לקראת שידור: המסע לארץ הציצים

"המסע לארץ הציצים" מוגדר כ"סרט דוקומנטרי קומי בשני חלקים", שיצרה הדוקומנטריסטית אורנה בן דור, ומגיש-מוביל אביעד קיסוס. ציצים הם בהחלט תמיד נושא מסקרן שראוי לדיון ולהתייחסות מזוויות שונות, רבות ומשונות (ביניהן, כמובן, גם התייחסות קומית). "המסע לארץ הציצים", לפחות על פי חלקו הראשון, דומה בעיקר - אם להמשיך את דימוי המסעות - לגחמת דילוגים פתאומית שקפצה על צעיר חסר מנוח. קיסוס מהגג-מלהג את דרכו במסע, ובעיקר את פליאתו מהאובססיה האנושית - גברית ונשית כאחת - סביב שדי נשים, נושא שהוא מעיד על עצמו כי אינו מוצא בו כל משיכה או עניין אישי. אפשר, כמובן, לשאול מדוע אם כך הופקד בידיו מסע הגילוי הזה, אבל נניח שזה בשם איזושהי אובייקטיביות שכזו. בפרק הראשון כולל מסעו של קיסוס מפגש לדיון בנושא עם פרלמנט גברי (שלושה, ליתר דיוק) שמוגדר כחבריו בבר, חבורת נשים (רבות מהן שחקניות צעירות) שמודדות ומתקשקשות על "לנז'ריי" משובח ונפלאות חמוקיהן בתוכו (או שלא), שיחה עם חבורת נשים בחדר המתנה של מנתח פלסטי - לפני ואחרי ניתוחי הגדלה (ואחד הקטנה), דו-שיח זריז על טרמינולוגיית הנושא עם הלשונאי רוביק רוזנטל, ליווי צעירה שרוצה להגדיל ב"מדידות" אצל מנתח פלסטי (וחילופי דברים איתו), ליווי צעירה אחרת שרוצה להגדיל ומוכנה לערוך ניסוי בקרם המבטיח הרים וגבעות (מילולית), שיחה עם מעצבת חזיות, ליווי יבואן שתלי סיליקון בין קליניקות ושיחה עם השחקנית ענת וקסמן. קיסוס - ואולי זו בעצם התסריטאית בן דור - מתפזר בין הדוברים, העיסוקים והפואנטות. רגע הוא מריץ דאחקות מוסך עם שחקנית שמתנדבת להדגים את היחס הגברי לחזה גדול בעזרת גופיה חשופה, רגע הוא חוקר את חבריו בפרלמנט הגברי להעדפותיהם, ורגע הוא מדובב וידוי דומע של אישה שעברה הקטנת חזה. רגע הוא ממשש שתלים או בוחן חזיות, רגע בוחן חזות וחזיתות נשיות ברחוב ורגע - שוב - תוהה על מה כל המהומה. וכן הלאה וכן הלאה, דילוגים וקפיצות בניסיון להיות "דוקומנטרי קומי".


כל ההתרוצצות המעייפת הזו רק מדגימה עד כמה הנושא הזה גדול, מורכב ורב פנים. אם רצתה בן דור לעשות "דוקו קומי", מוטב היה לה להפקיד את הנושא בידי וקסמן, המתגלה כאן שוב כקומיקאית טבעית ואמיתית (ואישה שחיה בשלום עם החזה שלה, מתברר), ומוכיחה שגם במרחב המצומצם הניתן לה כאן היא מסוגלת בהחלט להצחיק, להיות שנונה ולדבר לעניין בנושא. ואם צריך היה לספק גם את הצד השני של המטבע, כלומר את הצד הגברי, אפשר היה לצרף אליה את תומר שרון (תומש), היחיד מהפרלמנט הגברי שכמו וקסמן, וכסטנד-אפיסט מנוסה, מסוגל לדבר ולהצחיק בנושא בבת אחת. הסרט מתפזר לכל עבר ובעצם לא מגיע לשום מקום חדש, מעניין או משעשע באופן מיוחד ו/או מרענן. הפוש-אפ, האובססיה הישראלית לחזה גדול, מזמוז שתלים, קלישאות מחשופים וכיוצא באלה - כולם כבר מוכרים וידועים. ולמרות שהנושא והעיסוק בו אינם חדשים, יש הרבה אופציות לעסוק בנושא הציצים בצורה מחויכת ולא מגוחכת, להציג מידע מעניין ואפילו רציני בקריצה, בשעשוע. בעת הצפייה בקיסוס בין החזיות, נזכרתי בסדרה בריטית אשר שודרה בכבלים, "טריני וסוזנה מפשיטות את האומה", שבה יצאו השתיים למסע ברחבי בריטניה בניסיון לפענח את חידת הציצים, ללמד נשים מהיישוב (הבריטי) להתיידד עם שדיהן (ובתוך כך עם גופן) ולפצח את רזי החזייה האולטימטיבית לכל מצב. גם שם לא היה מדובר בסדרה מדעית כבדת ראש, אלא במסע משעשע ומשועשע בציצי-לנד. ובכל זאת, לצד השעשוע, הצחוק והחיוכים, זה היה גם מעניין וגדוש במידע. מסעו של קיסוס, לעומת זאת, לפחות בחלקו הראשון, נותר בעיקרו מסע דילוגים מרופרף במחוזות מוכרים, מהסוג הנוגע-לא-נוגע. שנאמר, ללכת עם להרגיש בלי.
"המסע לארץ הציצים", ערוץ 10, סרט דוקומנטרי קומי ב-2 חלקים, חלק ראשון מוצ"ש, 31.7, 21:55. תסריט ובימוי: אורנה בן דור; הפקה: נועה מימן; מגיש: אביעד קיסוס; צילום: יאיר גולן; עריכה: חן לנדאו עוד על תרבות ובידור:

אל תיגע בזמיר: 50 שנה לספר

ביקורת תיאטרון: ולנטינו

מוזיאון ישראל המחודש: הצצה ראשונה

ביקורת ספר: רוסאורה בשעה עשר

ביקורת קולנוע: כמו יום ולילה