לקראת שידור: הצרות שלי עם נשים

אי שם, בשיאה של סדרת הדרמה המופתית "הסופרנוס", ציין איגוד הפסיכיאטרים של אמריקה לשבח את פועלה של ד"ר ג'ניפר מלפי, הפסיכיאטרית הבדיונית של טוני סופרנו המאפיונר, וקבע כי היא עושה שירות מצוין, מהימן ואמין לעבודתם של פסיכיאטרים. ספק אם עדינה בביוף, מומחית ליחסים ולזוגיות בסדרה החדשה "הצרות שלי עם נשים" שעולה בימי ב' (החל מ-12.7) בערוץ 10 תזכה לכבוד דומה, אבל ספק גם אם יוצריה יוטרדו מכך. בביוף, בגילומה של חנה לסלאו, עושה צחוק מהעבודה - של הפסיכולוגית - וצחוקים, כך מבהירה הגדרת הסדרה, היא המטרה. "הצרות שלי עם נשים" הן בעצם הצרות של ארי שניידר, הרווק גיבור הסדרה - בגילומו של דן שפירא - עם נשים. הוא בחור מצליח (עובד כבר שנים כמעצב בחברת קוסמטיקה), מוצלח (נחמד, משכיל, תרבותי, מנומס) ונאה (חתיך הורס), שיש לו רק בעיה קטנה-אך-מרכזית אחת בחייו: הוא לא מצליח לקיים זוגיות יציבה או ארוכת טווח עם אף בחורה. כיוון שהוא כבר בן 35 (אפילו דירה כבר יש לו) הוא פונה לעזרתה של פסיכולוגית מומחית בתחום, שפועלת ומפעילה את מטופליה על-פי שיטת בביוף, שיטה שכל כולה היא כמובן אוסף הוראות הפעלה לחיים פרי המצאתה. הסדרה מוגדרת כ"דרמה קומית" ולפי מה שקראתי, היא מבוססת על פורמט פרואני ששונה ושופר, כלומר עובד, לגרסה ישראלית מקומית. כל פרק (מתוכננים 26) מקביל בעצם לפגישת טיפול בין בביוף לשניידר, כשקורותיו ועלילותיו של שניידר מובאות כקטעי פלש-בק וכאירועים שהוא לכאורה מספר עליהם לפסיכולוגית. בביוף מתנהלת מולו כמו קריקטורה קצת היפראקטיבית (ובעלת שיק של רחוב אלנבי עם נגיעות טעם מזעזע) של ורדה רזיאל-ז'קונט, מירי בלקין ושאר יועצות מקצועיות תקשורתיות אסרטיביות עד פרובוקטיביות למיניהן. לסלאו היא קומיקאית מוכשרת שיודעת להפיק שעשוע גם מדמות כזו, למרות שעוצבה בידי היוצרים כך שהיא קצת מגוחכת מדי כדי להיתפס כאמיתית ולא מטורפת מספיק כדי לצאת ממש חתרנית. חבל. לסלאו הייתה יכולה לקחת אותה הכי רחוק שאפשר, אי שם למחוזות הדמויות ההזויות-אך-מקסימות. דן שפירא מגלם כאן שוב וריאציה על הרווק המושלם, נעבעך, שרק חיי האהבה משום מה לא מסתדרים לו. שפירא הוא שחקן צעיר ומוכשר עם אוסף נאה של קבלות בתחום, וגם כאן נעים מאוד לצפות בו, אבל הדמות שלו - ולא ממש באשמתו - אפעס, אין בה הרבה "מה לתפוס", כלומר אין לה הרבה עומק וממשות, לפחות לא בשני הפרקים שבהם צפיתי.


גם הדמויות האחרות נראות יותר כסקיצות סטריאוטיפיות לדמויות מתבקשות בסדרה כגון זו - החבר הטוב הנשוי המרוט, הבוסית המהממת שיש לה גם מוח, המזכירה היודעת-כול וכן הלאה. גם על השחקנים המגלמים את גלריית דמויות המשנה אין לי הרבה מה לומר אחרי שני פרקים, לבד מלציין שטלי שרון נראית טוב גם כאן, למרות גוון הדבש המגוחך שדבק ברעמתה (למה, בעצם?). חברת הקוסמטיקה שבה עובדים גיבורינו נקראת "לאב" בכיסוי שקוף עד מאוד ל"אהבה", ואריזות מוצריה (ארי שלנו הוא המעצב, כזכור) דומות דמיון מדהים ממש לאריזות מוצרי אהבה. האם מדובר בחסרון כיס (אי אפשר היה לשכור שירותי מעצב וקופירייטר שימציאו חברה דמיונית עם שם, מוצרים, אריזות וסלוגנים פיקטיביים) או בהיעדר דמיון יצירתי (מישהו חשב שזה מספיק) - אין לי מושג. שני הפרקים שראיתי לא נראו לי כדרמה של ממש, וגם לא מי יודע מה קומית. הגימיק של טיפול אצל פסיכולוגית מטורללת ברור כבר מאמצע הפרק הראשון, הסיטואציות עצמן לא קומיות מעבר לבנאלי, הבדיחות לא קורעות מצחוק. אף אחת מהדמויות אינה מסעירה או כובשת במיוחד, הכול בגדר הסביר, הלא-מזיק ולא-מעיק, אבל לא מעבר לכך. נכון, ישנה לסלאו, שהיא רבת חן קומי בכל מצב, גם אם יתנו לה רק לדקלם את ספר הטלפונים, אבל ציפינו ליותר. רצינו יותר. מצד שני, רצינו גם קיץ עם מידות חום ולחות מתקבלות על הדעת ולא יצא.
"הצרות שלי עם נשים", דרמה קומית, ערוץ 10, ימי ב' החל מ-12.7, 22:25. תסריט: מיכל קופר-קרן, יזהר הר-לב; בימוי: רני סער, אלון בנארי; הפקה: דנה עדן, שולה שפיגל. משתתפים: דן שפירא, חנה לסלאו, טלי שרון, אסי ישראלוב, עפרי פרישקולניק-אלדד, יונתן עוזיאל ואחרים עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: ארוחת הערב

ביקורת קולנוע: פעם הייתי

ביקורת ספר: חיים

ביקורת ספר: המתיקות שאחרי

ביקורת קולנוע: הרקדן האחרון של מאו