לקראת שידור: ההורים שלי

"ההורים שלי", סדרה הדוקו הישראלית החדשה בארבעה פרקים שעולה בערוץ יס דוקו בלוויין ביום ד' (26.10), היא פרויקט אמיץ, מפוכח, מרתק ולא אחת גם מטלטל. ארבעה במאים מספרים כל אחד בדרכו את סיפור הזוגיות של הוריו, ובמידה משתנה גם את סיפור מקומו בה. ארבעה סיפורים של זוגות עם קילומטרז' רב שנים, לכאורה פחות או יותר מאותה סביבת גיל, ובכל זאת - עולמות שונים. ולא בגלל שההורים של אוהב פלנץ חיים באוסטרליה והאחרים כאן, לא בגלל שהוריו של ג'ייסון דנינו-הולט גרושים והאחרים לא, לא בגלל שהוריו של ניר הורוויץ קיבוצניקים והאחרים לא, וגם לא בגלל שהוריה של גיתית כבירי הכניסו מטפל פיליפיני צמוד הביתה והאחרים לא. כל זוג והאנשים המרכיבים אותו, שהם גם ההורים של מי שמכוון אליהם את המצלמה. כל זוגיות ושלל המטענים הצבורים בתוכה, בינו לבינה וביניהם. אינני יודעת אם הבנים-הבמאים באמת ידעו לקראת מה הם הולכים ומוליכים את הוריהם. יש להניח שהיו רגעים שבהם הייתה להם תחושה של חשיפה ליותר ממה שציפו או רצו, אבל לזכות כולם ייאמר כי הם הלכו עם הפרויקט עד הסוף. הם אפשרו להורים לדבר, לפרוק, להתפרץ, להתחשבן, לבכות, לגלות דברים ופנים חבויים מבלי לצנזר, להתעמת על מנת להשפיע או לגרום למי מהם להתחרט על שיתוף הפעולה הנדיר הזה. התוצאה היא, כאמור, מסמך חושפני מאוד, מפוכח ומכאיב, המעורר הרהורים נוגים על זקנה ועל בגידת הגוף והנפש, הרהורים על החיים בכלל ועל זוגיות, ודאי ארוכת שנים, בפרט. ניר הורוויץ תיעד את הוריו הקיבוצניקים, תמי ויעקב, במשך שלוש שנים שבמהלכן ציין יעקב יום הולדת 70. יום הולדת עצוב, לאיש שלקה עשרים שנה קודם לכן במחלת הפרקינסון ונמצא כבר בשלב מתקדם שלה. תמי החליטה מזמן שלא זו בלבד שהיא אינה מוציאה אותו מהבית, היא גם המטפלת העיקרית בו. "אני רוצה שתודה שוויתרתי על הכול בשבילך כדי שתחיה פה איתי", היא אומרת לו באחת משיחותיהם, והוא משיב: "לא בטוח שעל הכול, אבל על הרבה מאוד". היא לא יודעת ממש להסביר למה עשתה את הבחירה הזו, אבל רגעי החסד של השניים, כולל אלה שבהם הם דנים בסדרי ההלוויה שלו וזה שבו הוא מכסה אותה בשמיכה כשהיא נרדמת על הספה, מסבירים יותר מכל מילים את פשר הקשר והאהבה בין שני האנשים הללו, שכל רגע בחייהם הוא סוג של קושי או סבל המצריך התמודדות.


