לקראת שידור: הרחם המלאכותי

סרט התעודה הצרפתי "הרחם המלאכותי" שיוקרן ביום ה', 22.9, ביס דוקו בלוויין, בוחן את הסוגיה של הריון ללא גוף, כלומר הריון שכל כולו אמצעים מלאכותיים ומתקני מעבדה - הן מבחינת ההיתכנות המדעית-טכנולוגית והן מההיבט האתי-מוסרי-חברתי. לא מדובר בסרט נושא בשורה חדשה או כזה החושף תגלית חדשה, אלא בעוד סרט סקירה, מעין סיכום עניינים עד הלום, מנוקד במונולוגים של מומחים מתחומים שונים שנועדו להאיר פנים שונות לנושא, מודגש בצילומי ניסויים וטיפולים ובגרפיקה מהוקצעת, ארוז בסטיילינג מלוטש (אה, הבובות) ומעוטר בקריינות רווית דרמה, שנעה בין לחשנות ממתיקת-סוד לפאתוס. ב-2005 פרסם ד"ר הנרי אטלן, ביולוג ופילוסוף, ספר בשם "הרחם המלאכותי", אשר התייחס לנושא ולשאלת הנחיצות-היתכנות של מה שנראה, לפחות מבחינת המדע, הצעד המתבקש הבא אחרי ההפריה החוץ גופית ושכלול אפשרויות הטיפול בפגים זעירים באינקובטור. אטלן, המופיע לאורך הסרט, גרס וגורס כי מבחינה ביולוגית פיתוח רחם מלאכותי הוא משימה סבוכה אך בהחלט לא בלתי אפשרית ומימושה בעצם כבר החל, בכך שההפריה החוץ גופית מאפשרת את קיום התא המופרה בימי ההיריון הראשונים במעבדה, והאינקובטורים ורפואת הפגים המשתכללת מאפשרים את קיומם מחוץ לרחם, תוך כדי המשך התפתחותם, כבר מהשבוע ה-24 להריון. על פי החישוב המוצג בסרט, פירוש הדבר שנכון לעכשיו כבר אפשר לקיים את חייו של עובר מחוץ לרחם במשך חמישה מתוך תשעה חודשי ההיריון. הסרט סוקר את ההיסטוריה של התפתחות ההפריה החוץ גופית, טכניקה שהיום היא מקובלת ונפוצה, אשר לפני כשלושים שנה, בראשית דרכה, הייתה שנויה במחלוקת גם מההיבט האתי-מוסרי ובוודאי הדתי (טענו שיש בכך חילול הקודש). נכון לעכשיו לא זו בלבד שהשימוש בתהליך נפוץ, בהמשך לו גם נעשה אבחון שלפיו בוחרים אילו ביציות מופרות יושתלו ברחם והתפתחה גם טכנולוגיית הקפאת העוברים. בהמשך לאלה מוזכרת גם התעשייה המתפתחת של מכירת ביציות וזרע תמורת תשלום, ואפילו באינטרנט. בקצה השני של התהליך נראים בסרט פגים זעירים - כאלה שעובי וגודל הזרוע שלהם כאצבעה של האחות המטפלת בהם - מחוברים לשלל מכשירים באינקובטורים, המאפשרים כיום את הצלת חייהם של מי שנולדים אפילן בחודש חמישי ובמשקל 700 גרם. בדרך לרחם המלאכותי, לוקח הסרט את הצופים לסיבוב בין חוקרים, מעבדות וניסויים. ד"ר הלן הונג צ'ינג ליו מהמעבדה של אוניברסיטת קורנל מספרת על מחקר שהיא עושה בעכברים, שמנסה לפענח את הגורמים הנחוצים לקליטת ביצית מופרית בדופן הרחם. היא, אגב, מספרת בגילוי על האטה מכוונת שנקטה במחקרה והגבלתו לעכברים בלבד, לאחר שהבינה את ההשלכות האתיות-חבריות-מוסריות של עבודתה. "כמדענית, לא חשבתי על הזווית האתית", היא מודה, אך מרגע שעמדה עליה היא נזהרת ונשמרת, למרות שהיא יודעת כי מידת הזהירות שננקטת תלויה לא אחת בחוקרים עצמם. מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קיטסטו ביפן מביא הסרט שורת ניסויים שדימו רחם מלאכותי ראשוני כחלק ממחקר שנעשה שם בניסיון לייצר שלייה מלאכותית ומי שפיר סינתטיים. הניסויים נערכו על פגי עזים שנשלפו מהרחם בשלבי הריון מוקדמים והונחו בתיבה שאמורה הייתה לדמות סוג של רחם מלאכותי. עז אחת כזו, שהורדמה במתקן, שרדה עד סוף ההיריון וחיה שלושה שבועות נוספים כשהיא סובלת מבעיות ומפגמים, ובסופם מתה. הנוירולוג ד"ר יחזקאל בן ארי מסביר עד כמה סבוך ומורכב הדו-שיח ההורמונלי שמתקיים ברחם בין האם לעובר המתפתח, דו-שיח המאפשר התפתחות נכונה ומוגנת של העובר, וד"ר תומאס שפר, רופא ילדים שפיתח שיטה הנקראת "אוורור נוזלי", מסביר את ההבדל בין הדבר הזה (עדיף שתקשיבו להסבר מפיו) לבין מה שבאמת נחוץ בסביבת רחם מלאכותי. מהצד האתי-מוסרי מועלות סוגיות של הפרת האיזון בין נשים לגברים - לטובת גברים דווקא - בשימוש ברחם מלאכותי, שלא לדבר על סוגיות שמועלות בהקשר של התפתחות שלל הטכנולוגיות בתחום הפריון בכלל לגבי אבחון, מיון ובחירה; שאלת טובת הילד בהריון ברחם מלאכותי, שהרי מחקרים מראים כי ככל שטכנולוגיית האינקובטורים משתכללת, כך גם מתברר עד כמה נחוצים החום, המגע והקרבה האנושית; סוגיות הבחירה המכוונת מול הברירה הטבעית - המרחק משיבוט בעלי חיים לשימוש ביכולות המדעיות האלה גם בבני אדם, והאפשרות לקיים באמצעים טכנולוגיים כמעט כל הריון מול האופציה להשתמש ביכולת הזו רק לפי בחירה. הגיג הסיום של הסרט חוזר לאמירות שגורות, ידועות ומוכרות: המדע מתקדם וכל התקדמות בו היא הישג, אבל האם כל הישג מדעי הוא גם הישג מוסרי, שהחברה באמת מעוניינת בו? כי אולי נדמה במחשבה ראשונה שהיכולת לשלוט בכל הליך היא דבר טוב, אבל חייבים לזכור שדווקא בזכות הכאוס והמקריות וכל מה שלא נשלט ולא ידוע - גם בהריון - לא הכול מושלם בעולם ובחברה האנושית, וזה מה שיפה בהם.
"הרחם המלאכותי - הריון ללא גוף", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ה', 22.9, 22:00. תסריט ובימוי: מארי מנדי; צילום: גרטרוד באיו, סיריל בלייז, וינסנט פודי, אריק פלקונטי; עריכה: קתרין קטלה; קריינות: מארי בונל. אורך הסרט: 52 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: אחותי היפה

ביקורת קולנוע: מסיבת ההלוויה שלי

ביקורת ספר: חשד לשיטיון

ביקורת מופע: בלילות הקיץ החמים

ביקורת קולנוע: העזרה