לקראת שידור: בדרך הביתה

תומר הימן הוא יוצר ובמאי של סרטים דוקומנטריים שסרטיו ("תומר והשרוטים" למשל) מוגדרים כסרטים אישיים. אבל הסדרה החדשה שלו, שעולה ביום ד' (18.11) בערוץ יס דוקו של הלוויין, מעניקה משמעות עמוקה וחושפנית במיוחד להגדרה "יצירה אישית", שבמקרה הזה נהפכת לעתים לאישית ביותר עד אישית לוחצת. לא בכדי מופיעה בתום כל פרק שורת תודה, שבה מודה הימן לבני משפחתו על האמון המלא שנתנו בו. הימן לא סתם ליווה אותם או עקב אחריהם במשך 15 שנה, הוא חדר להם לפעמים עד לתוך נקבוביות העור והנשמה, הטריד את נפשם ומנוחתם, והם - לא זו בלבד שנתנו לו, הם גם סמכו עליו בסדרה שעשה מכל זה, שמאפשרת חדירה כמעט מוחלטת לתחומי הפרט והפרטיות שלהם. צריך אומץ נפשי גדול להיחשף כך בתוך משפחה, ובוודאי גם מחוצה לה. וראויה לשבחים מיוחדים אמו של היוצר, נועה הימן, המאפשרת למצלמה הפולשנית עד חטטנית לעתים של בנה לחשוף, לבדוק ולמשש כמעט כל פצע וצלקת שלה - פיזיים, רגשיים ונפשיים.


הימן, אחד מחמישה בנים (ומזוג תאומים) שנולדו וגדלו בכפר ידידיה, מתעד בסדרה את סיפור משפחתו כפי שהוא מתרחש, מתפתח, משתבש ומשתנה על פני 15 שנים. הוא בעצם מתחיל מסרטי 8 מ"מ שצילם בילדותם אביו (המקבל את הקרדיט "אבא" כצלם החומר הזה בסיום פרקי הסדרה). הסיפור של משפחת הימן ותומר במרכזה הוא סיפור פרטי מאוד, אבל גם סיפור חברתי-ישראלי שנוגע במידה זו או אחרת, במובן זה או אחר, בכל אחד ואחד. זה סיפור על זוג מושבניקים שנישאו צעירים מאוד והקימו משפחה, ומקץ 30 ומשהו שנה הם מתגרשים, כי למרות שגרו באותו בית, הם התרחקו במשך השנים לשני עולמות נפרדים. זה סיפור על משפחה שגם כשההורים בה מתגרשים כשכל הילדים בוגרים, עדיין כולם מושפעים. זה סיפור על איש צעיר שמחפש את עצמו ואת דרכו העצמאית בעולם, מחפש ריגושים וגירויים, תועה וטועה, מתנסה ומתלבט. זה סיפור על משפחה שמתפזרת ומשתנה, כששלושה מבניה ובני זוגם/משפחותיהם עוזבים את הארץ, מרחיקים ומתרחקים מכאן. זה סיפור על בדידות והזדקנות, על התמודדות עם מחלה וחילופי תפקידים - גם אם זמניים - במשפחה. זה סיפור של בחור שהוא הומו מוצהר שדורש מסביבתו - משפחתו, בני זוגו, חברים מזדמנים - להתמודד עם הנושא כל הזמן, בפרוטרוט ובכל הרמות.


זה סיפור על החברה הישראלית הרבגונית, שיש בה גם שנאת אחר והומופוביה מתפרצת וגילויי אלימות מפחידה, וגם חום אנושי וקידמה ופתיחות, סיפור על אישה שמשפחתה ברחה מגרמניה של היטלר לישראל, ובנה מתאהב ברקדן גרמני; סיפור על איש צעיר שמרחיק עד אוסטרליה בחיפוש אחרי אותו משהו שהוא עצמו אינו מסוגל להגדיר במדויק, אבל חוזר תמיד הביתה; סיפור על קשרים בין אחים ובין ילדים בוגרים להוריהם; סיפור של חיפוש והחמצה, קירבה ואהבה, געגוע וכמיהה, ורגעים קטנים של אושר. זו סדרה שחושפת קרביים משפחתיים ומאלצת גם את הצופה לפשפש בקרבי משפחתו ויחסיו שלו. סדרה שפה ושם קצת מנדנדת ב"צילומי אווירה", לעתים לא קלה לצפייה, לפעמים מעיקה, הרבה פעמים צובטת בלב וכל הזמן מעוררת מחשבה. ומילה אחרונה על שיר הנושא שכתב ישראל ברייט ומושמע לאורך הסדרה בעברית ובאנגלית, בביצוע רונה קינן והדרה לוין-ארדי: כובש. ומתכתב כל כך יפה עם רוח הדברים.
שורה תחתונה:
תמונת מצב אישית, משפחתית וישראלית שהיא גם סוג של סטריפטיז נפשי ורגשי.
"בדרך הביתה", סדרת תעודה מקורית, ערוץ יס-דוקו, ימי ד' החל מ-18.11, 22:00. יוצר ובמאי: תומר הימן, מפיקים: תומר וברק הימן, עורך: רון גולדמן, מוזיקה מקורית: ישראל ברייט. 8 פרקים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: חמש שעות מפריז

ביקורת ספר: ילדי המלך

ביקורת ספר: ילד 44

ביקורת ספר: סביבת עבודה עם מכונת אספרסו

ביקורת תיאטרון: הרפר ריגן

ביקורת קולנוע: ג'ולי וג'וליה