לקראת שידור: המניה-דפרסיה של סטיבן פריי

"המניה-דפרסיה של סטיבן פריי" היא תוכנית דוקומנטרית בשני חלקים שתוקרן בימים ב' וג' (1-2.11) בערוץ 8 בכבלים. התוכנית הופקה בשנת 2006 וזכתה ב-2007 בפרס אמי הבינלאומי כתוכנית הדוקומנטרית הטובה ביותר. מגיע לה. זו תוכנית שמפרקת סטיגמות ומיתוסים מרתיעים ממחלת המניה-דפרסיה, הידועה גם בשם הפרעה דו-קוטבית, ועושה זאת בדרך אישית, בלתי אמצעית, סקרנית, מעניינת וידידותית לצופה. סטיבן פריי מתחיל ומסיים את המסע הזה להבנה, להסבר, לקילוף תוויות ולהצגת תובנות בפן האישי לחלוטין - המחלה שלו, הבעיה שלו, ההתייחסות שלו. הוא מתחיל בהכרה הפומבית: 11 שנים קודם למועד הפקת הסרט, שלושה ימים אחרי שעלתה הצגה חדשה בכיכובו בווסט אנד של לונדון, הוא פרש מההצגה, ניסה להתאבד, נעלם לשבוע ביבשת אירופה ורק אחרי שובו, כשפנה לעזרה ולטיפול, אובחן לראשונה כלוקה במניה-דפרסיה. הוא מסיים את חלקה השני של התוכנית בתשובה לשאלה שאותה הציב למרואייניו הלוקים במחלה: לו ניתנה בידכם האפשרות ללחוץ על כפתור ולמחוק מעצמכם את המחלה, האם הייתם מוותרים עליה? פריי, כמו מרבית עמיתיו למחלה, מודה שלמרות הכול לא היה נפרד ממנה. בפער הזה, שבין הטירוף והסבל ולעתים גם סכנת החיים שהמחלה מציבה בפני הלוקים בה לבין ההנאה העצומה שהם שואבים מיצירתיות, מהגשמה עצמית ומעשייה בתקופות של התפרצויות המניה, בפער הזה טמון חלק מהפרדוקס של המחלה, ממורכבותה, מהיחסים המוזרים שמפתחים הלוקים בה עמה. פריי מראיין בתוכנית שורה של אנשים הלוקים במחלה, ורק אחת מהם, אישה שהייתה עורכת דין, קצינה בצבא ופעילה חברתית מצליחה לפני שהמחלה התפרצה לחייה בקיצוניות ובעוצמה כמעט משתקת, טוענת שהייתה רוצה למחוק אותה לחלוטין מחייה.


פריי מביא בתוכנית את הסיפור האישי שלו, את האבחון בגיל 37 שהאיר באור חדש ושונה לגמרי נעורים והתבגרות רצופי התנהגויות חריגות (הוא נזרק מבית הספר בגלל התנהגות פרועה ונכלא בגיל 17 בגלל מעשי גניבה) ואת השימוש בהמשך חייו הבוגרים בסמים ובאלכוהול בצורה מופרזת (סוג של טיפול תרופתי עצמי, כדבריו וכעדות חברו למקצוע ולמחלה, טוני סלאטרי). הוא מתוודה על הקשיים, על ההתמודדות, על החשש ולכן גם על ההימנעות מטיפול תרופתי, על הטיפול הפסיכיאטרי המתמשך ועל ההשתתפות במחקר ענק של המחלה. באמצעות שיחות עם מומחים ומטפלים - מחוקרי מוח ועד פסיכיאטרים שונים בעלי מומחיות שונה - הוא מציג שיטות טיפול, תרופות, ממצאי מחקר ונתונים סטטיסטיים מרתקים. כך, למשל, הוא מספר כי כארבעה מיליון בריטים לוקים במחלה, שהיא בעצם, בדומה לכל מחלה כרונית אחרת, משהו שצריך להתמודד איתו כל החיים. שכמחצית מהלוקים בה כלל אינם מאובחנים, שבבריטניה מאבחנים בה רק מגיל 19 בעוד שבארצות הברית מאבחנים בה גם ילדים; שאין בדיקת מוח כלשהי שיכולה לאבחן את המחלה ואין גם גן אחד שאחראי לה, אך זו מחלה תורשתית, אם כי לא בהכרח ברצף דורות ישיר או מסוים; שליתיום היא התרופה הוותיקה והמרכזית ביותר בטיפול תרופתי במחלה וכי כחמישה אחוזים מהחולים בה בבריטניה מטופלים בנזעי חשמל. עוד ועוד מידע מגלה פריי לצופים על המחלה ולרגע אינו מעמיס, מעיק או מתיימר להיות ידען-מדען. הוא כן מאוד, ואולי משום כך התמסרו רבים כל כך למצלמה שאיתו, החל בסלבריטאים שדיברו בכנות על המחלה ועל ההתמודדות איתה - כמו ריצ'רד דרייפוס או קארי פישר - ועד אנשים כמו הסטודנטית הצעירה שהסכימה להכניס את המצלמה לטיפול שלה עם פסיכיאטרית המתמחה בטיפול לשינוי התנהגותי הכרתי, רופאה נוירוכירורגית שעובדת במקצוע והייתה מאושפזת (גם בכפייה) שלוש פעמים בגלל המחלה המספרת בפתיחות על האשפוזים, או אם לשלושה ילדים המתעדת ביומן את פרצי המניה והדפרסיה שלה וילדיה מדברים על "הקול המיוחד" שלה. זוהי תוכנית מאלפת שמסבירה ומבהירה, מעניינת ואישית וחושפת בצורה ישירה, אמיתית ומובנת את טיבה של המחלה, את החיים איתה של הלוקים בה ושל הקרובים להם; את הסכנות והסיכונים, את האמת לעומת המיתוסים המופרכים ובעיקר את האנשים - המטופלים והמטפלים, החוקרים והמדענים, בני משפחות, חברים ומתבוננים מהצד.
"המניה-דפרסיה של סטיבן פריי", תוכנית דוקומנטרית בריטית בשני חלקים, ערוץ 8 בכבלים, יום ב' 1.11, יום ג' 2.11, 22:00. במאי: רוס ווילסון. בין המשתתפים: ריצ'רד דרייפוס, קארי פישר, טוני סלאטרי ואחרים. אורך כל פרק כ-50 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: עדיין אליס

ביקורת תיאטרון: לילה לא שקט

ביקורת קולנוע: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

ביקורת ספר: תמרה

אלכס פלג: פורח עם השנים