לקראת שידור: גווילים של תקווה

ביום ג', 1.2, ימלאו שבע שנים למותו של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה. לציון התאריך יוקרן בערוץ 1 ביום ב' (31.1), הסרט "גווילים של תקווה", המספר את סיפור המשא שבחר רמון לקחת איתו למסע בחלל, ובעיקר את סיפורו של ספר תורה זעיר ששרד את זוועות מחנה ברגן בלזן, שאותו קיבל רמון מידי בעליו, פרופ' יואכים (יהויכין) יוסף, שכינויו היה יויה, אשר עמד בראש פרויקט ניסוי שערך רמון בחלל. הסרט מתחיל מהסוף, מהשרידים שנפוצו על פני הקרקע במזרח טקסס, שרידי המעבורת קולומביה ושבעה האסטרונאוטים שיצאו בה לחלל. בין השרידים נמצאו גם שרידי דפים מיומן שכתב רמון בחלל. שרון בראון, חוקרת מז"פ שחיברה פיסה לאות, מתארת יומן שבו כתב רמון לא רק על עצמו, אלא על האנושות בכלל. יהודית שנדר, היסטוריונית שואה, מתארת את רמון, טייס הקרב הישראלי הכריזמטי, שהיה בן לניצולת שואה, עובדה שמילאה תפקיד מרכזי בחייו ובהחלטותיו לגבי המטען שיישא לחלל. אחיו גדי, שנולד חמש שנים אחרי שאמם שוחררה מאושוויץ, מדבר על כך ש"אושוויץ היה כל החיים ברקע". פיסה אחרי פיסה, כמו פאזל שמתחבר לעיני הצופים בעבודת צוות, מתייצבים אנשים מפרקים שונים בחייו של רמון לספר על האיש, לתאר אותו ואת מה שעיצב אותו והפך אותו לא רק לגיבור ישראלי, אלא לגיבור ישראלי של העם היהודי. ובין לבין משובצים קטעי ארכיון של רמון, תצלומים ישנים ואחרונים, כאלה מימי הפצצת הכור בעיראק וכאלה מדקות לפני המראת הקולומביה ורגעים לפני התרסקותה. חברו דב שמחון מספר על החבר המוכשר והיפה שהמורים אהבו. רונה רמון מספרת על הטייס שהזמין אותה אליו הביתה וקיבל את פניה עם מגב ביד, כי ניקה לכבודה את הבית, הטייס שבפינת הסלון שלו ניצב פסנתר. היא יודעת גם לספר שהיה בן טוב, ולפי דברי אמו, שהייתה מורה לפסנתר, גם פסנתרן מוכשר, אבל העדיף לשחק כדורגל. עמוס ידלין מספר על טייס קרב שהיה טייס מעולה אבל אדם מאופק, שמעולם לא החצין תוקפנות ביומיום ולא נאבק על קידומו. הם מספרים על חלקו המרכזי במבצע הפצצת הכור בעיראק, על גישתו ואמונתו שהמבצע נועד למנוע הישנות של שואה שנייה לעם היהודי. הם מספרים על בחירתו להיות האסטרונאוט הישראלי הראשון. מדריכי נאס"א מספרים על איש צנוע, נינוח ולמוד ניסיון, שנהפך מיד לחלק ממשפחת הקולומביה. "חשבנו שזו תהיה הרפתקה מעניינת ומרוממת, ואכן כך היה", אומרת רונה רמון בפיכחון. אשתו של מפקד הקולומביה מספרת על גיבוש הצוות, על מסע המחנאות שיצאו אליו כחלק מההכנות. מדריכים בתוכנית מספרים על רמון, הבחור הנמוך שאי אפשר היה להתעלם ממנו, מהכריזמה שלו. עמוס ידלין מספר איך בגלל הדחיות בשיגור הוא אמר לרמון שנגמר הכסף למימון השתתפותו בתוכנית, ואיך רמון הסביר שאינו יכול לחזור כי הוא כבר חלק מהצוות שבו הוא לא רק נציג מדינת ישראל, הוא נציג העם היהודי. "כשאמר את זה, הבנתי שהוא נהיה מנהיג עם חזון, שלא ראיתי קודם", אומר ידלין. וקטעי תיעוד הצוות מראים את רמון מלמד את עמיתיו קריאת כיפאק-היי.


