לקראת שידור: בוס

הסדרה "בוס" העולה ביום א' (22.1) בערוץ יס או החדש בלוויין אמנם מתכתבת עם שורה של סדרות דרמה איכותיות מהעבר ("הבית הלבן" ו"הסמויה", למשל), אבל היא שונה מהן, עניין שמתברר כבר מרגעיה הראשונים, שבהם נפגש גיבור הסדרה (שמיד ברור כי הוא איש בעל עמדה, שררה וכוח, ותכף ומיד מתברר כי הוא ראש עיריית שיקגו) במבנה נטוש עם רופאה מומחית, המודיעה לו בישירות עניינית כי הוא חולה במחלת גופיפי לואי - סוג ניווני וחשוך מרפא של דמנציה (שיטיון), עם אזורי השקה ומאפיינים דומים לאלצהיימר ופרקינסון. אין היסטריה, אין אישה אוהבת שמחכה מעבר לדלת, אין משפטי עידוד. יש פינג-פונג מבהיל בישירותו על שלבי דעיכה, פגיעות בתפקוד, רשימת תרופות ותופעות לוואי. הדמעות - הכבושות - מגיעות רק בבדידות המושב האחורי של מכונית השרד. קלסי גרמר מגלם נפלא את טום קיין, ראש עיריית שיקגו רב עוצמה ושליטה, איש כוחני-ערמומי-מניפולטיבי, שיודע לשחק את המשחק הפוליטי האמריקני באופן מבריק. קיין של גרמר, שזכה בשבוע שעבר בפרס גלובוס זהב על התפקיד, שונה באופן מובהק ומוחלט מפרייז'ר קריין, הדמות הטלוויזיונית שגרמר גילם וזוהה עימה במשך כשני עשורים (עוד מימי "חופשי על הבר" שם נוצרה, ולאורך כל 11 עונות הסדרה שנשאה את שמה, "פרייז'ר"). טום קיין הוא דמות מורכבת, מאיימת, נחרצת, קשוחה, כוחנית, תככנית, אגואיסטית, אלימה לפי דרכה ולא ידידותית לסביבה, בניגוד לכל מה שהיה פרייז'ר, ובכך הצליח גרמר להשתחרר לחלוטין מתווית הזיהוי הטלוויזיונית שהוצמדה לו מאז ועד לסדרה זו, ממש כמו שעשה אד אוניל כשהשיל את הצל שרדף אותו מימי "נשואים פלוס" בתפקידו ב"משפחה מודרנית". לא רק דמותו של קיין - שנשוי נישואי נוחות קרים ומרוחקים ובתו הבוגרת שהיא כומר גם היא בנתק ממנו - היא דמות מורכבת, הסדרה כולה מורכבת, מה שאומר שצריך להתיישב מולה בערנות כדי לעקוב אחרי העלילה המתפרסת לכל מיני כיוונים. צריך וכדאי, כי בדומה לספר שעלילתו מורכבת, גם הסדרה גומלת לצופיה באיכות ועניין. קיין בוחר לשמור לעצמו את המידע על מחלתו, מה שכמובן מכתיב שורה של סודות ושקרים. גם לאשתו ולבתו, שכל אחת מהן מנותקת ומרוחקת ממנו לכיוון אחר, יש אג'נדה פוליטית-חברתית ואישית משלה. ישנם כמובן עוזריו המהימנים של ראש העיר, השקועים עמוק בשדה הקרב הפוליטי, וגם אם נדמה להם שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח, הם שומרים על מרחק-כבוד-יראה מהבוס שאותו הם מריצים ואיתו הם רצים.


ולבוס, יש אג'נדות פוליטיות רבות ומגוונות, הן ברמה העירונית והן בזו המדינתית, והעניין הזה מתכתב עם המציאות של שיקגו. לא רק עם זו של השנים האחרונות, שממנה המריאו נשיא ארצות הברית ברק אובמה וראש העיר הנוכחי, שהיה ראש הסגל בבית הלבן, רם עמנואל, אלא עם ההיסטוריה של שיקגו ששניים מראשי העיר שלה, שכיהנו בקדנציות הארוכות ביותר - 21 שנים - היו אב ובנו: ריצ'רד ג'וזף דיילי, שנודע כבוס הדמוקרטי של שיקגו, איש בעל עוצמה וכוח שהרחיקו אל מעבר לגבולות העיר, ובנו ריצ'רד מייקל דיילי, שנחשב לאחד מראשי הערים הטובים ביותר בארצות הברית בשעתו. בסדרה, מתמודד ראש העיר עם נושאים עירוניים כמו בינוי, העתקת בתי קברות עתיקים ואשפה, ועם נושאים מדינתיים כמו הרצת המועמד המועדף עליו - גזבר המדינה - למשרת המושל. וגם כאן מתברר שוב שפוליטיקה היא עסק מלוכלך. ביותר ממובן אחד. זו סדרה שתדבר מאוד לחובבי הדרמות הפוליטיות האמריקניות, לחובבי דרמות בכלל ולמי שאוהבים את הסדרות שלהם קצת יותר מתוחכמות, מורכבות ומאתגרות. וכיוון שזו סדרה של ערוץ כבלים אמריקני (כמו כל האחרות המוקרנות בערוץ יס או), סטארז, ראו הוזהרתם: אין כאן וילונות מתנפנפים, צילומים רכים ומרוחקים או ניסוחים מכובסים. כאן הבדיון מדמה מציאות ויש שפה בוטה, סקס, עירום ואלימות.
"בוס", ערוץ יס או בלוויין, ימי א' החל מ-22.1, 22:00. סדרת דרמה (8 פרקים) של רשת הכבלים האמריקנית סטארז. יוצר: פרהאד ספיניה; במאי פרק הפיילוט: גאס ואן-סנט; מפיקים: קלסי גרמר, פרהאד ספיניה, גאס ואן סנט, ריצ'רד לוין, לין גרין, בריאן שר, סטלה בולוקניקוב- סטולפר. משתתפים: קלסי גרמר, קוני נילסן, קתלין רוברטסון, ג'ף הפנר, חנה וור, מרטין דונובן ואחרים עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: קומדיה של טעויות

ביקורת קולנוע: השבוע שלי עם מרילין

אופרה: עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני

ביקורת קולנוע: נערה עם קעקוע דרקון

ביקורת ספר: הבגידה