חזרה להחיים הטובים

לקראת שידור: הקיבוץ

מודי בראון וענת זלצר, שכבר לימדו אותנו פרקים נבחרים בהיסטוריה הישראלית, עושים זאת שוב עם "הקיבוץ", הפרויקט הציוני השאפתני אולי מכול
אורית הראל 29/06/11
לקראת שידור: הקיבוץ
מודי בראון וענת זלצר, הצמד שכבר הנפיק לנו בעבר סדרות תיעודיות שהחיו פרקים נבחרים בהיסטוריה המקומית והפכו אותם לסיפור מרתק בהמשכים, מגישים לנו עכשיו את "הקיבוץ", סדרה בת ארבעה פרקים שעולה במוצאי שבת (2.7) בערוץ 8 בכבלים (ולפי פרסומים תשודר בספטמבר גם בערוץ 1), ובוחנת את מה שהוא אולי הפרויקט הציוני השאפתני מכולם: הקיבוץ. הסדרות של זלצר ובראון ("במדינת היהודים", "הכול אנשים", "תל אביב יפו"), כבר מזמן היו צריכות להיכנס לתוכנית הלימודים כאן, כי הן ההוכחה הניצחת שאפשר בהחלט ללמד וללמוד על תולדות היישוב והמדינה בצורה מהנה, מלאת עניין וחן, בכיף ובהומור. "הקיבוץ" היא עוד הוכחה לאותו דבר, וגם היא צריכה להיות שם, באותה רשימת עזרי הוראה חובה. מדובר בסדרה שבנויה ומוגשת בסגנון הייחודי שהוא כבר סימן ההיכר של צמד היוצרים הזה: המון תחקיר רציני, מעמיק ומקיף, שלל ראיונות עם מומחים ובקיאים בנושא מכל צדדיו ושפע של חומר ארכיוני, שכולם משובצים בפסיפס קצבי, צבעוני, אנושי ומרתק, כשאת הכול ביחד קושר מודי בראון בהגשה בלתי אמצעית, אינטליגנטית-קשובה, נינוחה והומוריסטית. בראון הוא הנכס העיקרי של הסדרה, כמו גם של קודמותיה. מהרגע הראשון שהוא ניצב בטי-שירט קצת מהוה על רקע הכנרת ומצטט את שירה של רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם", והופך את השיר הכה מוכר בלחן החותך את שורותיו באופן מאוד מסוים לתהייה עניינית, לסוג של דיבור ישיר שנשמע שונה לגמרי, הוא משדר סקרנות אמיתית לנושא שלפנינו. בראון חמוש בסקרנות, בידע, בהומור ובאמפתיה, בהמון רצון להכיר ולהבין את האנשים שמאחורי המיתוסים והאידיאולוגיות, הרעיונות והחלומות. והשילוב הזה, המנחה אותו ואת התוכנית, הם חלק מרכזי בסוד הקסם שלה. עוד מרכיב חשוב שעליו מגיעה ליוצרים, לתחקירנים ולעורכים מחמאה גדולה הוא בחירת המרואיינים השונים. מדובר בגלריה באמת רחבה ומגוונת של אנשים - היסטוריונים, יוצאי קיבוצים ובני קיבוצים, אקדמאים מתחומים שונים וכן הלאה - שהמשותף לכולם הוא סוג של להט ניכר וסוחף כשהם מדברים ומסבירים ומבארים. הקישורים האישיים של רבים מהמומחים לנושא - היותם בעבר או בהווה בני קיבוצים - רק מוסיפים ומחדדים את הלהט המעורב הזה. הם מחיים את האנשים, את האמוציות, את פניה של המציאות היומיומית שמאחורי המיתוס הגדול, התיאוריות, התוכניות, התככים והמאבקים. העובדה שהם רבים ושונים, שדבריהם משולבים זה בזה בחיתוכי עריכה קצביים והכול בנוי כמסע תגליות וחיפושים, מעין מסע בלשי-אנושי, כל אלה מוסיפים חיות, עניין וחן ליריעת המידע הגדולה הנפרשת ומתגלה בפני הצופה. בפרק הראשון מתחקה בראון אחרי ראשיתו של הקיבוץ, החל בחוות כנרת ולידתם מחדש בארץ ישראל של בני העלייה השנייה, צעירים שהגיעו לכאן ללא משפחה ואמצעים והתקבצו למסגרות של קבוצות עבודה וקומונות, וכלה בקיבוצים הראשונים ובמסגרת הארגונית שהתגבשה בהם, שמצד אחד העניקה משמעות רחבה וגדולה יותר לחיים ומצד שני לא