לקראת שידור: חתונה ישראלית 2

"חתונה ישראלית", סדרת דוקו של היוצר והמפיק נפתלי גליקסברג, חוזרת לעונה שנייה, כחצי שנה אחרי ששודרה הראשונה. למי שלא צפו או סתם לא יודעים, מדובר בסדרת דוקו העוקבת אחרי שורה של זוגות בדרך אל האירוע המכונן בזוגיותם. שורה של זוגות האמורים לשרטט קווים לדמותה של הישראליות המתחתנת. במקבץ הפעם שרון, גרושה ואם לשתיים בת 36, ואבישי הצעיר ממנה בעשר שנים; אמו של אבישי, אהלה, שתצעד - כך מובטח - לחופה עם מוטי (בשני הפרקים הראשונים שראיתי נוכחותם נגעה בחתונה הקרבה של שרון ואבישי); תקדם והבטו - זוג צעירים ממוצא אתיופי שביניהם פערים גדולים של חינוך ומסורת מבית, למרות העדה האחת; יוסי הגרוש שמתחתן עם הילה; יהודה ודקלה, שאותה גידלה סבתה; ואורנה ויעל, צמד לסביות המגדלות שני ילדים ובחרו להינשא במצעד הגאווה. לתמהיל הזה אפשר להוסיף עובדות נוספות: שאורנה היא אם הילדים, שהייתה נשואה בעבר לגבר ורק אחרי גירושיה הבינה את נטייתה המינית, ויעל לעומתה תמיד ידעה את זהותה המינית ומעולם לא חשה צורך מיוחד ללדת; שיוסי יצא חבול מנישואיו-גירושיו והילה היא "נוכחות בולטת", כפי שכתוב על דיסק הצפייה שקיבלתי, שזו לשון מכובסת ומנומסת לומר שיש לה עודפי משקל והיא עושה הרבה רעש; ששרון מודה שאבישי הוא די ילדותי; שלדקלה יש חשבון לא פתור עם אמה, וכן הלאה מטענים ותסבוכות. וכל זה עוד לפני שהזכרנו במילה את האירוע עצמו, סליחה החתונה, כלומר ההפקה. רבות כבר דובר על הנטייה המופרכת של רבים, רבים מדי, להפוך את החתונה ל"הפקה מרשימה", ולא אחת נוכח מצגות וסרטים אוויליים הנכפים על הצופים, כלומר האורחים, תצוגות אופנה (בדרך כלל סרות טעם) של כלות, מצעדי מופעים, הררי אוכל (לא חבל?), זרנוקים שרודפים אחרי מחוללים עם מפלי אלכוהול צבעוניים ושאר אמצעים פירוטכניים, אני תוהה בלבי האם הוקדש פרומיל מהמחשבה הזו לבוקר - לכל הבקרים - שאחרי, כלומר לנישואים.


מי שאוהב את ההצצות האלה לקישקעס הזוגיים המתהווים ולכל המשפחתולוגיה הנרקמת סביבם, למשלחות הרכש לבגדי חתנים (מה יש להם מהחליפות הלבנות ולמה לאף אחד מהם אין דעה עצמאית מה הם רוצים ללבוש?) ולפמליות הענקיות היוצאות לנשנש טעימות; מי שמצחיק אותו לצפות בהתנצחויות בין חתנים לכלות על כל דבר, ממחיר נעלי כלה ועד לשאלה הרת הגורל אם כן או לא לספר שהם לוקחים שיעורי ריקוד למחול הראשון ביחד; מי שחושב שאמירות כמו "מגיל שלוש רציתי חתונה" (ומתי התחלת לרצות חתן?) או "יש לה יופי של ערסיות אבל היא לא ערסית" קורעות - יאהב את הסדרה. בכלל, אפשר לצפות בסדרה ולצחוק, לגחך ולהיות ציניים, למרות שהיוצרים טוענים בגב הדיסק לעונה "מפתיעה, אמיצה, כנה ומרגשת על אהבה, נישואין ומשפחה, ללא שום נימה של ציניות אך עם לא מעט הומור". יכול להיות שבפרקים שלא צפיתי בהם (צפיתי רק בשניים, מודה) יש הפתעות, מופגן אומץ ויש גם התייחסות של ממש לנישואים ולמשפחה. ממה שראיתי והתרשמתי, עוסקים פה בעיקר בהפקת החתונה ובנגזרותיה, משאיפת הכלות הרווחת להיות הכי מלכה וגם הכי כוסית ועד לשאיפה הכלל משפחתית לדפוק אירוע הכי-הכי. ערסית, כוסית, שמלה מהממת, חליפה קלאסה, אמא שלו, אמא שלה - יצאתי קצת מדוכאת מכל ההתעסקות האובססיבית הזו בטפל, לעומת העיקר - זוגיות, נישואים, הסיבה שבגללה הם מתכנסים להפקות המסובכות והמסוכסכות הללו (ע"ע הסדרה "בטבעת זו" בהגשת גלית גוטמן). לא, אני לא חיה על הירח, ויש לי הרבה הערכה לאירוחים עשויים היטב, אבל אני כבר מזמן מרגישה, בלי שום קשר לסדרה, שחתונות נהפכו במחוזותינו למופעי ראווה, לתחרויות רושם שכל קשר ביניהן לבין שיתוף אנשים החשובים לך באירוע אינטימי שחוגג אהבה מקרי בהחלט. אבל עזבו אותי, אולי אתכם כל זה יבדר מאוד ואף יחכים.
"חתונה ישראלית" 2, סדרה דוקומנטרית מקורית ב-6 פרקים, ערוץ יס דוקו בלוויין, ימי ב' החל ב-25.10, 22:00. יוצר ומפיק: נפתלי גליקסברג; עורכת תוכן: אלונה עבדי; במאים: תמר ברקאי, רן לנדאו, שרון הרמן, טל חכים; צלם ראשי: יחאי עצמון; עורך: מני ורסס עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: תמרה

אלכס פלג: פורח עם השנים

ביקורת תיאטרון: שלוש אחיות

ביקורת קולנוע: האמריקאי

ביקורת ספר: אישה אחת נפלה