לקראת שידור: החיים אחרי אושר ועושר

קייט שמרהורן, יוצרת הסרט "החיים אחרי אושר ועושר" (לנצח, איך נפלה בתרגום המילה המהותית ביותר בשאלה שהיא מציבה), ביקשה לבחון בו את מוסד הנישואים ולגלות את הסוד, או את המתכון, לנישואים מוצלחים ארוכי שנים. היא אינה הראשונה ולבטח גם לא האחרונה - בהתחשב בסטטיסטיקה שלפיה 90 אחוז מהאמריקנים (ובממדים דומים כלל החברה המערבית) מתחתנים ו-50 אחוז מהם מתגרשים - שבאה לבחון את המוסד, שהוא עדיין האמצעי הפופולרי ביותר למימוש מחויבות לזוגיות. ולמרות ששמרהורן מציבה מול המצלמה גם את נישואיה, שמתפרקים במהלך שנות העבודה - המשותפת עם הבעל - על הסרט, עניין חושפני ואישי (בסוף הסרט היא אף מודה בכתובית למי שנהפך לגרושה על שאפשר לה לספר את הגרסה שלה לסיפור), אין בסרט שום חדש, לא בתוכן ולא בהגשה. שלד הסרט, נקודת הפתיחה והסיום שלו, הוא כאמור סיפור נישואיה עד גירושיה (השניים) של שמרהורן למאט, אותו הכירה בחופשה באנגליה, שבה התאהבו זה בזו עד כדי כך שהוא בא בעקבותיה לעיר מגוריה, סן פרנסיסקו שבארצות הברית, שבה גרה עם בנה מנישואיה הראשונים. כעבור שנה הם נישאו והיא הבטיחה לעצמה שלעולם לא תתגרש שוב. אלא שהאושר ועושר לנצח נמשכו הרבה פחות מזה, ודי מהר הרגישה שמרהורן סוג של קלאוסטרופוביה בזוגיות ותחושת מלכוד. הם נעזרו בספרים, הלכו לייעוץ, ובאחד הימים הטובים שלהם, כהגדרתה, היא נכנסה להיריון. המתחים והבעיות החריפו בהריון, אבל הלידה השיבה את האושר למעונם, לפחות זמנית. הפריחה הזוגית שבה ונבלה עם הזמן, והעבודה המשותפת על הסרט רק החריפה את הבעיות ואת המתחים, שנהפכו למאבקי כוח. אחרי פחות משלוש שנות נישואים הם נפרדו, ובסופו של דבר התגרשו רשמית. שמרהורן מספרת כי בשלב כלשהו ערכו לעצמם את המבחן שבנה ג'ון גוטמן, מנהל מכון לחקר מערכות יחסים המתראיין בסרט, מבחן הבודק ב-15 שאלות ובארבעה תחומים, את סיכויי ההצלחה של בני זוג בנישואים. היא ובעלה נכשלו ב-14 מתוך 15 השאלות. אבל סיפורה האישי הוא כאמור רק השלד. הרבה מומחים בתחומים נושקים ומתחייבים מרואיינים בסרט, החל בעורך דין מומחה לגירושים, כלכלנית וכאמור המומחה למערכות יחסים, וכלה בביולוג אבולוציוני, פסיכיאטרית ומחברת ספר בנושא. הם כולם מספקים ברהיטות סטנדרטית את הסחורה המתבקשת מהם: מחברת הספר על נישואים, סטפני קונץ, סוקרת את ההיסטוריה של המוסד ואת השינויים התרבותיים שחלו בו ובהתייחסות אליו. הכלכלנית מספקת את הפן הכלכלי. הפסיכיאטרית מדברת על נחיצות השינוי במוסד המונוגמי, הביולוג על זרותו לטבע האדם וכן הלאה.