הותירה מקום לפרטיות, לאינטימיות או לאנונימיות. בפרק הזה אפשר ללמוד על הכורח הכלכלי ככוח מניע ביצירת הקיבוץ והמבנה שלו, על קיבוץ גדול לעומת קטן, על גורדון וגדוד העבודה והשומר הצעיר, על החוויה הנפשית-רוחנית הכמעט מיסטית של הקיבוץ הקטן, על ראשית הלינה המשותפת ועל חדר האוכל, הפרימוסים האנושיים ולמה שמואל ודבורה דיין עזבו את הקיבוץ. הפרק השני עוקב אחר התפתחות והשתנות הקיבוצים בשנות השלושים של המאה העשרים, בוחן את כוחם הדמוגרפי באוכלוסייה (פחות משני אחוזים) לעומת משקלם התרבותי אז, הגדול לאין ערוך, וכיצד הושפעו בהמשך ממלחמת העולם השנייה ומהשואה ומראשית המאבק על הקמת המדינה. כאן מוצגת הגישה שבה נתפס אז הקיבוץ כפסגת ההגשמה, שלקראתו הוכשרו קבוצות גדולות של אנשים בחו"ל והתכוננו לקראתו בשכונות בערים בארץ. בראון, בעזרת מרואייניו, מסביר ובוחן את הרעיון של הגשמה עצמית דרך עבודת כפיים והאמונה שאדם צריך לבנות את הארץ ולחיות פשוט. הקיבוץ, הם מבהירים, היה מושא הערצה, דבר להתפאר בו, ההמצאה הציונית החשובה ביותר. ומכאן מערכת החינוך שעוצבה והתפתחה בו ומסורת החגים והטקסים. בראון ושותפיו משתמשים באמצעי נוסף לקרב את ההיסטוריה ואת גיבוריה אל הצופים ולהפוך אותם ממאזינים לכמעט-מעורבים במה שהתרחש ואירע והתגבש: הוא מדבר ומדובב גם את מרואייניו בלשון הווה, כאילו הכול קורה ומתרחש הרגע. וכך באחת מזמינה הסדרה את הצופים להביט בטבנקין, בגורדון ובכל השאר בגובה העיניים. מאיר יערי נהפך פתאום גם לאבא של אביעזר, שהיה חלק מהרפובליקה של הנוער, ויעקב חזן לאבא של יהודית, שכילדה ונערה ישנה עם בנים בחדר ועד היום לא מבינה מה היה הרציונל בהכנסת כל המתבגרים יחד לסיר לחץ, שיצר כהגדרתה "שממה אירוטית".
"הקיבוץ", סדרה תיעודית בארבעה פרקים, ערוץ 8 בכבלים, ימי שבת החל מ-2.7, 22:00. יולי אוגוסט הפקות, הופק בסיוע מחלקת התעודה של ערוץ 1. יוצרים: ענת זלצר, מודי בראון; מפיקים ראשיים: ליסה שילוח, יוסי עוזרד; תסריט ועריכה: ענת זלצר, מודי בראון; בימוי: ענת זלצר; הגשה: מודי בראון; תחקיר היסטורי: אדוה זלצר; תחקיר ויזואלי: קרנית מנדל; צלם ראשי: שרק דה מאיו; מוזיקה מקורית: ערן וייץ; עריכה: מוריס בן מיור עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל מחולוהט: חודשיים של מחול

ביקורת תיאטרון: בעל למופת

ביקורת ספר: ברוקלין

ביקורת קולנוע: הפרקליטה

סוף העונה באופרה: לה טרוויאטה
תגובות  0  אהבו 

כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בהחיים הטובים

סקס של מבוגרים בפריים טיים. למה לא, בעצם?

 

- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"

- "מה?"

- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"

את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...

לקריאת הכתבה
חתונה ממבט ראשון: סוף סוף זוג מבוגר

במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...

לקריאת הכתבה
"רציתי שיזכרו את אבא דרך הציורים שלו"

5.5.19 - את התאריך הזה עמית פדר ומשפחתה לא ישכחו לעולם. זה היה היום שבו הזמן עבורה עצר מלכת, ואביה האהוב משה...

לקריאת הכתבה
מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה