קשה לנו יותר להתחבר לחוויה המקבילה הזו אצלנו. בכך, יש לתרגול היוגה חשיבות רבה, באפשרות שהיא מעניקה להתנסות חוויתית בטבע האדם (בתרגול המבוסס על רציפות והתמדה). יתרה מזו, היוגה היא סוג של דיבור לא-מילולי עם משהו הגדול מאתנו ושאיננו יכולים לנסח במילים. "משהו" שאנו חווים לא אחת כרחב, גדול אין סופי. מקום שאנו חשים. בעצמנו? ביקום? ואולי, גם וגם. בסיוע היוגה אנו מבחינים לעיתים בסוג של רצף וקיום פנימיים, נוכחות שאינה נוכחת, קיום שאינו קיים (אלא "בתוכנו") וכו'. עיצובה של החוויה הרוחנית כחוויה פנימית מוטבעת היא נכס חשוב לחיים, בעיבור כל אחד, בריא וחולה, צעיר וזקן. זהו נכס שעשוי לנחם אותנו ברגעים קשים,להקל במעט על פחדינו ולשמש לנו סוג של נקודת התייחסות, בה אנו מטביעים את שפע תקוותינו וייסורינו. יוגה על כיסא הינה סוג של פסיכותרפיה בהפעלה עצמית. היא אמצעי מוכח וותיק (המדע העתיק בעולם) לשיפור איכות החיים ולעבודה פנימית. בעת התמודדות עם מחלה מסכנת חיים, אנו וקרובינו יכולים לראות בה אמצעי-תרופה שכדאי לבחון ברצינות וללא דעות קדומות. כדאי לנסות ולראות האם זה מתאים. לי, ליקירי/יקירתי, למצב. אין צורך להיות בריא כדי לתרגל יוגה על כיסא. ואולי אולי, החיבור לעולם היוגה הוא חזק יותר, דווקא בעת מחלה. הפילוסוף היוגי, פטאנג'לי מהרישי, מתחיל את סדרת "סוטרות היוגה" שלו במשפט: "ועכשיו דרך היוגה". ועכשיו, לא קודם. עכשיו. קודם, לא הייתה כל סיבה או כוח או יכולת לגעת בדרך זו. עכשיו זה הזמן. עכשיו, אחרי שניסינו הכול וחווינו כאב וידענו סבל והבנו את הארעיות והזמניות שהיא בבסיס חיינו כאן. עכשיו, ליבנו פתוח. עכשיו מתחיל הריפוי האמיתי שלנו, שהוא רוחני וטהור ויכול להתרחש, אולי, רק אחרי שנוכחנו במגבלותיו של הריפוי הפיסי. (פורסם ב-nfc)