למציאות אין גבול

הסרט "המתחזה" שיוקרן בערוץ יס דוקו בלוויין ביום א' (12.5) הוא אמנם סרט דוקומנטרי, אבל הוא עובד על הצופים כמו מותחן מצמרר ומערער. הסיפור כשלעצמו מוזר ומבהיל, והיוצרים מצליחים להדגיש ולהעצים כל ניואנס ומשמעות חבויה בו על ידי שימוש מושכל ואפקטיבי באמצעים הקולנועיים שעומדים לרשותם: עריכת העדויות בסרט בסגנון רשומון כפאזל רב פנים וזוויות; שימוש בגרפיקה מינימליסטית אך מרשימה מאוד, ולא פחות חשוב -ברורה; שימוש בקטעי דרמטיזציה מינימליסטיים בסגנונם, כלומר כאלה שבעיקר מרמזים על מה שהיה ויוצרים אווירה מתאימה מבלי להיגרר למשחקי תפקידים מגוחכים; ושילוב אפקטיבי בין אותם קטעי דרמטיזציה לצילומי ארכיון. התוצאה היא סרט מותח, טורד מנוחה, שמציג סיפור באמת מדהים.

והסיפור מתחיל בשנת 1994, בפרבר של העיר סן אנטוניו שבטקסס, שם נעלם יום אחד ילד בן 13 בשם ניקולס ברקלי, שגר אז עם אמו ואחיו הבוגר. הסיפור לא עשה כותרות מרעישות, החקירה הגיעה למבוי סתום, הזמן עבר. גם זה חלק מהמציאות האמריקנית, חלק עגום שלה: העובדה שמאות ואלפי ילדים נעלמים ונעדרים, רובם לא נמצאים לעולם ונחשבים כמתים.

ניקולס ברקלי נעדר שלוש שנים וארבעה חודשים. אמו ואחותו הבוגרת (נשואה ובעלת משפחה משל עצמה) כבר הגיעו לנקודה, כפי שמספרת בסרט האחות קרי גיבסון, שהבינו כי הילד לא יימצא חי, אבל רצו לפחות שיימצא, שיגלו מה קרה לו. ואז קרה הבלתי ייאמן: מהעיירה לינארס שבספרד הגיעה שיחת טלפון ובה נאמר לאם, בוורלי דולרהייד, כי ניקולס נמצא שם ורוצה לחזור הביתה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

לא אספר את הסיפור כולו לפרטיו, כדי לא להרוס לצופים את חוויית הצפייה - כי, כאמור, זה מותחן מהחיים - אומר רק שהיא בהחלט ראויה. שם הסרט, "המתחזה", מלמד על אלמנט מרכזי בפרשה - שמישהו התחזה לילד שנעלם ובשנים שחלפו מאז היעלמו נהפך לנער בן 16. המתחזה האמור, ששמו כפי שמתברר במהלך הסרט פרדריק בורדין והוא בכלל נוכל צרפתי, מתראיין ארוכות בעצמו בסרט, ומספק הצצה מפחידה למוח מעוות.

עוד מתראיינים ומספרים את הסיפור, כל אחד מנקודת מבטו, מתוקף תפקידו והחוויה שלו, האם, האחות, בעלה ובנה של האחות, מי שהיה הקונסול האמריקני בספרד כשהילד "נמצא" שם, סוכנת האף.בי.איי שחקרה את הפרשה, חוקר פרטי שנשכר בידי תוכנית טלוויזיה לאתר את הנער שחזר כדי שיופיע בטלוויזיה, רופא ילדים שהוא גם מומחה לרפואה משפטית וחבר ילדות של ניקולס.

התואר "מדהים" חוזר על עצמו בניסיון להגדיר את הפרשה הזו, במיוחד כשנמנעים - כמו שאנחנו עושים כאן - מלספר את פרטיה. מדהים לראות עד כמה באמת שום דבר אינו כפי שהוא נראה, עד כמה אנשים מוכנים להתעלם מההיגיון כדי לספק משאלות לב; מדהים לראות באיזו קלות נוכל מניפולטיבי ומעוות מסוגל לתמרן, לשקר, לרמות ולהתעלל נפשית באנשים שבורים רגשית, באיזו קלות אנשים מוכנים להאמין בבלתי אפשרי בעת מצוקה נפשית; מדהים לראות באיזו שלומיאליות מתנהלות לעתים רשויות חקירה ואכיפה, באיזו קלות נוכלים מערימים עליהן; מדהים לגלות שוב אילו חשיבות, יוזמה וכוח מניע חיובי יש לתקשורת, מדהים לגלות בפעם המי יודע כמה עד כמה לעתים המקריות היא שחקנית בעלת תפקיד מכריע בשינוי קיצוני של מציאות וחיים. כשתצפו - תבינו.

"המתחזה", ערוץ יס דוקו, יום א' 12.5, בימוי: בארט לייטון; צילום: אריק אלכסנדר ווילסון, לינדה הול; עריכה: אנדרו הולמה; הפקה: דימיטרי דוגאניס. אורך הסרט: שעה וחצי