לקראת שידור: א' תחסל אותם

"א' תחסל אותם", סרטם הדוקומנטרי של גידי וייץ ונדב עשהאל שיוקרן ביום א' (2.10) בערוץ 10, הוא סרט מפחיד. בעיקר בגלל הקלות הנוראה שבה התחוללו הדברים בפרשת קו 300 המשוחזרת בו, או כדבריה (שהושמעו בפורום סגור, 20 שנה אחרי) של מי שהיום היא נשיאת בית המשפט העליון והייתה אז משנה לפרקליט המדינה, דורית בייניש: "רק במהלך הטיפול בפרשה הבנו את הכוח הבלתי מוגבל של השב"כ, איך הוא יכול להיות מסוכן כשהוא מנוצל לרעה ובאיזו קלות אפשר להפעיל אותו על כל אזרח". וייץ ועשהאל מחזירים את הצופים ל-12 באפריל 1984, בו חטפו ארבעה מחבלים חמושים בסכינים אוטובוס של אגד שהיה בדרכו מתל אביב לאשקלון. האוטובוס נעצר בפאתי דיר אל-בלאח ולמקום הגיעו כוחות גדולים, "מהומת אלוהים, כמו סרט", כדבריו של יצחק מרדכי, אז תא"ל שפיקד על כוחות שהגיעו למקום. גם שר הביטחון משה ארנס וראש השב"כ, אברהם שלום, היו שם. ב-04:50 למחרת בבוקר פרץ כוח של סיירת מטכ"ל לאוטובוס. במהלך ההשתלטות נהרגה אחת הנוסעות ונהרגו שניים מהחוטפים. שני האחרים הורדו מהאוטובוס והובלו לחקירה. הצלם אלכס ליבק הנציח את אחד המחבלים שהובלו מהאוטובוס והחביא את סרט הצילום שהתבקש לתת (התמונה, מהמפורסמות בתולדות העיתונות הישראלית, התפרסמה בהמשך בעיתון "חדשות" הצעיר מאוד, וחוללה מהומה תקשורתית וציבורית). תא"ל יצחק מרדכי הונצח גם הוא, חוקר ראשון את אחד המחבלים שהורדו מהאוטובוס. מרדכי מספר בסרט כי נתן לו מכה, שלא היה שום קשר בינה לבין מה שקרה אחר כך. המסקנה מהתחקור הראשוני הייתה שלא נשקפת סכנה נוספת משני המחבלים. למרות זאת הובלו לחקירה בשדה סמוך בידי אנשי שב"כ שהכו אותם. בין המכים: ראש השירות, אברהם שלום. רגע לפני שהוא עוזב את המקום, שלום נותן את ההוראה לחסל את המחבלים. איש שב"כ ותיק ובכיר שהיה שם, נחמן טל, מנסה למנוע את ביצוע ההוראה ומספר לשלום על קיומן של תמונות המנציחות את הורדתם של המחבלים החיים מהאוטובוס. שלום אינו מגיב. לימים יאמר בכנס סגור: "אם זה היה נתפס בראש, לא הייתי נותן את ההוראה המטופשת". אבל הוא נתן. ואהוד יתום ביצע. ומנקודה זו והלאה החל להתגלגל כדור שלג של טיוחים ושקרים, לחצים והטעיות שטלטלו ושינו את השב"כ, את הממשלה, את מערכת אכיפת החוק, את התקשורת ובעצם - את כולנו. הסרט מצליח לא רק לעשות סדר בפרטי הפרשה והשתלשלותה, מחטיפת האוטובוס ועד לחנינות, דרך ועדות החקירה, הדחת היועץ המשפטי לממשלה זמיר, השקרים, הטיוחים, המניפולציות הכוחניות, הבחישות הפוליטיות והניסיונות להכפיש ולרפות את ידי כל מי שביקש לחשוף את ההתנהלות הבלתי חוקית והמסואבת, הוא גם עושה זאת בעזרת שורה של דוברים, מסמכים ותיעודים שחלקם טרם נשמעו או נראו. שלושת אנשי השב"כ שהניעו את כל המהלכים לחשיפת האמת - ראובן חזק, פלג רדי ורפי מלכא - מתראיינים בסרט ומשמיעים קטעים מקלטות שבהן הנציחו אז, בזמן אמת, את גרסתם לדברים. הקלטות היו מוחבאות שנים, עניין מצמרר כשלעצמו - עצם המחשבה שבכירים בשב"כ (חזק היה משנה לראש השירות) נאלצו להסתיר ולהסתתר. יצחק מרדכי מדבר על המזימה שנועדה להפליל ולהקריב אותו, "ובלבד להציל מערכות אחרות". יצחק זמיר מדבר על התנהלות "כמו חסמב"ה" של אנשי מערכת המשפט מול חושפי השב"כ. מובאים קטעים מדבריה של דורית בינייש בכנס סגור ומדבריו של אברהם שלום בכנס סגור גם כן. מושמעות הקלטות מצמררות של אהוד יתום, שבהן הוא מסביר שחיסול ובידוי ראיות היו דבר שבשגרה, שיטה, "אל תקרא לזה רצח, שיטה - כן". ומובאים לראשונה גם קטעים מזיכרונותיו של יוסי גינוסר, שהיה אז ראש אגף בשב"כ ונשתל בידי שלום בוועדת זורע ודיווח לו על כל המתרחש בה כדי לתאם עדויות שקר ולהסתיר את האמת. שלום מצטייר בסרט כאדם שהיה חדור בתחושת כוחו, כסוג של עריץ שהכול התייראו מפניו. הסרט מגלה ששלום לא רק נתן את הוראת החיסול, אלא גם יזם ותיאם את מסע ההשתקה-טיוח-תאום עדויות ועקב אחריהן באמצעות יוסי גינוסר, אחרי שכשל בניסיון למנוע את הקמת ועדת החקירה. הסרט מגלה את הגרסאות וההסברים השונים שנתן שלום לאנשים שונים בניסיון לעצור את הסחף ואת גילוי האמת; את דעותיו על ראשי ממשלה שכיהנו אז וכיצד התנהל מולם; את ניסיונותיו לעצור את שלושת אנשי השב"כ שדרשו את התפטרותו ("המשנה שלי בגד", ציטט אותו גינוסר בזיכרונותיו) ומשכשל, כיצד יצר רושם שהם מנסים לעורר מרד נגדו; את התנהלותו עד הסוף, והתעקשותו על צמד המילים "ברשות ובסמכות" בבקשת החנינה שהגיש לנשיא הרצוג. הסרט של וייץ ועשהאל מדבר בשפה ברורה וישירה. המרואיינים והדוברים כולם מדייקים ולא מתחמקים. הפסיפס כולו, שקל היה כל כך ללכת בו לאיבוד בזמן אמת, מורכב כאן בסדר מופתי, בקצביות מרתקת. זהו סרט מפחיד וטורד מנוחה, סרט עשוי היטב שחובה לצפות בו.
"א' תחסל אותם - ההוראה שהרעידה את השב"כ", ערוץ 10, יום א', 2.10, 21:00. יוצרים: גידי וייץ, נדב עשהאל; תסריט: גידי וייץ; בימוי: לוי זיני, גידי וייץ; הפקה: מוש דנון, לוי זיני; מוזיקה מקורית: דודו טסה, ניר מימון. אורך הסרט: 55 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: אין לי מושג איך היא עושה את זה

ביקורת ספר: תיק נעדר

ביקורת קולנוע: אחותי היפה

ביקורת קולנוע: מסיבת ההלוויה שלי

ביקורת ספר: חשד לשיטיון