לקראת שידור: ד"ר מוות ומיסטר ג'ק

סרט הטלוויזיה "ד"ר מוות ומיסטר ג'ק" של HBO שיוקרן ביום ו' (16.7) בערוץ יס 1 (וביס HD 1) בלוויין, הוא אחד המקרים שבהם סרט מצליח גם לספר בצורה נאמנה ומהימנה סיפור אמיתי מרתק, שבמרכזו נושא חשוב, טעון ומעורר מחשבה ודיון, ובה בעת גם להיות סרט איכותי מבחינה קולנועית, עשוי היטב ומשוחק להפליא. הסרט מציג את דמותו של ד"ר ג'ק קבורקיאן, רופא אמריקני ממשפחה ארמנית במקורה, שכונה "ד"ר מוות", ולמרבה האירוניה לא בשל מומחיותו הרפואית (הוא היה פתולוג), אלא בשל התחום שבו עסק ושלמען קידומו נאבק בשנים אחרי שפרש מעבודת הפתולוגיה - הזכות למות בכבוד וזכותם של חולים להיעזר בשירותי רופא כדי לסיים את חייהם על פי בחירתם. קבורקיאן, רווק שחי בצמצום (חברו הטוב שסייע לו בפועלו אף הגדיר אותו "קמצן"), האמין בלהט בזכות למות בכבוד, בזכותם של מי שלקו במחלות סופניות לשלוט במועד מותם. תחילה הטיף ופרסם מאמרים. אחר כך הציע שירותי סיוע רפואי להתאבדות, ולצורך כך אף פיתח מכשיר שכונה בהמשך "מכונת מוות" בפי מקטרגיו (Mercinator בלשון תומכיו, מהמילה Mercy, חסד), שנועדה להפעלה עצמית בידי חולים אשר במשיכת מתג שחררו מינונים שהרופא קבע של חומרים מרדימים ואחר כך קטלניים, שהביאו למותם. בראשית פעילותו זו, כשהיה בן 61, בתחילת שנות ה-90, סייעו לו בעיקר שניים: ידידו הטוב ניל ניקול, סוכן ציוד רפואי שעבד איתו לאורך שנים עוד מימיו בבית חולים, ואחותו הגדולה ממנו מרגו. שלישית שהצטרפה אליו בתמיכה פעילה הייתה ג'נט גוד, פעילה מרכזית באגודת הרוש, אגודה שגם היא פעלה למען הזכות למות בכבוד ולמען זכויות חולה בנוגע לאיכות חייו, אופן הטיפול בו ושימוש באמצעים להארכת חיים. את מטופליו ראיין ארוכות וסינן בקפידה. הוא סירב לטפל באנשים דיכאוניים למשל. הוא תיעד את כל מטופליו ואת קרובי משפחתם, צילם את דבריהם, את הראיונות עימם, את הבעת רצונם להיעזר בו בהתאבדותם ואת התהליך עצמו. בראשית הדרך, לצד קידום רעיון הזכות למות בכובד, דיבר בלהט גם על חשיבות קצירת אבריהם של המתאבדים להשתלה. ידידתו ג'נט גוד שכנעה אותו לרדת מנושא השתלות האברים ולהתמקד רק בזכות להעניק ולקבל סיוע רפואי לסיום חיים. קבורקיאן, עקשן המשוכנע בדרך כלל בצדקתו, הקשיב לה בעניין זה, ויש להניח שמעולם לא הצטער על כך. קבורקיאן לא רק עשה את מה שבעיניו צודק, הוא גם התעקש לאורך כל השנים שהצדק שלו ייראה, ועל כן נתן פומבי למעשיו, עשה הכול כדי לעורר את הדיון וגם את הוויכוח סביב נושא הזכות למות בכבוד, המתת חסד וכל המשתמע מכך. והוויכוחים פרצו, ובלהט: רדפו אותו, האשימו אותו, תבעו אותו למשפט, הפגינו נגדו. ארבע פעמים הועמד לדין בשל מעשיו - וזוכה כליל. חלק מרכזי בזיכויים היה לפרקליטו, ג'פרי פייגר, שלהטט בבית המשפט, ניווט את קבורקיאן בכישרון בתקשורת ואף שיכן אותו בבית הקיץ שלו כשזה נאלץ לעזוב את דירתו (ואחר כך, על שובל תהילתו, ניסה להיבחר למושל מדינת מישיגן וכשל).


