לקראת שידור: וורן באפט, לא מה שחשבת

כבר בפתח הסרט התיעודי "וורן באפט: לא מה שחשבת", שיוקרן ביום ה' (22.12) בערוץ 8 בכבלים, מוצגות העובדות המהממות: לוורן באפט, אשף עסקים והשקעות אמריקני, יש יותר כסף מהתל"ג של למעלה ממחצית מדינות העולם. הונו נאמד בכ-40 מיליארד דולר. ואת הכסף הענק הזה עשה במו ידיו, או ליתר דיוק במו מוחו, שבעזרתו השכיל להשקיע כספים בתבונה, לרכוש חברות ראויות, ולא פחות חשוב: להתאזר בסבלנות. באפט, בנבדל משלל אשפי (או מתחזי, תלוי בהשקפה) הפיננסים של וול סטריט, תמיד השקיע ומשקיע במה שלהבנתו יש בו פוטנציאל ממשי, לא בקומבינות של לקנות בזול ולמכור מהר וביוקר. באפט, כך מכריז בחגיגיות צ'רלס מילר, יוצר הסרט שגם מקריין את פס הקול שלו, נתן לצוות בריטי כרטיס כניסה לעולמו, כלומר אפשר לו להתלוות אליו, להתחקות אחריו, לראיין אותו קצת, לראיין את שותפיו וחלק מבני משפחתו קצת, אחדים מידידיו קצת ולהשתמש קצת בתצלומי ארכיון. מכל אלה הרכיב מילר פסיפס מתפעם של האיש שגם אחרי שהוא עשה - וממשיך לעשות - המון כסף, נשאר עם שתי רגליים על הקרקע ונראה ששום חומרים רעילים לא עלו לו לראש ולא בלבלו עליו את דעתו. הוא חי באומהה, נברסקה, שם נולד וגדל, בבית שקנה לפני 50 שנה ב-31 אלף דולר (ברחוב שלו יש בתים גדולים יותר). מרכז החברה שלו ממוקם בקומה ה-14 של בניין משרדים סתמי בעיר, שם הוא שוכן מאז שנת 1962. במרכז החברה, חברת ההשקעות ברקשייר-האת'וויי, עובדים 20 איש בלבד, ביניהם יד ימינו צ'רלס מנגר בן ה-85, אבל בסך הכול - כולל כל החברות - מועסקים בחברה 240 אלף איש. במשרדו האישי של באפט אין מחשב ואין אפילו מחשבון, יש רק איש אחד עם מוח אדיר. המסעדה החביבה עליו נקראת "גוראטס" והיא כמובן באומהה, מסעדה לחלוטין לא עילית. באפט הכי אוהב ג'אנק פוד וקוקה קולה. הוא נוסע במכונית שקנה במחיר מציאה, כי היא נפגעה מברד ושופצה. לילדיו (שלושה, שניים מהם מתראיינים בסרט) הבהיר מגיל צעיר שלא יבנו על הירושה מאבא, וברוח זו הודיע כבר כי 31 מיליארד דולר מהונו הוא תורם לקרן שמנהלים ביל ולינדה גייטס, המסייעת לנזקקים ברחבי העולם. מילר מנסה לברר איך ומה בדיוק עשה באפט נכון לאורך השנים בעסקיו, מסביר את מבנה חברת ההשקעות ואת מסלול התפתחותה בקווים כלליים, מבהיר את העובדה שבלב המבנה העסקי המורכב נמצאות חברות הביטוח, המספקות את תזרים המזומנים שבאפט מניע בין החברות וההשקעות השונות, וכך הוא נמנע כל השנים מרעות חולות כמו הלוואות ומינוף. הוא מסביר את צורת הניהול ומדיניות ההשקעות של באפט, גם זה בקווים כלליים, וסוקר את עברו של האיש, שכבר כנער (אחותו מעידה) קימבן בין עבודות ומיזמים והרוויח יותר כסף ממוריו.


