לקראת שידור: אידי ותיאה

שתי נשים אמריקניות, בנות קרוב ל-80, האחת מטופחת מאוד, נראית צעירה מגילה, השנייה רתוקה לכיסא גלגלים, צופות בשקופיות מעברן המשותף, שמתמשך יותר מ-40 שנה אחורה. שתי נשים אשר חיש מהר מתברר כי הן רהוטות, חדורות להט ושמחת חיים, מפוכחות, עצמאיות וחזקות. אחרי ארבעה עשורים של "ריקוד משותף" כמו שהן מכנות את יחסיהן בשל חיבתן המשותפת העזה לריקודים, ובצל הידיעה כי חיי האחת קצובים לשנה נוספת בלבד בערך, הן החליטו למסד את יחסיהן בטקס נישואים חוקי ורשמי בקנדה (שם זה חוקי). אידי ווינדזור ותיאה ספייר מדברות על משמעות המעשה אחרי כל השנים ביחד, על הזוגיות בכלל, על לסביו?ת, חיים בצל טרשת נפוצה, הזדקנות ומוות. סוזן מוסקה וגרטה אולפסדוטיר עשו סרט רגיש, אינטימי וכן, מפתיע בעוצמתו, בישירותו ובאהבה הרבה שהוא מצליח להקרין ולשדר. סיפורן של שתי נשים שונות זו מזו, האחת ילידת פילדלפיה שיצאה עם גברים, נישאה והתגרשה וניסתה שנים להיות סטרייטית, והשנייה ילידת הולנד, בת למשפחה יהודית, שהתייתמה מאמה בינקותה והוצאה מהארון כבר בגיל 16. אידי ווינדזור, אישה מרשימה בהופעתה, עברה לניו יורק אחרי גירושיה והחלה לעבוד באיי.בי.אם, במחשבים. תיאה ספייר למדה ב"שרה לורנס" והייתה משוכנעת שתלך לקריירה מוזיקלית ככנרית, אבל אחרי הפעם הראשונה שבה הגיעה רק למקום שני בנגינה שינתה כיוון לפסיכולוגיה. הן נפגשו לראשונה בשנות השישים של המאה הקודמת ומיד נמשכו זו לזו ולריקוד המשותף.


הן מספרות בגילוי לב על הקשיים של כל אחת מול משפחתה וסביבתה החברתית והמקצועית (כשהחליטו על אירוסים לא יכלה אידי לענוד טבעת שמא ישאלו אותה על כך בעבודה באיי.בי.אם, ולכן העניקה לה תיאה סיכת דש בצורת עיגול יהלומים, דמוי טבעת); על הדרך שכל אחת עשתה לחיים בשלום עם נטייתה המינית; על הזוגיות הייחודית שלהן ואיך התפתחה והתעצמה; על האהבה הגדולה שנותרה בעינה כל השנים; על אבחונה של תיאה בגיל 45 כחולת טרשת נפוצה ואיך המחלה המתקדמת והמנוונת השפיעה על שתיהן ועל חייהן המשותפים; ועל ההחלטה להינשא דווקא משהתברר להן שלתיאה נותרה רק כשנה לחיות. הן מדברות על הכול, החל בסקס וכלה בנוסח נדרי הנישואים. הן מאפשרות למצלמה לעקוב אחריהן ברגעים של אינטימיות גדולה, אם בריקוד, אם בטיפול בבריכה ואם בהליכים הסבוכים של השכבתה של תיאה המשותקת בכל גפיה במיטה לשנת לילה. הן אוהבות, הן אינטליגנטיות, הן כובשות בכנותן ובתאוות החיים שהן מפגינות, בין אם בשלל תמונות מטיולים בכל העולם ובין אם בעצם הרצון ליהנות מכל יום ורגע. על המקרר בביתן תלויה סיסמה שהן משתדלות לממש בכל יום מחדש: "אסור לדחות את האושר". והן מגלמות סיפור של אומץ אישי-אנושי - האומץ לחיות את חייהן על פי בחירתן גם בשנים שכל זה לא היה מקובל בכלל, אפילו לא בדיבור גלוי, האומץ להיות פעילות מבלי להיות כפייתיות, מרירות או מעוררות התנגדות, ולא פחות מכך, ואולי הרבה יותר - האומץ לחיות בשלום עם מוות מתקרב ולמצות את החיים עד תומם, כולל נישואים שחיכו 41 שנה, בכל רגע ורגע. "יש אנשים", אומרת אחת מהן כשהן מתבוננות ביחד בבואותיהן הצעירות המחייכות בשקופיות, "שמאחלים זה לזה להזדקן ביחד, אבל מה הכיף להזדקן? זקנה זה לא דבר נעים, אני מאחלת לעצמי להיות צעירה איתך". שיעור באהבה. לא חשוב מאיזה מין.
"אידי ותיאה: אירוסין ארוכים מאוד", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום א' 12.9, 22:00. סרטן של סוזן מוסקה וגרטה אולפסדוטיר, הפקה בשיתוף עם ערוץ סנדאנס וגרפיק פיקצ'רס עוד על תרבות ובידור:

מועדון הספר הטוב: ראיון עם חיים באר

חדש: מועדון הספר הטוב של מוטק'ה ועם עובד

ביקורת תיאטרון: הפי אנד; נדל"ן

ביקורת ספר: החקיין

ביקורת קולנוע: אהבה בהחלפה