אין בדברי איש מהם חידוש או בשורה, אין אפילו מומחה אחד שבא מתחום לא צפוי. כך, למשל, בהיסטוריה התרבותית-חברתית של המוסד כבר דנו ודשו בשלל פורומים וכך גם לגבי הדברים שמשמיעים הכלכלנית, עורך הדין או הסטטיסטיקות המצוטטות (אולי לא זוכרים את האחוזים המדויקים, אבל המגמות והיחס ביניהן מוכרים היטב). ולמרות השימוש בדימוי המלחייה (מה תזרו על יחסיכם לאורך שנים - תגובות חיוביות או שליליות), לא היה כל חידוש בדברי המומחים ליחסים-פסיכולוגיה-פסיכיאטריה. לצדם, ישנן גם שלל "דוגמאות חיות", מייצגי הנשואים לסוגיהם, במובן הכי שבלוני ובנאלי של המונח, המתבקשים לתת את תשובותיהם האישיות לשאלות על מהות האושר הזוגי, סוד ההצלחה לטווח ארוך וכיוצא באלה סוגיות זוגיות. וכך מתראיינים זוגות שנשואים משש ועד 57 שנה, אלמנה אנגליה שהייתה נשואה 53 שנה, זוג הודים שנישאו בשידוך ונשואים עשר שנים, זוג שנשוי 29 שנה ומתלבש בהתאמה בכל יום ויום ועושה הכול ביחד, זוג נודיסטים (המתראיינים בעירום) שנשואים 30 שנה ושניהם שונאים עבודות בית, וכן הלאה וכן הלאה. הם מספקים תובנות מסוג, "נישואים זו עבודה קשה" או "עם הזמן יחסים לא זורמים מעצמם, צריך להשקיע בהם", "בנישואים אי אפשר להיות אנוכי", "אנשים מבלבלים בין אהבה לסקס והנאה", וכיוצא באלה דברים מוכרים, ידועים ובנאליים. בהחלט יכול להיות - אפילו הגיוני - ששמרהורן לא יכלה להציג גילויים מדהימים ותובנות מסעירות פשוט כי אין כאלה. זה זמן שמצב הנישואים והיחס אליהם עומד בעינו. מכאן שאפשר היה לצפות שאם זו אותה הגברת - לפחות שתופיע בשינוי אדרת. כלומר שהאריזה, ההגשה, תהיה חדשה, מרעננת, אולי אפילו חדשנית. אבל לא. שרמהורן נוקטת בגישה הסטנדרטית של אקספוזיציה (הצגת הנושא בפתח הסרט), קריינות מונוטונית וחסרת ייחוד ושילוב קטעי המרואיינים אלה באלה בפסיפס נוסח הסרט "כשהארי פגש את סאלי", כולל הספה שעליה יושבים הזוגות המישירים מבט למצלמה. נורה אפרון כתבה את זה טוב יותר לסרט שרוב ריינר ביים מבריק יותר ובכלל - אז היה בכך חידוש מרענן, אבל מאז כבר השתמשו בטריק הזה אינספור קולנוענים וסרטים. מעצם הגדרתם ונגיעתם בחיי כמעט כולם, נישואים הם נושא שנחשב "מעניין תמיד". אלא שלא אחת, ממש כמו בנישואים ארוכים אם תסלחו לי על הדימוי, בשביל לעניין במה ש"מעניין תמיד את כולם" צריך להשקיע הרבה יותר ולהיות יצירתיים ומבריקים מעל לממוצע. הסרט הזה נשאר בתחומי הבינוניות הצפויה. והערה אחרונה לגבי התרגום: זה לא שהוא שגוי, אבל הוא משול לצורך להגיע אל יעד בלב העיר בדרך חצץ, במקום בכביש סלול. "בעת סגר" במקום קלאוסטרופוביה? "מבזקת מלח" במקום מלחייה? למה?
"החיים אחרי אושר ועושר", ערוץ 8 בכבלים, יום ב', 4.4, 21:30. סרטה של קייט שמרהורן (הפקה, בימוי, צילום); מפיק שותף: כריס הולברוק; שותפה לתסריט ולהפקה: לורי שמידט. אורך הסרט: 55 דקות עוד על תרבות ובידור:

הפקה חדשה באופרה: נורמה

ביקורת תיאטרון: הוכחה

ביקורת ספר: מעבר לספק סביר

ביקורת תיאטרון: אלוף הבונים

ביקורת קולנוע: מבול