כנציגת הצופים הממוצעים, אלה שהם הדיוטות בענייני עסקים כה מורכבים, הדבר המעניין באמת הוא כמובן האיש עצמו. בהקשר זה, אכן כל הקטעים שבהם הוא עצמו מדבר ומסביר את עצמו הם המרשימים ביותר. כך, למשל, כשהוא מסביר את עניין הבית ואומר, "איך ישתפרו חיי אם יהיו לי עשרה בתים בכל מיני מקומות בעולם? אני לא רוצה לנהל עשרה בתים ולא רוצה שאחרים ינהלו לי את הבתים שלי. יש לי בית שחם לי בו בחורף, קריר בו בקיץ ונוח ונעים לי בו. אני לא יכול להעלות בדעתי בית יותר טוב ממנו". או כשהוא אומר ש"דרושה מערכת שבה עשירים מחזירים מעושרם למעוטי היכולת שבה. אני חושב שחלק גדול מהעשירים שעשו כאן כסף, לו היו חיים בבנגלדש, למשל, לא היו כל כך עשירים". מעניין גם לשמוע דברים שאומרים עליו חברו הטוב, שהוא כבן לו, ביל גייטס, ושותפו רב השנים צ'רלס מנגר. מעניינת גם העובדה שרבים קושרים את הצלחתו בסגנונו הייחודי, בישירות ובנגישות שלו. בהקשר זה הוא עצמו מודה כי הקורס החשוב ביותר שלמד הוא זה של דייל קרנגי, שעסק בפיתוח כישורי אנוש. אחת העובדות שלו שזכתה לשבחים ממנו מסבירה כי פשוט אי אפשר לאכזב אותו, והסיפור איך רכש במחיר מצוין את רשת הרהיטים הגדולה ביותר בנברסקה מדגים את השיטה שלו, או כפי שנאמר בסרט, "בחיוך ובגישה ישירה הוא גורם לאנשים בנועם למכור לו את עסקיהם בפחות משוויים, והם מבינים את זה רק אחרי שהכול נגמר". הפרט הכי צבעוני בסרט, שגם הוא מוצג ומובהר גם ישירות מפי הנוגעים בדבר ולבטח על דעת באפט, הוא העובדה כי אחרי 20 שנות נישואים אשתו סוזי החליטה לעזוב את הבית, פשוט כי רצתה לחיות חיים משלה. בלי שום כעס, מתוך הבנה מלאה, היא עברה לסן פרנסיסקו וביקשה מחברה שלה, אסטריד מנקס, לדאוג לבעלה בהיעדרה. כעבור חמישה חודשים אסטריד עברה לגור עם באפט, בברכתה של סוזי, שאומרת בקטע ארכיון בסרט, "היא מטפלת בו נפלא והוא מעריך את זה וגם אני. היא אדם נפלא". 25 שנים התנהל הסידור המשולש הזה בנחת, כולל אגרות חג מולד שנתיות שלהן הצטלמו שלושתם ביחד, עד למותה של סוזי מסרטן, לפני חמש שנים. אחרי מותה נשא באפט את אסטריד לאישה. כאמור, לא סרט שמחדש ממש, אלא אולי רק מפרט בנקודות מסוימות ומציג תמונה כוללת יותר. בכל מקרה, סרט שבאפט יכול להשתמש בו כעוד סרט תדמית מצוין. אין ספק שגם על התנהלות תקשורתית נכונה הוא יודע דבר או שניים.
"וורן באפט: לא מה שחשבת", ערוץ 8 בכבלים, יום ה', 22.12, 21:35. הפקה של הבי.בי.סי. הפקה, בימוי וקריינות: צ'רלס מילר; צילום: טום בישופ, מל מייסון, ריקרדו סנצ'ז; תחקיר: קלייר המן, ג'ון קיציס; עריכה: סם בילינג. אורך הסרט: 49 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: הביקור

ביקורת תיאטרון: אמא שלו

ביקורת קולנוע: אלוהי הקטל

ביקורת תיאטרון: אחים בדם

ביקורת ספר: עזים