לקראת שידור: אורים ותומים

המגזר הדתי, על ההווי הייחודי לו, מספק את התפאורה על הקשריה המיוחדים בסדרת הדרמה-מתח החדשה שעולה ביום א' (15.5) בערוץ יס דרמה בלוויין. אם ב"סרוגים" המצוינת נטעו הגיבורים בלב ביצת הרווקים הירושלמית, הפעם מתרחש הכול בישיבה-פנימייה בדיונית של הציונות הדתית, ישיבת הר-צור, אי שם באזור ירושלים. הסדרה נפתחת עם שובו של יעקב, תיכוניסט תלמיד הישיבה, בשעת לילה מאוחרת לישיבה, לאחר ביקור אסור-גנוב בקולנוע בעיר. בדרכו חזרה מהכביש לישיבה הוא מקצר דרך מאגר המים הסמוך, ומועד לזוועתו על גופה המוטלת במים הרדודים. אחוז אימה הוא ממהר למשות מן הבוץ את נעלו שנשמטה מעל רגלו ונמלט אל חדרו במגורי הישיבה. למחרת בבוקר הוא מגלה עוד לחרדתו כי הנעל שמשה בחשכה מן הבוץ איננה נעלו שלו, אלא כנראה זו של המת. מבועת הוא פונה לביני, תלמיד מבוגר ממנו והחונך שלו בישיבה, וביחד יוצאים השניים בחזרה אל המאגר. שם מתברר כי לא זו בלבד שאכן ישנה גופה ואכן הנעל שייכת לה (נעלו של יעקב נמצאת במקום), אלא שהגופה איננה סתם גופה - היא גופתו של תלמיד ישיבה אחר, יניב שמו, שאפילו היה שותפו של יעקב לחדר. העלילה מסתבכת: מתברר כי איש מן התלמידים, גם לא יעקב שחלק עם יניב חדר, לא היה חברו, ובעצם איש לא הכיר אותו ממש. זאת ועוד: למראית עין דומה שהנער התאבד, אלא שבחוגי הישיבה, מטעמים שונים, מעדיפים לטשטש את הדברים ולהציג את המוות כטביעה. וגם זה עוד לא הכול: אביו של יניב הוא מהתורמים המרכזיים לישיבה ועל כן חשוב מאוד להפיס את דעתו. יעקב מזועזע ואכול רגשי אשם, ושאלת נסיבות מותו של יניב אינה מניחה לו. הרב הממונה על הישיבה רוצה רק שהכול יתנהל כסדרו והשקט יושב על כנו. לא אכפת לו לעגל לשם כך פינה או שתיים בעצימת עין. הרב הבכיר הצעיר, הגדול בתורה, שהוא גם חבר מנוער של אביו של יניב המת, מתייסר על מותו של הנער ועל השקר הלבן הנטווה סביבו. הרב הבכיר הוותיק, דמות סמכותית ונחרצת, לא מאמין בטיוחים ובפוליטיקה. הוריו של הנער המת מתאבלים באופן שונה ונפרד: אמו מייסרת את עצמה על שוויתרה לאביו והסכימה לכפות על הנער את החיים בישיבה שהוא לא רצה בהם ובכך, היא חוששת, החישה את מותו. אביו כואב את העובדה שבנו היה לטעמו רכרוכי ודיכאוני ולכן לא עמד בלחצי הישיבה.


אל תוך הקלחת הזו מגיע תלמיד חדש, עוז שמו, שמצורף לחדרו של יעקב במקום יניב. עוז הוא טיפוס מרדן וחוצפן, שמטרתו המרכזית היא להיזרק מהישיבה שאינו רוצה להיות בה. עוז, האנטי-תזה של יעקב, מתחבר איתו ונמשך אחריו בהדרגה לעיסוק הכמעט אובססיבי במוות של יניב, שלבטח לא היה טביעה, אבל אולי בכלל גם לא היה התאבדות. יוצרי הסדרה ביקשו לבנות אותה כמין מותחן אפל. בשני הפרקים הראשונים זה מתבטא בעיקר בקצב איטי, בצילומים אפלוליים, בשימוש באלמנטים מלודרמטיים (חבל כרוך, ידיים נשטפות מדם), ביצירת אווירה שמזכירה קצת סרטי פנטזיה ובשימוש במוזיקה מזדחלת-מאיימת. צפייה בשני הפרקים הראשונים הללו לא יצרה איזה חיבור אינסטנט לדמויות או לעלילה, ולא אחת הייתה גם קצת מייגעת, ובכל זאת ? היא עוררה תחושה של פוטנציאל שטרם מומש וסקרנות מספקת בשביל להמשיך ולצפות בה הלאה. תום חגי, המגלם את יעקב, תולה הרבה מבטים נוגים-מיוסרים במצלמה, לפעמים יותר מדי. הדיאלוגים מנדנדים לא אחת באמירות ובשאלות חוזרות (אבל למה שיתאבד? למה במאגר?), כאילו ההנחה מראש הייתה שהצופים אולי קצת קשי תפיסה. גם הפאה של יהורם גאון טעונה שיפור דחוף - היא זועקת "פאה" למרחקים ומקלקלת לו את עיצוב דמותו של הרב הרב-עסקן המדופלם, שהוא עושה במידה לא מבוטלת של הצלחה. דני גבע כרב העילוי עושה עוד וריאציה (הפעם עם כיפה וצדקנות דתית במקום סטלנו?ת עפיפונית) על טיפוס העלה נידף / סמרטוט אנושי שעשה בעבר ("פרשת השבוע", "מגדלים פורחים באוויר"), והאמת שזה כבר די מעייף. המשבים המרעננים מגיעים מצדם של תום אבני, כביני החונך שיודע בדיוק איך לשחות עם הזרם, ואור בן מלך המשכנע כעוז, נער מתבגר מרדן וסקרן, שבודק גבולות ומחפש חוויות, מתחבר ומתנכר. וצחי גראד, שנדמה שאין סדרה בלעדיו, המוכיח שוב שזה בצדק, כי גם בתפקיד רב כריזמטי וחריג הוא מצליח לשכנע, וקשה למצוא בו את גראד (ולא בגלל הזקן והבגדים).
"אורים ותומים", דרמת מתח מקורית, ערוץ יס דרמה בלוויין, מיום א' 15.5, 22:00. יוצרים: שוקי בן נעים, אלעד חן, אוהד זקבך; תסריטאי ראשי: שוקי בן נעים; בימאי: אריאל בנבג'י. משתתפים: צחי גראד, דני גבע, תום חגי, תום אבני, יהורם גאון, אור בן מלך, בועז בן צור, נתי קלוגר ואחרים עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: רוחל'ה מתחתנת

דוקאביב: שבועיים של קולנוע דוקומנטרי

ביקורת ספר: אבק שרפה

הפקה חדשה באופרה: חליל הקסם

ביקורת ספר: מול שמים ריקים