לקראת שידור: בין חיים למוות

הסרט "בין חיים למוות" של ה-BBC, אשר ישודר ביום ד' (29.6), לוקח את הצופים למחלקה לטיפול נמרץ נוירולוגי בבית החולים אדנברוק שבקיימברידג', בריטניה, מחלקה שהקים פרופ' דיוויד מאנון והיא, כעדות הסרט, נודעת בעולם בהישגיה. 21 מיטות אשפוז יש במחלקה, ואחרי המאושפזים בשלוש מהן עוקב הסרט, המבקש לברר את תפקידה ואת תפקודה של הרפואה ברווח שבין חיים למוות: ריצ'רד רד בן ה-43 רכב על אופנוע במהירות גבוהה כשהתרסק והועף למרחק 60 מטר מהאופנוע. הוא הובא לבית החולים משותק בגפיו ועם פגיעת ראש קשה. בפתח הסרט הוא מאושפז במחלקה 31 יום, מונשם, ואינו מראה סימני חיים עצמאיים. בקי סימון בת ה-28 מגיעה למחלקה לאחר שנפגעה קשה בראשה בתאונת דרכים. היא הייתה בדרכה הביתה מעבודה במשמרת לילה בבית אבות, איבדה שליטה ברכב והתהפכה בכביש רטוב. יש לה דימום קשה בראש והיא זקוקה לניתוח דחוף כדי לשחרר את הלחץ על המוח. בהפרש של שעות אחדות ממנה מגיעה למחלקה סמנתה קלראק בת ה-18. גם היא איבדה שליטה על רכבה שהתרסק, לאחר שמיהרה בדרכה כי איחרה לצאת מבית החבר שלה. גם היא זקוקה לניתוח כדי לשחרר את הלחץ על המוח. אחרי 31 יום מבלי שהראה סימני חיים עצמאיים נוטים הוריו של ריצ'רד ושתי בנותיו להסכים שאין טעם בהמשך הטיפול התומך שמחזיק אותו בחיים. במקרה שלו, דומה שההחלטה לגבי המשך הטיפול או אי הטיפול די ברורה להם. אלא שאז מגיע פרופ' מאנון לבדוק את ריצ'רד כחלק מנוהל הטיפול במצב כזה, ומגלה אצלו תנועת עיניים בתגובה לפנייה אליו, מגלה כי ריצ'רד מסוגל להגיב להוראות פשוטות בהזזת עיניים. מה זה אומר על מצב מוחו ותודעתו? האם הוא מסוגל לקבל החלטות מושכלות לגבי מצבו ולגבי הטיפול בו? האם החלטותיו עכשיו, בזמן אמת, יהיה דומות או שונות מעמדות שהביע בעבר באוזני בני משפחתו?


בניתוח החירום שנעשה לבקי הוסרו קרישי דם שלחצו על מוחה. היא מורדמת ומונשמת. הרופאים אומרים לבעלה שאין לדעת מה יהיה היקף הנזק או יכולת השיקום שלה. בבית מחכים לה שני בנים קטנים, שעכשיו מטפלת בהם חמותה. 11 יום אחרי התאונה והניתוח היא מתחילה לנשום בכוחות עצמה. אביה של סמנתה מגדיר אותה כ"צעירה אוהבת חיים ומסיבות". הרופאים מזהירים שרק בעשרה אחוזים מהמקרים כמו שלה יש סיכוי להחלמה מלאה. אביה אומר שקשה לשחק את אלוהים, אבל מבחינתו "עדיף שהיא תמות על פני חיים כצמח". שלושה אנשים שבנסיבות טבעיות היו מתים, שלוש משפחות שנקרעות בין תקווה לייאוש, בין הרצון להעניק ליקיריהן כל הזדמנות אפשרית לבין הרצון להקל עליהם וגם לוותר. "המוות הוא תהליך שאפשר היום להתערב בו ולהאריך אותו", קובע פרופ' מאנון ומוסיף: "40 אחוז מהמאושפזים עוברים שיקום והתאוששות משמעותית, אבל עצירת המוות היא תמיד מרוץ". ובמרוץ הזה, בשלושת המקרים הללו, מוזמנים הצופים להשתתף. זה מרתק, קורע לב ומעלה לדיון סוגיות חשובות כמו איכות חיים וקדושת חיים, זכויות החולה וכבודו, טראומה של משפחות, התמודדות ואובדן, כוחה של הרפואה מול אוזלת ידה וכן הלאה. הכול כאן הרבה פחות זוהר ורומנטי מאשר ב"אי.אר." ודומותיה, אבל הרבה יותר אנושי, נוגע ומעורר השתאות. מצד הרופאים והאחיות, מצד המשפחות ומצד המטופלים. לא תמיד קל לראות את המראות, אבל הרי בכלל - לא תמיד קל להסתכל לאמת בעיניים. במקרה הזה, המאמץ בהחלט ראוי.
"בין חיים למוות", ערוץ 8 בכבלים, יום ד', 29.6, 21:05. סרט תיעודי של ה-BBC. הפקה ובימוי: ניק הולט. קריינות: ריצ'רד לינטון. אורך הסרט: 50 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: בעל למופת

ביקורת ספר: ברוקלין

ביקורת קולנוע: הפרקליטה

סוף העונה באופרה: לה טרוויאטה

ביקורת תיאטרון: משפט פולארד