לפעמים משאלות מתגשמות

צילום: דניאל קמינסקי

"משאלה אחת ימינה", שכתבה דפנה אנגל לפי רב המכר של אשכול נבו, הוא סיפור של ארבעה גברים ישראלים צעירים, סיפור החברות המשתנה ביניהם יחד איתם, לאורך שנים. זה סיפור ישראלי למרות שאין בו טיפת דבק צבאי או פוליטי, כי הוא נטוע כולו בהוויה הישראלית של חיי היומיום, זו שבה מעבר מחיפה לתל אביב הוא לא סתם שינוי כתובת אלא שינוי פסיכולוגי ותרבותי, זו שבה רוחניקיות כזו או אחרת היא כמעט שלב התפתחותי הכרחי באבולוציית ההתבגרות המקומית, זו שבה סטטוס של זוג צעיר גם הוא מגדיר פסיכולוגי וסוציו-אקונומי ברור, הרבה מעבר להגדרות גיל או ותק זוגי. זהו סיפור ישראלי במובן שהוא עוסק בחברות ובחלומות, במשאלות ובאכזבות, בשינויים ובזוגיות - כל המרכיבים של חיים שפויים במקום הזה.

וזה חלק מהאפיל של המחזה, כמו גם העובדה שהוא עוסק, כאמור, בדילמות של אנשים צעירים, וליתר דיוק - תוך התמקדות בגברים צעירים. יובל הוא המספר, שמספר את סיפורו של מרובע החברים שבאו מחיפה לעיר הגדולה. הוא מתרגם, בנם של זוג אנגלוסקסים בעלי בית דפוס חיפאי קטן, המקוננים תדיר על הפוטנציאל המתבזבז שלו. הוא מאוהב ביערה, והוא הצלע השקטה בחבורה ובעצם - המחבר הגדול בין כולם. עמיחי הוא הממוסד בחבורה, נשוי לאילנה אהובתו - סטודנטית קפוצה לפסיכולוגיה. הוא מוכר מינויים לשירות לחולי לב, הוגה סיסמת החבורה, "אין לכם מושג כמה טוב שיש לנו אחד את השני" והמארח הקבוע למפגשיה. צ'רצ'יל - יואב - הוא המנהיג, עורך דין שאפתן, שמילדות סימן מטרות וכבש אותן, ותמיד רוצה לנצח. אחרון הוא אופיר, היצירתי והתזזיתי מבין כולם, כוכב עולה ומבריק במשרד פרסום, התגלמות הצעיר חסר המנוח.

העלילה מתרחשת בעיקרה ברווח שבין מונדיאל אחד לבא שאחריו, שכן כדורגל הוא אהבה משותפת לכל הארבעה. כמעט בראשית ההצגה (הסבר מיד), בסיומו של מונדיאל, בעקבות יוזמה של עמיחי, הם רושמים פתקי משאלות שבהם כל אחד מציין מה הוא מאחל לעצמו שיקרה לו או שיעשה עד המונדיאל הבא. עמיחי רוצה לפתוח קליניקת שיאצו, אופיר - לכתוב ספר, יובל - לחיות עם יערה, וצ'רצ'יל - לגרום לשינוי חברתי משמעותי באמצעות תיק גדול שיזכה בו. המחזה בעצם מתחיל כמעט בסוף, ואז מתחיל מהתחלה, ומשחזר את קורות הרביעייה לאורך אותן ארבע שנים, שבהן מתחוללים שינויים רבים ומעצבים בחייהם, שינויים שמשפיעים, מעמידים במבחן ומעצבים מחדש את החברות ביניהם. כדי לא לקלקל לצופים לא נסגיר יותר מדי, נאמר רק שציר מרכזי ומשמעותי אחד הוא יערה, שנפרדת מיובל לטובת צ'רצ'יל. עוד אחד שם פוקוס על הקשרים בין הנשים ואחר קשור במשאלות, שמוגשמות, אבל לא בדיוק (רמז: ע"ע שם ההצגה והספר). ויש עוד הרבה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

גלעד קמחי, ראש קבוצת הצעירים של בית ליסין, ביים את ההצגה שמשתתפים בה גם אחדים מקבוצת הצעירים, אותה כתבה, כאמור, אנגל, לפי נבו. ולמרות השימוש שהיא עושה בדמות מספר (שפונה לקהל בהסברים ובתיאורים שמטרתם לקדם ולהבהיר את העלילה), אשר פוגמת בעיני באמינות מחזה (מעצם קיומו ברור שזוהי "הצגה" ולא הזמנה להצצה אל מציאות חלופית), הצליחה אנגל לשמור אמונים למקור וגם לבנות סיפור בימתי. התוצאה היא הצגה בהחלט סימפתית, אם כי רמת המשחק איננה אחידה. בין הצעירים עושים תפקידים אמינים עד כובשים יניב לוי כעמיחי, הילה זיתון כאילנה, חייקה מלכה כצ'רצ'יל, קרן מרום כמריה וידידיה ויטל כאופיר. חבל שדווקא השניים שמגלמים דמויות מפתח - נדב נייטס כיובל ורויטל זלצמן כיערה - הם החוליות החלשות. נייטס מעצב צעיר דהוי מעבר לקווי המתאר של הדמות, זלצמן מלאכותית לפרקים ונעדרת אותו משהו כובש, המתבקש מדמות שמהלכת קסם על שני גברים עד כדי סיכון חברות ארוכת שנים.

שורה תחתונה: הצגה סימפתית שמתרחשת במרחב השפוי של המציאות הישראלית.

"משאלה אחת ימינה", תיאטרון בית ליסין. מאת: דפנה אנגל, לפי ספרו של אשכול נבו; בימוי: גלעד קמחי; תפאורה: ערן עצמון, אולה שבצוב; תלבושות: מוני מדניק; תאורה: אורי מורג; וידאו-ארט: יואב כהן; עריכה מוזיקלית: אמיר לקנר. משתתפים: נדב נייטס, חייקה מלכה, יניב לוי, ידידיה ויטל, הילה זיתון, רויטל זלצמן, קרן מרום, עמי ויינברג, דנה שרייר, עוז ניסן. משך ההצגה: כשעה ו-40 דקות, ללא הפסקה