לקראת שידור: היסטוריה של טרור

מיכאל פראזאן, עיתונאי ובמאי צרפתי (ויהודי), לקח על עצמו את האתגר לעשות סדר - ובאופן שיהיה ברור לכול - בנושא הסבוך והמאיים שנקרא בכותרת גג "הטרור הבינלאומי". למימוש הפרויקט השאפתני הזה, העוסק באיום חוצה גבולות, חברו גורמי הפקה מצרפת, מישראל וממדינות נוספות באירופה, וכך הצליח פראזאן להגיע לשורה של מומחים בינלאומיים שעסקו ו/או עוסקים בתחום בהיבטים שונים, לדמויות שהיו מעורבות בו כך או אחרת לאורך השנים, וגם לאוצר גדול של חומרי ארכיון, המפיחים חיים בדמויות מפתח מן העבר, באירועים שנהפכו לנקודות ציון היסטוריות, במשפטים שנהפכו לסיסמאות, בתיאוריות ובפרשנויות שניתנו עם השנים. התוצאה היא סדרה בת שלושה פרקים, "היסטוריה של טרור", שתוקרן בערוץ הראשון בימי ה' (החל ב-5.1). הסדרה מבקשת לבחון, לבדוק, לחבר, לקשר, להסביר ולפענח את שורשי הטרור בעולם, את התפתחותו ואת השינויים שחלו בו לאורך המאה ה-20, וכן את הקשרים השונים (כסף, ידע, אידיאולוגיה) בין הארגונים השונים. פראזאן הולך במסלול הטרור בסדר כרונולוגי, ולפיו מחולקים פרקי הסדרה: הפרק הראשון מוקדש לשנים 1945-1970 עם נגיעה מרפרפת במה שקדם אפילו לזה. הפרק השני מתמקד בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, ובוחן את התגבשותם של ארגוני טרור קיצוניים, התפתחותם של פיגועים המוניים והשתנותם מפיגועי מיקוח וטבח לפיגועי התאבדות, ואת הולדת המושג "טרור בינלאומי". הפרק השלישי מתחיל ב-1989 עם סיום הלחימה הסובייטית באפגניסטן ונפילת חומת ברלין ועליית הפונדמנטליזם המוסלמי והטרור האיסלאמי הבינלאומי. הוא מגיע עד אוסמה בן-לאדן והמתקפה על מגדלי התאומים, מתקפת ה-11 בספטמבר 2001, שהביאה את ארצות הברית להכריז על מלחמה עולמית נגד הטרור וכעבור עשור גם להריגתו של בן לאדן, בתום מצוד גלובלי ארוך. בעזרת מומחים שונים ואנשים שהיו מעורבים בתנועות ובארגונים שונים משרטט פראזאן את קווי המתאר של הטרור, שהשתנו ושינו מדינות ומדיניות לאורך השנים. בפרק הראשון, למשל, מוגדרת מלחמת העולם השנייה כנקודת מהפך בתולדות השימוש באלימות. באמצעות דוגמאות שונות שנסקרות, מסבירים המומחים את מסלול השינוי משימוש באלימות לצורכי התנגדות פוליטית לשלטון, למשטרים מסוימים או לקולוניאליזם, עד להתגבשות הטרור כפי שהוא מוכר יותר כיום. יש במסגרת הפרק התייחסות נרחבת לפעילות האצ"ל נגד הערבים והבריטים בארץ ישראל של המנדט, ובין היתר מרואיין שרגא אליס, לוחם אצ"ל, המספר על הפיצוץ במלון המלך דוד. אחרי הקמת מדינת ישראל עובר הנרטיב לראשית התארגנותן של תנועות פלסטיניות, מהאחים המוסלמים ועד ערפאת. נקודת ציון נוספת במסע בעקבות הטרור היא מלחמת אלג'יריה, על הצעירות מטמינות הפצצות, האינטלקטואלים שתמכו במאבק וספרו של פרנץ פאנון, "מקוללים עלי אדמות", שנהפך לספר פולחן בקרב לוחמי חירות, חופש ושאר מטרות שדגלו באלימות. התחנות הבאות הן המהפכה בקובה, הפנתרים השחורים באמריקה, מרד הסטודנטים באירופה והקשרים שנטוו בין ארגונים ומדינות שונות ברחבי העולם. והתאריך שנחשב ליום היווסדו הרשמי של הטרור, כפי שמסביר אבי דיכטר, 1.1.65, יום ייסוד הפת"ח. הפרק מסתיים עם סיום הסיקסטיז, מותם של מרטין לותר קינג וצ'ה גווארה וסופה של תנועת הפנתרים השחורים באמריקה, שסימלו בכך את סופה של תקופה שבה נעשה שימוש באלימות בשירות מהפכנות כזו או אחרת, ותחילתו של הטרור הבינלאומי. מצפייה בפרק הראשון עולה כי זוהי סדרה היסטורית סטנדרטית לגמרי במבנה שלה: סקירה כרונולוגית, קריינות בנוסח קורס היסטוריה, שילוב-שיבוץ של מומחים, פרשנים, מעורבים בעבר, אנשי ביטחון, היסטוריונים וקטעי ארכיון. מה שהופך את הבנאליות הקולנועית-מבנית הזו למרתקת בכל זאת הוא - כמו תמיד במקרים כאלה - קטעי הארכיון המדהימים, שהם אוצרות של ממש, והראיונות עם מי שהיום כולם כבר אנשים מבוגרים עם מטעני חיים, אשר פעם, בעברם, היו מהפכנים, טרוריסטים, ביטחוניסטים, מעריצים, פעילים, מנהיגים ואחרים שמרצונם או שלא בטובתם ניצבו בעין סערה אלימה. כך למשל מעניין לשמוע איך מתייחסת לכל זה זוהרה דריף, שהייתה בת 19 כשהניחה פצצה במילק בר באלג'יר; איך מסביר קלוד לנצמן את תמיכתו של סארטר בספרו של פאנון ("אולי הוא נסחף והגזים"); את עו"ד ז'ק ורז'ס שהגן על ג'מילה בוחירד, שגם היא הניחה פצצות באלג'יר, נתפסה, נשפטה ונידונה למוות (דה גול חנן אותה), והיה אולי הראשון שהשתמש בתקשורת לקידום מטרותיו, וכן הלאה וכן הלאה.
"היסטוריה של טרור", הערוץ הראשון, ימי ה' החל מ-5.1, 21:45. סדרה דוקומנטרית בשלושה פרקים. סרטו של מיכאל פראזאן; קריינות: זוהר סדן. הפקה של ערוץ פרנס 2 הצרפתי, רשות השידור בישראל ושותפים מגרמניה, בלגיה, פינלנד, אירלנד ושווייץ. אורך פרק: כ-50 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: קוויאר ועדשים

ביקורת תיאטרון: יונה ונער

ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס - משחק הצללים

ביקורת תיאטרון: אסיר בלב העיר

ביקורת ספר: הביקור