הם מדברים על ההתקרבות, על הגישור בין תרבויות, דתות ורקעים שונים, על המסירות, הדבקות ותחושת השייכות. הם מדברים על חשיבות הדברים הקטנים שכל אחד מהאסטרונאוטים בחר לקחת לחלל, והם מדברים על תחושת השליחות שחש והקרין רמון כמייצג ישראל והעם היהודי כולו. בין הדברים שבחר לקחת היה, כאמור, גם גוויל של ספר תורה מיניאטורי שנתן לו פרופ' יוסף. יואכים יוסף, יויה, הגיע לבר מצווה במחנה ברגן בלזן, שאליו נשלח מאמסטרדם, בה חי עם משפחתו. הרב של אמסטרדם, הרב דסברג, הבריח את הספר למחנה והציע ליויה לערוך לו בר מצווה במקום. ביום המיועד כוסו חלונות הצריף, הרב קיבץ את האנשים והחל בעריכת טקס כהלכתו. בדיוק כשעמד יויה לעלות לתורה נשמעה נקישה בדלת ובפתח עמדה אמו של יויה, שהרב הצליח לאתר ולהבריח למקום. בנוכחותה קרא יויה את ההפטרה, נשא נאום והושלם הטקס כנדרש. הרב דסברג נתן לו בהמשך את ספר התורה והסביר כי הוא משוכנע שלא ייצא חי מהמחנה ובקשתו היא שיויה ייקח עימו את הספר ויספר את הסיפור לדורות הבאים. את כל זה סיפר יויה לרמון באחד המפגשים לפני צאתו לארצות הברית. אחרי היסוסים ביקש לבסוף רמון רשות לקחת את הספר לחלל. ואכן בסרט נראה פרופ' יוסף מספר את הסיפור מול התיבה הקטנה והריקה שבביתו, וסיפורו משתלב בעדויות בנותיו של הרב דסברג ובצילומיו של רמון בחלל, מביא גרסה מקוצרת של הסיפור ומראה לעולם את ספר התורה הזעיר שמרחף בחלל. "זהו חוט מקשר מאוד מרגש, ואני חושב שזה מייצג יותר מכול את היכולת של העם היהודי לשרוד למרות כל דבר", אומר רמון בחלל שממנו לא שב. הספר לא שרד את ההתרסקות. לימים, כפי שמתברר בסרט, התגלה ספר תורה זעיר דומה, שגם הוא הגיע לידיו של פיזיקאי, הנרי פנישל. רונה רמון ביקשה מאסטרונאוט-עמית קנדי לשאת עמו לחלל את ספר התורה התאום, וכך אכן היה. זהו סרט על גיבור ישראלי-יהודי בן זמננו, סרט המשרטט קווים לדמותו בידי הרבה אנשים שהכירו ואהבו את האיש המיוחד הזה, שביקש לגעת - גם בשביל כולנו - בשמים, ולא חזר משם. קטעי העדויות, הסרטים והתמונות המשתלבים, צובטים וצורבים, מדגישים את תחושת חוסר האונים מול הסוף הנורא בשידור חי והגעגוע הקולקטיבי לגיבורים אמיתיים מסוגו של רמון. כל הדוברים בסרט, שהוא הפקה אמריקנית ולכן דובר אנגלית, מתנסחים בבהירות, בישירות ובאיפוק מרשים, שרק מדגיש את הטרגדיה ואת האובדן. וכאילו לא די בכך, מופיעות בסוף הסרט עוד שתי כתוביות מכאיבות-באלם: הסרט מוקדש לזכרם של שניים: פרופ' יואכים (יויה) יוסף, ואסף רמון.
"גווילים של תקווה", ערוץ 1, יום ב', 31.1, 21:00 במסגרת רצועת השידור "הסיפור האמיתי". במאי: דניאל כהן. אורך הסרט: 50 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: ברבור שחור

ביקורת ספר: הנה הוא נעלם

ביקורת קולנוע: עותק נאמן למקור

ביקורת תיאטרון: שיינדלה

ביקורת ספר: הנאום הסודי