לכל אדם יש סיפור

צילום: Shutterstock

עדויות מצולמות מהשואה נאספו וממשיכות להיאסף בקנה מידה גדול. אבל מה לגבי עדויות מהחיים במעברות, ממבצעי העלייה של יהודי תימן ואתיופיה, מתקופת הצנע, מהקמת ההתנחלויות, מהאינתיפאדה השנייה, מהמלחמות ומפרקים רבים נוספים בתולדות העם והמדינה? ואם כבר מצלמים עדויות כאלה, למה לא להעלות אותן לאינטרנט לטובת הנוער?

השאלה הזאת, שניקרה במוחו של סיני גז (30) איש מחשבים ומייסד שותף בחברת "סללום מדיה-גרופ", הביאה להקמת "פרויקט עדות", מאגר של ראיונות מצולמים של עדים לאירועים היסטוריים. כיום הוא מכיל עשרות סרטונים.

הפרויקט, שכולו התנדבותי, נועד ליצור מאגר שישמש תלמידים וחוקרים וגם לקרב את בני הנוער להיסטוריה הלאומית ולחזק את הקשר הבין-דורי. "זה התחיל כשלימדתי מחשבים ותקשורת בבית ספר בשפלה", מספר גז. "לקראת טקס יום השואה חיפשנו פעילות זיכרון והנצחה, והצעתי לתעד בווידיאו סיפור של ניצול ולהעלות לאינטרנט.

"מצאנו שאחד המורים הוא ניצול שואה. אספתי קבוצת תלמידים וחילקתי תפקידים. צלם, מראיין, עורך, וזו היתה העדות הראשונה. באותו רגע הבנתי את הפוטנציאל האדיר של המדיום. גם העד שמח שהסיפור שלו מונצח וגם התלמידים חוו חוויה מאוד משמעותית".

בפעילות התיעוד של הפרויקט שותפים כיום גם סטודנטים ומתנדבים. "אנחנו מספקים ציוד, הדרכה, איתור עדים. עצם התיעוד נעשה על פי כרוניקה מאוד ברורה, כלומר איסוף פרטים. אין פה אתגר קולנועי. המצולם מדבר אל המצלמה ומספר את סיפורו".

באתר "פרויקט עדות" מופיעה רשימת נושאים שיתאימו לתיעוד, אך האפשרויות מרובות. "על השואה יש הרבה מאוד חומר, ואנחנו מחפשים דווקא את הדברים שנעלמו מהתיעוד. החיים תחת המנדט הבריטי, המחתרות, קהילות יהודיות בעולם לפני השואה. אנחנו מתמקדים כרגע בנושאים שבעוד כמה שנים לא יהיה מי שיוכל לתאר אותם".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק 

אחד העדים הראשונים שראיין גז היה אביו, משה גז, ממקימי היישוב חרובית בפתחת רפיח, שסיפר בסרטון על פינוי סיני. "נולדתי ביישוב שלא קיים יותר, והרצון לשמר את הזיכרון מאוד השתלב עם הפרויקט. בלי להיכנס לוויכוח הפוליטי, חשוב שיידעו מה היה שם. אבא שלי כמובן מאוד התלהב לספר את הסיפור, שלא הרבה אנשים מכירים".

הוא מאמין שלכל אחד יש סיפור שחשוב לו לספר ושחשוב שאנחנו נשמע אותו. "אני קורא לזה 'היסטוריה ישראלית בגוף ראשון'. היסטוריה נוצרת על ידי אנשים פרטיים, והספר שלומדים ממנו בכיתה לא יכול לשקף אותה מספיק טוב. בלי להכיר את הנפשות הפועלות, הסיפור חסר. אני עצמי למדתי המון דברים על אירועים שהייתי בטוח שאני יודע עליהם הכול.

"גם מאבא שלי למדתי דברים שבשיחות המשפחתיות לא עלו. במהלך העשייה נוצר קשר מאוד מיוחד בין המתעד למתועד, שיש בו חשיבות חינוכית וחברתית, מעבר לסרט הווידיאו. זה אחד הדברים שחשובים לי, סוג של העברת הלפיד".

לפרויקט עדות מוזמנים לפנות אנשים שהשתתפו או היו עדים לאירועים היסטוריים ומעוניינים לחלוק ולהנציח את סיפורם, וכן אנשים שברצונם להשתתף בפעילות התיעוד (צילום, הקלטה, ראיונות וכד'). פניות למייל: [email protected]
לאתר פרויקט עדות: לחצו