שנטי, אמו של ג'ייסון דנינו-הולט, עזבה את אביו ואת הבית בתום עשרים ושתיים שנות נישואים. העזיבה גרמה לנתק בינה לבין שני ילדיה. אחרי שלוש שנות נתק נוסע הבן לסיני, שם שוהה אמו בחושה על החוף, ומבקש לשמוע ממנה מדוע קמה ועזבה אחרי שנים של חיי משפחה שלפחות בעיני הילד שלו נראו די מאושרות. כמו כדי להבהיר לצופה את נקודת ראותו משלב דנינו-הולט בסרט קטעים של סרטי משפחה ישנים, שבהם אכן נראים שנטי ומרטין מחויכים ושמחים בלב שלל סיטואציות משפחתיות-חברתיות. את פרצי הצחוק של שנטי צרובת השמש מחליפות במהרה הרבה דמעות, כשהיא מספרת לבנה - וקוראת באוזניו קטעים מיומנה - איך לתחושתה חיה שנים בשקר והמירה את הסיפוק האישי ואת המיניות שבה בתחושת ביטחון מזויפת. "המחיר ששילמתי היה לא לראות אותך ואת אחותך, ואותו שילמתי כבר", היא עונה לשאלה שלו, "אבל מה שהיה קודם היה המחיר הכי נורא". הוריה של גיתית כבירי, ציפורה ויעקב, הם לכאורה מודל של זוג מן השורה שנשוי כמעט חמישים שנה, זוג שבתבנית נישואים קלאסית של אמצע המאה ה-20. היא הייתה מורה והוא בכיר באוצר, וביחד הביאו לעולם שלושה ילדים שבתורם הולידו 11 נכדים. אלא שהאיזון הטעון של שנים רבות מופר כשיעקב עובר אירוע מוחי המותיר אותו מוגבל וזקוק לשיקום ארוך ומתמשך, תלוי בסיועו של מטפל פיליפיני צמוד הנכנס לביתם. כבירי תיעדה את הוריה במשך שנה וחצי, שבמהלכה מתפרצים ומתפוצצים בין בני הזוג שלל מטענים רעילים של שנים. החל בתלונות שלו נגדה שהיא אינה מתחשבת ואינה מקדישה לו מספיק וטענות שהוא פוחד מפניה, דרך האשמות שלה על בגידות שלו במשך שנים, חוסר הערכה מצדו וחשדות שהיא מבטאת בגלוי על כך שבעזרת המטפל השניים אנסו אותה אחרי שהרדימו אותה. שיאו של העימות המתמשך ומתכער הוא כשהיא עוזבת את הבית (בורחת בעצם) באיום שלא לשוב עוד. ניצה ודיק, הוריו של אוהב פלנץ, חיים כבר עשור באוסטרליה בבית מבודד בעמק הריינבואו. פעם בשנה בא הבן לביקור של חודש אצל הוריו שפעם, לפני ארבעים שנה, חיו בקומונה של היפים שהקימו בראש פינה. מי שסבור כי נשמות חופשיות שעשו סקס וסמים ואין להן בעיה לדבר על זה עם הילדים הן נטולי משקעים זוגיים, טועה. ניצה ודיק אמנם מגלגלים ומעשנים ג'וינטים חופשי גם היום וזורמים עם החיים ועם האמנות, אבל כשהוא מזכיר לה שגם היא האמינה פעם ב"שחר חדש", היא מבטלת אותו במחי יד ושולה משק המטען של הזוגיות סיפור על בחורה בשם סוזן, שאיתה בגד בה בביתם, והיא זרקה את שניהם מהבית. "נשבעתי שאצלי בבית לא עוד", היא אומרת, ומספרת לבנה בגילוי ובישירות על שורת הבגידות של דיק בה, על תחושותיה ואיך כל זה השפיע עליה בכלל. "היו שנים שאני חושבת שהייתי יכולה לעזוב הכול", היא אומרת. "לא עשיתי את זה פיזית, אבל בפנים סגרתי הרבה".
"ההורים שלי", ערוץ יס דוקו בלוויין, ימי ד' החל מ-26.10, 22:00. סדרה בת ארבעה פרקים. יוצרת ועורכת ראשית: טלי שמש; במאים: ניר הורוויץ, ג'ייסון דנינו-הולט, גיתית כבירי, אוהב פלנץ; עורכים: טלי שמש, יוני צרויה, איילת עופרים, עליזה אסקירה; מעצב פסקול: איתי הלוי; מפיקה: טלי שמש. אורך כל פרק: בין 50 דקות לשעה ו-10 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: נמסיס

ביקורת קולנוע: משחקי שלטון

תערוכה חדשה: אתא - מפעל, אופנה וחלום

ביקורת ספר: רביעי בערב

ביקורת קולנוע: אין לי מושג איך היא עושה את זה