אלא שקבורקיאן, כמו לא מעט קנאים למטרותיהם, לא הסתפק בכך שבשלב מסוים המערכת הניחה לו ואפשרה לו, למרות שהחוק לא התיר זאת במפורש, להמשיך ולהעניק באין מפריע את שירותי הסיוע למוות שלו (בסך הכול סייע ליותר מ-130 חולים לסיים את חייהם), והתעקש להמשיך את המאבק למען שינוי החוק בדרך של התגרות במערכת. וכך לא רק תיעד מקרה ראשון שבו הוא עצמו ביצע את הזרקת חומרי המוות (החולה לא היה מסוגל לכך פיזית), אלא גם התעקש שהקלטת תשודר בתוכנית "60 דקות" ואף הזמין את התביעה להעמידו לדין. וכך היה. וכיוון שפיטר את פרקליטו פייגר, שלטעמו לא תמך בו מספיק בשלב שבו ניסה לבנות קריירה פוליטית, החליט להגן על עצמו בבית המשפט ואף סירב להיעזר בפרקליט המשנה שבית המשפט העמיד לרשותו. אלא שהופעותיו הקודמות והצבעוניות כנאשם בבית משפט לא הועילו לו הפעם, והוא הובס בשלל הליכים ומהלכים משפטיים שבהם לא היה לו מושג. בסופו של דבר הורשע ברצח מדרגה שנייה ונידון למאסר. הוא ריצה שמונה וחצי שנות מאסר ושוחרר ב-2007. את דמותו בסרט מגלם אל פאצ'ינו, שמעצב לתלפיות דמות של אדם משכיל, חריף וממוקד מטרה, רופא אנושי שהוא אדם לא נעים, אקסצנטרי, רגזן ועקשן, אידיאליסט חסר פשרות שאינו חושש מפרובוקציה ויעשה הכול - מהרעבה עצמית ועד הליכה נחושה לכלא - לקידום רעיון שהוא מאמין בו. פאצ'ינו מרגיז, משכנע, מעורר התפעלות וסלידה, מחשבה והערכה, ומוכיח שוב שהוא יודע להשכיח מהצופה בשנייה שמדובר באל פאצ'ינו. כלומר, הוא שחקן ענק. לצדו, עושים עבודה נפלאה גם ברנדה וקארו כאחותו הגדולה, שלא זו בלבד שהאמינה בו ובדרכו, אלא גם הייתה מסורה לו הרבה מעל ומעבר, ודאי ביחס למה שקיבלה ממנו בחזרה; ג'ון גודמן שמגלם את חברו ניקול, האיש שמאיר את האנושיות שבקבורקיאן, וסוזן סרנדון כג'נט גוד, אישה מעשית ועניינית, אחת עם "ראש על הכתפיים", שנשארת כזו עד הסוף ויודעת תמיד לתת לקבורקיאן הנסחף עצות שקולות ונכונות. הסיפור הביוגרפי של קבורקיאן מרתק כשלעצמו. זו הצצה לחייו של אדם שבגיל 61 הקדיש עצמו למטרה שהוא האמין ללא סייג, כולל הדרך שבה בחר להתמודד עם מבקריו השונים ועם גילויי הביקורת עד משטמה, יחסיו עם החולים, אנשי המעגל הקרוב אליו, עם התקשורת ועם הממסד. כל אלה יוצרים מארג אנושי מאלף. אבל לא פחות מכך, ובמובנים רבים עוד הרבה מעבר לכך, הנושא שהעלה קבורקיאן לסדר היום הוא חשוב, טעון, מעורר מחשבה, דיון וויכוח. 15 מועמדויות לפרס האמי רשם לעצמו "ד"ר מוות ומיסטר ג'ק", ביניהן הפרס לסרט הטלוויזיה הטוב ביותר ולאל פאצ'ינו בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרט טלוויזיה. יש להניח שהיוצרים ילכו הביתה לפחות עם כמה מהפסלונים ואם זה יקרה - זה בהחלט יהיה בצדק.
שורה תחתונה:
סרט לא קל, אבל מצוין. סרט חשוב, מרתק ומשוחק היטב.
"ד"ר מוות ומיסטר ג'ק", סרט טלוויזיה, ערוץ יס-1 ויס HD-1 בלוויין, יום ו', 16.7, 21:30. דרמה ביוגרפית של ערוץ HBO. בימאי: בארי לווינסון; תסריט: אדם מייזר; מפיקים: סקוט פרגסון, לידיה דין פילצ'ר. משתתפים: אל פאצ'ינו, ג'ון גודמן, ברנדה וקארו, סוזן סרנדון, דני יוסטון ואחרים. אורך הסרט: 134 דקות עוד על תרבות ובידור:

פסטיבלים בגליל: מוזיקה ונשמה

ביקורת ספר: המדריך למצית בתי כותבים בניו אינגלנד

ביקורת ספר: ארוחת הערב

ביקורת קולנוע: פעם הייתי

ביקורת קולנוע: הרקדן האחרון של מאו