לקראת שידור: הוליווד של מייקל ג'קסון

הרבה יומרות יש לסרטו של העיתונאי ז'אק פטרי, "הוליווד הסודית של מייקל ג'קסון", שיוקרן ביום ג' (21.6) בערוץ 8 בכבלים. הראשונה שבהן, להיות סרט דוקומנטרי. אבל הוא לא, הוא עוד כתבת מגזין עיתונאית שהצליחה משום מה לחרוג ממתחם תוכניות האקטואליה הטלוויזיוניות, ללא כל הצדקה עניינית. אפילו ככתבת תחקיר עיתונאית הסרט הזה הוא יומרני ללא כיסוי, החל בכותרת המפוצצת, עבור דרך כל השאלות המנוסחות בסנסציוניות מבטיחה (ולגמרי לא מקיימת) וכלה בהבטחה (נטולת הכיסוי) לגלות איזה סוד אפל או תיאוריית קונספירציה. זה לא תחקיר, זה ברובו העלאת גירה עיתונאית בגיבוי קטעי ארכיון מוכרים וכמה דוברים משניים עד זוטרים מאוד בעברו של ג'קסון המנוח. פרטי מבקש לשרטט בסרט את ג'קסון לא כעוף מוזר, אלא כלקוח מהשורה לשירותים המוזרים שהוליווד מספקת בשגרה לסלבריטאיה. לא ככוכב בזכות עצמו, אלא כתוצר של שיטה ומערכת שיצרה אותו, בנתה אותו, ניזונה ממנו ולבסוף הרסה אותו. אלא שמעבר להצהרות הבומבסטיות - והמוכרות כשלעצמן ממקרים אחרים - הללו אין הרבה. רק מי שלא שמע על הוליווד אינו יודע מה רב כוחם של פלסטיקאים שם. רק מי שלא שמע, קרא או ראה מימיו סרט על חייו של כוכב הוליוודי ענק כלשהו (ודאי כזה שזינק לתהילה בגיל צעיר), לא יודע שכל כוכב כזה מוקף בפמליה טבעתית של יועצים, עוזרים, מנהלים ושאר נותני שירותים (שלא אחת מתגלים כעלוקות). רק חייזרים שנחתו כרגע מהמאדים לא יודעים על ההתמכרויות של כוכבים לכדורים שונים ומשונים, משככי כאבים, סמים, סקס, אלכוהול וכן הלאה. לשאר העולם, צרכני מוצרי התרבות למיניהם שהוליווד מנפיקה, כל זה לא חדש. ואכן, אין בעצם כל חדש בסרטו של פרטי. לשמוע מבן כיתתו של ג'קסון בתיכון, דני בונודוצ'י (הילד הג'ינג'י המתוק מ"משפחת פרטרידג'"), שבהוליווד נערכים מפגשים של מנותחים פלסטיים, שבהם ניתן לזהות את חתימת ידו של כל פלסטיקאי באבר התמחותו, או לשמוע ממנו - שוב - איך הוא עצמו נפל לסמים בחלוף התהילה זה חידוש מסעיר? לשמוע סוכן של אמנים מתים מסביר כמה כסף עושים כוכבים מתים ממרצ'נדייזינג זה מרעיש? לשמוע מפיק בריטי שחי טוב בהוליווד מספר על כוחם של פלסטיקאים או על "הוליווד הסכיזופרנית" זה סקופ? או שאולי ראיון עם אחות לשעבר במרפאתו של המנתח הפלסטי שטיפל בג'קסון לאחר שנכווה בקרקפתו בעת צילומי הפרסומת לפפסי, ראיון שבו היא אומרת שהיא מנועה מלדבר על מה שהיה שם בגלל החיסיון שלו היא מחויבת כחלק מפשרה שהושגה בינה לבין הרופא (היא תבעה אותו ב-1999 בשל התנהלותו לטענתה במרפאה) נחשב חידוש? פרטי אינו טורח להציג ביוגרפיה של ג'קסון, גם לא בראשי פרקים סדורים. הוא מתחיל ישר מהתיכון, משם הוא מביא את העד בונודוצ'י, שהוא אמנם מרואיין דברן וזוכר מאותה כיתה גם את בנו של מרלון ברנדו שלימים הורשע ברצח, אבל מעבר לכך אינו מציג שום תובנות, לא על משפחתו של ג'קסון ויחסיו איתה, לא על חמישיית ג'קסון והצלחתה, כלום. וכך הלאה, בקפיצות. למשל לכוויות בצילומי הפרסומת של פפסי, "חוויה משנה חיים" לג'קסון כהגדרת פרטי, שעיקר התייחסותו אליה היא בראיון הסתום עם האחות הנ"ל ובצילומים של בית מרקחת פופולרי בקרב כוכבים, המנפיק תרופות מרשם (חוקיות). התייחסות רצינית ועניינית למצבו הבריאותי של ג'קסון לאורך השנים, כולל ימין האחרונים, לרופאים וטיפולים ספציפיים (למעט שם הפלסטיקאי האחד מהתביעה של האחות) - אין. פרטי, כך נדמה, בעצם משתמש בג'קסון כדי להוכיח שהוליווד היא מקום נורא, ארץ אוכלת יושביה, ושלהיות כוכב זה להיכנס לקבוצת סיכון, כשבמקרה הטוב הסכנה הגדולה היא לרכושך ובמקרה הפחות טוב לבריאותך, הפיזית והנפשית. הטענות אינן חדשות והסרט לא באמת מוכיח אותן. הוא רק מפזר בעיני הצופים עוד קצת חול צהבהב, במסווה של אבק כוכבים-נופלים. באמת רק למי שחייבים לראות כל דבר - טוב או רע - שנעשה על מייקל ג'קסון ו/או על כיעור הוליוודי.
"הוליווד הסודית של מייקל ג'קסון", ערוץ 8 בכבלים, יום ג', 23:00. הפקה בריטית, תסריט והגשה: ז'אק פרטי; הפקה: מקס די-נונו; צילום: דייב מילר; עריכה: אדוארד רדפורד. אורך הסרט: 50 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: הפרקליטה

סוף העונה באופרה: לה טרוויאטה

ביקורת תיאטרון: משפט פולארד

ביקורת ספר: נוילנד

ביקורת קולנוע: ארוס בהשאלה