לקראת שידור: אנטומיה

ביום ב' (29.11) עולה בערוץ 8 בכבלים הסדרה הדוקומנטרית האוסטרלית "אנטומיה". אין לטעות: לא מדובר בסדרה שתמנה עצמות שלד, תסביר כיצד פועלים אברים או תציג הישגים רפואיים ומדעיים. מדובר בגישה אחרת לגמרי לנושא גוף האדם, שהדגש בה הוא על האדם, שגופו הוא חלק ממנו. כך, למשל, הפרק הראשון נקרא "שרירים" והוא אכן מציג את סיפורם של שלושה אנשים שחייהם - עיסוקם, פרנסתם, הגדרתם העצמית, עולמם התרבותי-חברתי - תלויים במידה רבה בשרירים שלהם. מדובר בסיימון ייטס, ג'ואן לנקסטר ומוזס, שלושה אקרובטים-לוליינים שנודדים ונוסעים ברחבי אוסטרליה, מעלים מופע מיוחד המשלב אקרובטיקה, לוליינות ומחול, מופע אישי ואמנותי שבו הם מופיעים ביחד ולחוד, וגופם - שריריהם - הוא כלי הביטוי והעבודה שלהם. אלא שהעניין אינו באיזו קבוצת שרירים משמשת אותם לביצוע איזה תרגיל וכיצד. בכלל לא. העניין הוא האנשים עצמם, יצירתם, חייהם, הפשרות שנאלצו לעשות, ההתמודדות עם הגוף ועם בגידותיו - הגדולות והקטנות, הקבועות והזמניות - כשמדובר במגדיר כה מרכזי בחיים. סיימון, למשל, נפצע לפני שנים אחדות - הוא קרע את גיד אכילס ברגלו, מה שגרם לו בהמשך לסוג של התמוטטות נפשית, לחרדות, לדיכאון. תהליך ההחלמה היה ארוך והותיר בו סימנים לנצח - הוא חושש מבגידת הגוף, חושש להיפצע, נדרש ללמוד לחיות עם המודעות למגבלותיו, הפיזיות והנפשיות. ג'ואן, זוגתו, מספרת על החיים שנפרשו אחרת ממה שחשבה, על התהליך שבו נהפכה מלוליינית ובת זוגו של סיימון גם לאם. פעמיים. להשפעת ההריונות והלידות והמשפחה על עבודתה, על הגדרתה האישית, על היכולת להתמסר ליצירה ולהופעה. למשל הקושי להשאיר בבית מאחור את בנה הבכור, שאינו רוצה לנסוע איתם למסעי הופעות. היום אני יותר אם מאשר לוליינית, היא מודה בסופו של הסרט.


והצלע השלישית במשולש האקרובטי ? מוזס, שאוחבן לפני שמונה שנים כנשא איידס. הדבר שמפחיד אותו יותר מכול הוא לשכב במיטה גוסס וחולה. הוא מדבר בפתיחות על הפחדים, על השימוש בגוף כדי להתחזק, להרגיש בריא ושפוי ושלם. יש בסרט גם חלק מהמופע שלהם שבו הוא רוקד-מלהטט על חבל בגופו העירום, כשעליו זולג צבע אדום, משל לדם ולפציעות שכה הפחידו אותו אחרי האבחון הראשון. הפרק "שרירים" מציג שלישייה שאולי באסוציאציה מיידית נתפסת כמין חריג קרקסי, שהרי לוליינים היו פעם חלק בלתי נפרד מקרקס, וכמעט רק ממנו. אבל החריג הזה, אם תרצו הקיצוניות של אנשים שגופם הוא כלי עבודתם, כלי הגדרתם וביטויים ומקור מחייתם, מדגים היטב אמיתות שנוגעות לכול ובעצם, במידה מסוימת, מעסיקות כל אחד. בגידת הגוף מכל סיבה - גיל, עומס, פציעה או מחלה; הצורך להתפשר, הצורך להתבטא; היראה שמעוררת המכונה שנקראת גוף האדם לצד ההתמודדות עם קלקוליה, ההתפשרות עם מגבלותיה. צריך להתיישב לצפייה בסדרה הזו בראש נקי ופתוח, כי כל ההסתכלות היא שונה, רעננה ומעניינת. נכון, גם אחרי הצפייה אין לי מושג איך לוליינים מצליחים להפעיל את שריריהם כמו שהם עושים, אבל יש לי מושג לגבי צורך הביטוי והיצירה והמסר שמעבירים השלושה שמופיעים בסרט, באמצעות שריריהם. ואין כאן עניין עם מכורים-שוטים לדבר, ממש לא. כל אחד מהשלושה מדבר בכנות, בפתיחות ובגילוי לב על המחירים שהוא משלם על הבחירות שעשה, על הפשרה והקושי, הפיוס, הוויתור וההשלמה. הפרק השני נקרא "עור" ובוחן 15 שנות קשר ושיתוף פעולה בין אמנית קעקועים והמודל שלה, השלישי נקרא "לב" ובוחן את הקשרים בין אמן והמוזה שלו. כל אחד מהפרקים בוים בידי במאי אחר, הנמנה עם הדור החדש של במאים דוקומנטריים באוסטרליה. אם לשפוט על פי הפרק הראשון - זה שונה ומעניין, הן מבחינת התוכן והן בזווית ההתבוננות.
"אנטומיה", ערוץ 8 בכבלים, ימי ג'-ד', החל מ-29.11, 22:50. סדרה דוקומנטרית אוסטרלית ב-6 פרקים. הפקה: Big & Little Films. אורך פרק: כ-30 דקות

עוד על תרבות ובידור:

מועדון הספר הטוב: מה שנשאר

ביקורת ספר: הנערה שבעטה בקן צרעות

ביקורת תיאטרון: ארוחה עם אידיוט

ביקורת ספר: חף מפשע

ביקורת תיאטרון: גיבורים