למה רק עד מאה ועשרים כשאפשר יותר?

בהשוואה הבלתי נמנעת למכונה עולה תמיד השאלה בקשר לגופינו מדוע מכונה שמתפקדת כראוי, מפסיקה לפעול, כלומר מביאה למותנו. בהשוואה הזו מול מכונות שכן מצליחות להביס את הזמן, קרי את תוחלת החיים של היצרן, ניתן לקבוע שבעייתנו המרכזית שהוראות ההפעלה אינן ברורות לנו במלואם.... לצורך המרת אנרגיה מגוייסים מירב איברי הגוף. אולם, מרכז ההתרחשות הינו איבר תוך-תאי, 'המיטוכונדריה'. ישנה הנחה מקובלת שמותנו קורה כתוצאה ממזיקים טבעיים, כמו חיידקים ווירוסים ומתהליכי 'השחיקה'. לגבי מזיקים הרפואה המערבית מתמודדת בהצלחה מגילוי תהליך הפסטור, הפנצילין, החיסונים נגד אבעבועות והמחלות המדבקות שרובן כבר אינן איתנו. נותרנו בהכללה עם המחלות הכרוניות, בעיקר אלה הנובעות מיתר לחץ דם, עודף משקל, סוכרת וטרשת עורקים. אשר ל'שחיקה' העקרונות ידועים. האיבר שמאפשר לנו הפקת אנרגיה חושף אותנו לרדיקלים של חמצן בתוספת חומרים מחמצנים מהאוכל, דרך התרופות זיהום האוויר והקרינה המקיפה אותנו. כל המולקולות הפעילות הללו גורמות לתאים נזקים מצטברים. ישנה טעות רווחת, ולעיתים קרובות הטעייה מכוונת, המנסה לייצור רושם שהפיתרון לזקנה הינו בשימוש מלאכותי ב'אנטי-מחמצנים' שבכוחם לתקן את נזקי החימצון. אין צורך להכביר מילים אודות 'תיאורית הרדיקלים החופשיים' (FREE RADICAL THEORY OF AGING) ופרופ' דנהם הרמן, מאז מחצית המאה הקודמת. ההבנה שחומרים מחמצנים ואנטי-מחמצנים לוקחים חלק בתהליכי 'השחיקה', קרי הזקנה מובהקים מחקרים, כמו גם שחומרים 'אנטי-מחמצנים' מהווים נשק חשוב בדחיית סממני הדעיכה כתוצאה מהגיל. אולם, בכל העקרונות המוכרים למיצוי תוחלת חיינו אין כדי לאפשר 'מגה חיים', כלומר, חיים ארוכים מעבר למיצוי סקאלת הגילאים, המוכרת לנו כיום. כדי להכיר בדרך האפשרית לחיים ארוכים מאד יש להדגיש כי התא יודע כיצד להתמודד עם תהליכי החמצון, קרי 'הרדיקלים החופשיים'. התא נעזר באינזימים (מולקולות חלבון שתפקידן לבצע ולזרז תהליכים בתא) אך חדל לעשות כן מאותו רגע שבו מתחיל תהליך דעיכה בתא (senescence ), המאופיין כתהליך 'התאבדות', מתוכנן בקפידה מבחינה גנטית (אפופטוזיס). מצב זה מתרחש למרות שתאורתית התאים בגופינו, כמו, למשל, תאים סרטניים בגופינו שכמוטציות אינם מבוקרים גנטית, היו יכולים להמשיך ולהתחלק כמעט אין סופית. כלומר, שמירה על פתרונות קיימים בדמות אינזים ה'טלומראז', שיודע להשלים קצוות (הרחבה לחפש תיאוריות ומידע בהקשר ל'טולמרים') ועקרונית יכול להעניק לנו (כמעט) חיי נצח. לפיכך, האפשרות ל'מגה חיים' נמצא במחקר איתור והפעלת הגנים השולטים על ייצור 'טלומראז' וויסותם. תיאוריות נוסח 'אואזיס של המיטוכונדריה', הם המצע עליו התבססות מחקרים. כך, רק בשנה שעברה, גנים המשמשים 'שומרי סף' נגד הזדקנות, ומחקרים, כמו של פרופ' ניר ברזילי 'שלנו', העוסק באיתור הגן הגורם לאריכות חיים (sir2 ) מהווים את העתיד לחיים הארוכים, שמנקודת מבט של היום יראו כ'חיי נצח'. עכשיו, כשהרקע הרפואי ברור, ועד שיופיע בעתיד הקרוב הפתרון הגנטי, אני רואה דווקא בנושאים הבאים עקרונות מהותיים יותר למיקסום תוחלת חיינו, של מי שכבר נמצא 'בגיל השני': עקרונות של האטה, חברה, קביעת מטרות לטווח קצר (קריירה שניה) וארוך, מקום מגורים, שעות שינה ורפואת מניעה. [@ --- IMG_1 --- @] יעקב בן שאול, מחבר הספר 'מחזור החיים השני ? החינוך החדש למחזורי חיים וקריירה' (ספרות עכשיו, 2008) ומרצה בתחום של 'מגה חיים'.
להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

[u]
פורום פסיכיאטריה
[/u]

[u]
פורום בדיקות רפואיות, בדיקות דם
[/u]